00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

בת, אהובה / ניר רצ`קובסקי

                                         

מערכות יחסים בין הורים לילדים הם הקשרים הכי משמעותיים שיש לאדם. הם גם הבסיס לקשר הזוגי שאנחנו מפתחים אחר כך בחיים. יש תיאוריה שאומרת שקשר בין אם לבת הוא הדוק יותר ונחשב גם למורכב בינהם. שהוא נעשה עוד יותר סבוך מגיל ההתבגרות והלאה בהמשך, מרובה התנגשויות ועימותים. לי אישית כמו שהספקתם כבר להכיר לא היתה בעיה עם אמא שלי. הקשר איתה הוא אנטיתזה לתופעה הזו. הוא היה קרוב, חם וגם זרם. אני מפנטזת לי לפעמים איך יכל להיות לנו ביחד אם היא היתה היום בחיים. אני בטוחה שהיינו הופכות להיות חברות טובות. אבל הפוסט הזה נועד לסקירה על ספר ולא על חיי לכן אשתדל לא להיסחף לסיפורים אישיים עכשיו...

הקשרים בין אמהות לבנות התבלטו בספרות כבר באגדות הילדים. אמנם רוב האמהות הרעות והמניפולטיביות היו החורגות, אך גם האמא האמיתית של כיפה אדומה היתה כנראה נוירוטית, אם היא שלחה אותה לבד ליער למרות הסכנות האורבות. על אמא אחת קשה במיוחד בחר הסופר ניר רצ`קובסקי לכתוב. את זה הוא עשה בדרך מאוד מקורית ע"י פרסום מכתבים. "בת, אהובה" זו תכתובת בין אם לבתה. יותר נכון תכתובת חד צדדית, כי אין כאן חליפת מכתבים בין שני נמענים, אלא פרסום המכתבים שכתבה האמא.

                                            

מאדאם דה סוינייה היתה מרקיזה אריסטוקרטית בפריז במאה ה-17, שכתבה מכתבים לבתה אחרי שנישאה ועזבה את הבית. את המכתבים מוצא הבן שלה לאחר מותה. הבן מקבל את הידיעה על מות אמו, ולבקשת אחותו שהפכה לרוזנת, ממהר להגיע אליה. שם בין חדרי הטירה הוא מוצא את המכתבים שאמו שלחה לאחותו במשך 25 שנה. מתוך המכתבים אנחנו יכולים ללמוד הרבה על התקופה בעת ההיא ועל האירועים שקרו. אני אישית לא התחברתי לכל התככים והפוליטיקות שהיו בארמון, וגם היה לי קשה עם כל השמות הצרפתיים. מה שכן עניין אותי בסיפור הוא דמותה של האם. התעמקתי בעיקר באישיותה המורכבת, בתחושות שלה בתהליך ההיפרדות מהבת והקושי שלה לשחרר. היא כתבה את המכתבים בצורה אובססיבית שנשמעים כאילו ונכתבו לאהוב שבגד ועזב, עם המון תשוקה, ערגה וגעגוע.

                            

אני חייבת להודות ש"בת, אהובה" למרות שהוא ספר מעניין, לא "הפיל אותי מהכסא"...אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם ממנו, ולו רק מעצם היותו רומן הסטורי המציג דמויות אמיתיות וסיפור אמיתי. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני למשל מאוד הופתעתי לגלות שמאדאם דה סוויניה היתה דמות ידועה בצרפת. לא רק זה אלא שזו גם אחת ההתכתבויות המפורסמות והידועות בהיסטוריה הצרפתית. כך שתמיד אפשר ללמוד דברים חדשים ולהרחיב אופקים, גם מספר שאנחנו פחות מתחברים, או "נופלים"...

אז אתם בטח סקרנים לשמוע מה האבחנה שלי לגבי מאדאם דה סוינייה?? ובכן...מה שבטוח שהיא היתה אשה מאוד מורכבת. אובססיבית, שתלטנית, חרדתית ומניפולטיבית. אני לא פסיכולוגית אבל לדעתי היתה לה איזו הפרעת אישיות. מה שבטוח שהיא היתה אשה צבועה. היא הצליחה לתעתע. היו רגעים שהיא נשמעה כמו אם אמיתית שבאמת דואגת וחרדה לגורל בתה. והיו מכתבים ששנאתי אותה כי היא נשמעה אגוצנטרית,ערמומית, סכסכנית וקנאית, שקינאה אפילו בחתן שלה. אמא כזו תובענית שלא הייתי מאחלת לאף אחד. אני גם לא מקנאה באותו בן שמגלה איזו אהבה עזה רחשה אמא שלו לאחותו, בעוד הוא נאלץ להסתפק במקום שני אצלה. וזאת למרות שהוא היה זקוק לדאגה ואהבה הרבה יותר, מכיון שהיה חייל ושירת בצבא הצרפתי כמוסקטיר, והיה נתון לסכנת חיים לאורך שנים רבות.

כמו כל דבר בחיים שצריך מינון נכון...כנראה שגם לאהוב יותר מדי לא טוב. אהבה אובססיבית שכזו משפיעה בצורה הפוכה ושלילית. אני לא רוצה לגלות לכם יותר מדי כדי שלא יהיה ספויילר...אבל מה שאני כן יכולה לספר שאפשר לראות עד כמה הקשר הזה השפיע על הבת כשהפכה להיות אמא בעצמה. על הדרך שבה היא מגדלת את ילדיה. נכון שאולי הסיבה היא תורשה...אבל מה שזה לא יהיה, היא הופכת להיות אשה קיצונית, מתוסבכת, שמחליטה גם אחר כך החלטות קיצוניות.

                                                

 למרות הפוטנציאל של הספר להיות מרתק, הרגשתי שמשהו מתפספס. אולי כי היה חסר לי לקרוא את המכתבים שכתבה הבת כתגובה לאמא שלה. להכיר גם את דמותה יותר ואיך הגיבה לגילויי אהבה קיצוניים כאלה. ואולי סגנון הכתיבה של הסופר עם סיפור המסגרת שרקם סביב התכתובת הזו, הצליח לגרום לי לפהק. בכל אופן, אתם מוזמנים לקרוא ולחוות את דעתכם.

קריאה מהנה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

46 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת