00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

עדות

11/03/2013

  

 

  

 

 

במסגרת עבודתי כמאמנת אישית, אני מלווה בהתנדבות נשים עגונות במאבקן הממושך כל הדרך לקבלת הגט. השבוע הכרתי מסורבת גט נוספת. לרגל יום האישה חשפתי את סיפורן של שלש נשים מסורבות כפי שתועדו אמש בכתבה בפורטל "עשר פלוס".  (מוזמנים לקרוא גם את הכתבה).

את עדותה של ל` מסורבת גט צעירה ואם לבת, בחרתי להשמיט מאותה הכתבה ולהביאה כאן. העדות מנוסחת בגוף ראשון כפי ששמעתי מפיה עת נפגשנו לראשונה. בעצב הניכר בקולה ובפניה חשף לפני סיפור מצמרר: 

"אני ל` בת 22 ואמא של ע` בת שנה וארבע חודשים. פתחה את דבריה. 

אני פרודה ונמצאת בתהליכים כבר שנה וחצי וכלום לא זז!

"התחתנו באהבה גדולה" היא מספרת לי. הוא היה בשבילי הכל. עזבתי את ההורים, את החברים, את הבית את כל שגרת החיים שלי והלכתי לגור איתו. לא שמעתי לאף אחד שאמר לי שהוא גרוש עם ילד, שאינו משלם מזונות ובעצם לא מכיר בו כבנו. זה נראה לי ממש לא נכון לגביו ואני פשוט סרבתי לשמוע.

אחרי שנה התחתנו "מרחפים באוויר" מאושר ואהבה. יום אחרי החתונה הוא הכריז שאם לא אחתום על הסכם ממון כי יש לו דירה, הוא לא יחיה איתי יותר. כמובן שהלכתי וחתמתי ללא היסוס בכלל.  הרי הוא כל כך אוהב ומדהים ולמה שאי פעם נתגרש?!

ואז התחילו הצרות.

הסבל שלי רק התחיל. אלימות מילולית קשה. חברים שלו  ש"מתנחלים" אצלנו בבית עד השעות הקטנות של הלילה או המוקדמות של הבוקר ואני "יושבת"בצד. שותקת סופגת ושותקת!

בשלב מסוים לא יכולתי לשאת את זה יותר וגם לא להתמודד עם האלימות וחוסר הכבוד. חיפשתי את האהבה. איפה כל האהבה? שאלתי, להיכן היא נעלמה? הבן אדם שאני אוהבת "התהפך". פוגע בי. מתנהג אלי ולמשפחה שלי בזלזול  כמו מתוך אי שפיות!

כשלא יכולתי לשאת את זה יותר, עזבתי אלא שמהר מאוד גילתי שאני בהריון וחזרתי. קיוויתי שאולי ההיריון יסתדר את הכל, אבל טעיתי בגדול!

הוא הפך למפלצת. כל דבר שעמד לו מול העיניים ברגע שהיה עצבני, היה עף לי על הפרצוף! הוא התחיל להרים עלי ידיים ואני עדין שותקת וסובלת מבלי להגיב.

לא פעם באמצע שהיה מקיים איתי יחסים וחבר התקשר, הוא פשוט קם והולך.

על כל שטות התווכח וברח מהבית!

אחרי שילדתי והתינוקת הפריעה לו לישון. הוא סירב שהיא תהיה בבית. אבל אני לא הסכמתי לזה. כשהיא הייתה  רק בת שבועיים התווכחנו על איזו שטות, ממש שטות.  וכדי להתאכזר אלי, הוא  לכלך את הבית בכוונה. כשביקשתי ממנו יפה להפסיק הוא התעצבן עוד יותר, התפרץ, התחיל לקלל, לשבור כל מה שהיה בקרבתו וזאת לעיני חברה שלי שבאה לברך אותנו לרגל הלידה. כשהעזתי סוף סוף להשיב לו, הוא התעצבן. הלך למטבח שלף סכין חדה מאוד וחתך לעצמו את היד כשהוא צועק: "אני אדקור אותך ואת הילדה ואתאבד ..."

התקשרתי מהר להורים שלו שגרים במרחק של דקות הליכה מהבית שלנו וחשבתי שהם יוכלו לסדר את המצב, אבל גם הפעם טעיתי. זה הפך לגרוע יותר. במקום שאמא שלו תעצור את זה היא רק חיממה את המצב  עוד יותר והתקפה שלו הפכה למשהו מטורף...  

מצאתי את עצמי עם תינוקת בת שבועיים בידיים.  גשם זלעפות בחוץ והוא מצמיד לי את הסכין לצוואר תוך שהוא מאיים לרצוח אותי.  

התחלתי לצרוח. החברה שלי שהיתה עדה בחדר וראתה את המחזה, התקשרה מיד למשטרה, שמה את השיחה על רמקול והם שמעו אותי צורחת שהוא רוצח אותי ... תפסתי את הילדה ביד ויחד עם החברה רצנו כמטורפות לקחנו מונית הישר לתחנת משטרה להגיש תלונה.

הוא היה עצור למשך חודש ואחר כך עבר למעצר בית למשך שנה.

מאז אנחנו כמובן לא יחד. התחלתי תהליכים מעט אחר כך. יש לי סיוע משפטי של עורך דין. האמנתי שהתהליך יהיה קצר ואוכל לקבל את הגט, אבל גם כאן טעיתי בגדול. הוא מסרב לתת לי גט. פעם אחר פעם, מכל מיני סיבות ותירוצים. ואני כבר ויתרתי על הכל רק כדי שאקבל את החופש שלי.

ומה עכשיו? שאלתי

בבית הדין קבעו צו הבאה לדיון שיתקיים אחרי חג הפסח בתקווה שיקבעו לזכותי: מתן גט בכפייה.

"במידה ולא יתן את הגט במהלך הדיון הוא יכנס למעצר..." ענתה לי בשקט. 

 

וגם אם נפסקה כאן עדותה המצמררת של ל`. חייה עדיין סבוכים בשלשלאות הסרבן. מנסיוני בליווי מסורבות גט בשנים האחרונות כבר למדתי שהדרך למימוש הבטחות בית הדין הרבני לפסיקת מתן גט בכפייה היא דרך ארוכה. וארוכה עוד יותר הדרך שלו אל בית המעצר.

מאז קום המדינה הוחלט כי דיני האישות בארץ ינוהלו בית הדין הרבני, על פי דין ההלכה ובתפיסה השמרנית הגורסת כי הגט ניתן על ידי הבעל ורק מתוך הסכמה. בחודש שעבר פורסם כי אחת מכל חמש נשים המתגרשות בישראל נקלעת למצב של סרבנות גט בשלב מסוים של התהליך. נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט נידונות לחיי עגינות, ועקב כך אינן יכולות להינשא בשנית ולשקם את חייהן.

אני חשה אליהן אמפתיה רבה ומצרה על חוסר האונים שהן חוות עקב התנהלותן מול ממסד השבוי בפרדיגמות ודעות קדומות – בכל הקשור למעמד ולמקום של הנשים בתא המשפחתי בחברה. בה בעת אני רואה לנגד עיני שליחות. במפגשים ובשיחות הטלפוניות עם הנשים הללו אני מוצאת אני עצמי מעצימה, ובה בעת מועצמת, מובילה תהליכים מקדמי צמיחה, מעוררת ביטחון עצמי ומעודדת אותן להגשים את עצמן – כל זאת על אף צלו הכבד של המאבק, הגובה מאותן נשים אנרגיות שקשה להשיבן.

 תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו. 

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת