00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

מי כן יכולה תמיד להיות נהדרת?

22/03/2013

 

יושבת מול הצג מהרהרת בשיחת האימון שלי מאמש. איל (שם בדוי) המאמן שלי הציב לי מראה ענקית ושאל מתי אני מתכוונת לעצור לקחת אויר ולהתבונן לרגע על עצמי?  הקוטביות של שחור ולבן כל כך דומיננטית בחיי, עד שאין ביניהם אף לא אחד מחמישים הגוונים של האפור, כפי שנפוץ להשתמש במונח לאחרונה.

אני יודעת. חשתי את העומס הולך וגובר. אותות המצוקה כבר החלו להציף. לוקחת על עצמי יותר מידי ולא יודעת למנן או לעצור. השבוע לפחות לקחתי מסאז  אמרתי לעצמי.  בשבוע שעבר היה גם דיקור. נתתי לגוף שלי את התחושה שיש מי ש"עושה למענו קצת".  אך הרעב הזה לא שבע.  ואותם  הספרים שרכשתי לעצמי כבר לפני למעלה משבוע, נשכחו להם בשקית של סטימצקי.

הבקר הכנתי קפה ישבתי כאן מעט וחזרתי למיטה עם הספר של ליהיא לפיד.  ידעתי שאת השעה שעמדה לרשותי בזמן שכולם עוד ישנים אעשה בקריאה...  שניות לקחו עד שהתחברתי מהופנטת ושקעתי בקריאה מהנה. 

"אני לא יכולה להיות תמיד נהדרת".   איזה שם מופלא הרהרתי לעצמי.  ומי כן יכול להיות תמיד נהדר או נהדרת? הגברים שלנו? הילדים שלנו? אז למה אנו מחליטות שמצפים מאתנו שנהייה תמיד נהדרות? למה אני צריכה כמו היום להגיע לרגע הזה שאני מרגישה שאני מתרסקת מהמרוץ סביב הכל ולא יכולה עוד? 

סיימתי את הטור שכותרתו להיות אישה. הציטוט המחייב ארב לי בפינה:  "להיות אישה זה לזכור שאם לך טוב, אז כולם מאושרים. וזה הדבר שאת הכי רבה פעמים נכשלת בו. כי את שוכחת שיש גם אותך, את מה שאת רוצה וצריכה ואת מה שאת חולמת להגשים... אישה היא הלב הפועם והחוט המקשר" (עמ` 14) הרגשתי הזדהות מוחלטת.

מחר בבקר זה יקרה. אני יוצאת ליומיים בטבע במסגרת לימודי בקורס שתכליתו : "המסע אל עצמי" . אהיה ארוזה מבעוד מועד. המטעמים יכנסו לצידנית, התיק יהיה ארוז, הירקות קלופים, הבראוניז אפויים, המחברת בתיק- היד והסקרנות עם כל ההתרגשות יתרכזו לי בבטן...  18 אנשים מתנתקים מהבית, מהמחשב, מהנייד. חיים וחווים בתוך תהליך משותף של קבוצה שבחרה לעשות את השינוי והריפוי. 

בפעמים שנעדרתי מהבית תמיד שמעתי את אותות המצוקה. גם אם השארתי בלכתי מקרר גדוש תבשילים מעשה ידי,  "הטעם לא היה אותו טעם". הבית היה שומם וניפקדותי ניכרה באויר ובאוירה. במחשבה שניה יכולתי להיות די מרוצה מהעובדה שחסרוני ניכר. 

חשבתי לעצמי שגם בסופו של ה"מסע אל הנשמה", אני ממש לא מבטיחה להיות תמיד נהדרת. כי כל נסיונותי להיות שכזו חזרו ופגעו בי שוב ושוב. השילוב בין הרצון להיות של כולם גם כשאני לא יכולה להיות אפילו של ובשביל עצמי, יצרו לי בעיקר  מפכי נפש של:  lose-lose situation ואם מי מאיתנו כן יכולה להיות תמיד נהדרת, אני מניחה שיש לזה סוג של מחיר. תודה לך ליהיא שחיזקת אותי בדיוק באותו רגע שהבנתי שאני  כבר לא יכולה להיות ולא לחדול. וגם תדעי לך: לא רק את. גם אני מסתבר... לא יכולה להיות תמיד נהדרת. 

 

 

 תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו. 

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת