00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

יריות, פיצוצים. רימונים וממזר אחד

 

 

ברנרד נכנס כמעט בריצה דרך הדלת הפתוחה, ואפילו לא ברך את סבתא רוז`י לשלום. הוא היה נרגש מאד ונופף אקדח בידו “ביקשתי בהנהלת המפלגה ואישרו לי, זה פראבלום, אקדח גרמני מצויין! תראי את ידית העץ הנהדרת שלו!" סבתא, שישבה על הספה בסלון נבהלה: "תשמע זה לא משחק, מה אתה מנופף בו כאן? יכול להיפלט כדור!” ברנרד אמר "אל תהיי טיפשה! האקדח לא טעון, אני עצמי הוצאתי ממנו את הכדורים”. ואז כיוון את האקדח אל סבתא ואמר "תראי בעצמך" ולחץ על ההדק.
הכדור עבר בשריקה ליד אוזנה השמאלית של סבתא, ונתקע בקיר שמאחוריה. עולמה של סבתא החשיך לשניה, ואוזניה צללו לשקט מוחלט. ברנרד החוויר כמו קיר, שמט את האקדח וקרס על הריצפה על האקדח הגרמני המשוכלל. הביט בסבתא ארוכות בשתיקה ואז אמר "נורא כמה שאת חסרת מזל”. סבתא כל כך נדהמה מתגובתו עד שפרצה בצחוק ללא קול. עד מהרה הפך הצחוק לבכי וליבבות חורקים.
ברור שיריה ביתית אינה דבר שכיח במחוזותינו. וסביר שהיא תיגמר בחקירה משטרתית ובכלא. עכשיו ברור שלברנרד מאד לא רצוי שבמפלגה יישמעו (והם שומעים הכל) שהוא משחק עם האקדח החדש שניתן לו כאות הערכה. גם סבתא לא רוצה להתלונן כי ברנרד ואשתו הלן הם שכנים וידידים טובים מאז ומתמיד. מה גם שמתברר לאחר המלחמה כי ברנרד היה פעיל במפלגה הקומוניסטית במחתרת ממש כמו סבתא. בגלל המידור התקיף שהיה נהוג במחתרת, הם לא ידעו זה על זה בזמן אמת.
השכנים מתחילים להתקבץ ליד הבית ומאחר שהדלת פתוחה חלקם גם נכנסים. ברנרד שעדיין יושב על האקדח שלו על הריצפה מכחיש שנורתה יריה וסבתא מצידה מתמקמת מעט שמאלה ממקום מושבה הקודם, כך שראשה מסתיר את החור בקיר.
"לא, לא שמענו כלום. מה פתאום ירייה, לאף אחד אין פה נשק”. לחדר פורצת הלן אשתו של ברנרד שיודעת היטב שהוא יצא מביתם עם האקדח, למרות מחאותיה.הלן נושמת לרווחה כשהיא רואה שאין גוויות בזירה, ואז היא צועקת לברנרד "תן לי את האקדח מיד!”. עכשיו השכנים שממלאים את החדר מחדדים את אוזניהם. ברנרד אומר "איזה אקדח, אין לי אקדח!” סבתא רומזת להלן שהאקדח נמצא מתחת לברנרד.

סבתא רוז`י לא זזה ממקומה על הספה, אבל היא מתחילה לנהל את העניינים "בבקשה לצאת מפה!" "לא קרה כלום" "אני רוצה להכין ארוחת ערב".הבית מתרוקן סוף סוף. סבתא קמה ברגליים שרוטטות תחתיה כמו ג`לטין, ומראה להלן את החור בקיר. הלן מצידה צורחת על ברנרד "אידיוט, תן לי את האקדח לפני שתפוצץ לעצמך את הביצים!" ברנרד מציית ללא מילה וקם בקושי מן הריצפה. רוז`י מאיצה בהם לצאת. בנה בנדי, אחיה הצעיר של אמי טוסקה, אז כבן 15, עומד להגיע הביתה. סבתא לא רוצה שהילד ישמע על היריות. ממילא הוא עסוק יחד עם חבריו רק בשיחות על כלי נשק ותחמושת, קורא כל אינפורמציה שנקלעת לידו אודות המלחמה שהסתיימה לא מכבר. מאחר שהגרמנים חנו בכניסה לעיר, והיו לעיתים חילופי יריות עם הרומנים, השדות ליד העיר וליד נהר הבגה היו מלאים תרמילי כדורים ושאר נשורת של אמצעי לחימה. אחרי הלימודים בנדי וחבריו נהגו לצאת לשדות ואספו מכל הבא ליד: תרמילים ריקים, כדורים חיים, רימונים שהניחו שהם עקרים אבל לא ידעו בוודאות, חוטרים לניקוי רובים נפצים ועוד. בנדי הצליח לארגן לו ארסנל נשק גדול, אותו החביא בגיגית פח גדולה, ואת הגיגית הניח תחת מיטתו. הוריו ידעו על כך רק בדיעבד, כשהיה מאוחר מדי. הוא לא הרשה לאף אחד להיכנס לחדרו והוריו סברו שאלה גחמות של של גיל הנעורים.
ברור שבנדי נכנס כרוח סערה "מי ירה אצלנו בבית?” כי השמועה כבר חצתה את כל העיר. סבתא לא מודה בכלום. אבל אז נכנסת הלן כולה מתמוססת בדמעות, ודורשת בשלום הירוייה, וגם נופלת על דדיה השופעים של רוז`י לבכותה בטרם עת.
הלן היא אשה שמנמנה ונאה, טובת לב וצחקנית. מה שחסר לה באינטלגנציה היא ממלאה ברוח טובה ובסימפטיה, שעל כן כולם אוהבים את הלן, ובעלה ברנרד מאוהב בה כנער צעיר. הלן מכורה לרומן בהמשכים שמתפרסם בעיתון בכל יום. אחרי שהנשים מסיימות את עבודות הבית הן יוצאות לחצר ויושבות בצילו הקריר של עץ התות עתיר העפאים,
מדברות על הרומן ומשכילות את הנשים שטרם קראו בנבכי העלילה: פרנצ`סקה היפה והיתומה מתה ונקברת, אבל אביה החורג, שהוא בעצם אחיה האובד, ומאוהב בסוסה היפה שבאורווה שלו, חופר אותה מתוך הקבר בציפרניו. אז היא מתחתנת עם אהובה הבוגדני פאול. פרנצ`סקה המתה רוכבת על סוס שחור לעיר אחרת בתחפושת של גבר ג`ינג`י, פוגשת את אמה המנוחה ושתיהן קונות קופיץ קצבים. האם פרנצ`סקה תירשם עכשיו לקורס קצבים? האם היא תשחוט את הנפטרת או בדיוק להיפך? האם פאול הגבר המסוקס ורב האונים ייפול שדוד מדקירה בעורק הצוואר?

אולי הסיפור נראה לכם מופרך, קשה לי להבין למה, אבל הנשים בחצר יודעות כי הכל אפשרי, כי אף הן עברו תהפוכות בחייהן, למרות שאף אחת לא נקברה בינתיים, חיה או מתה.
הלן נשואה כידוע לברנרד היורה התמים, ולהם ילד אחד בן 10, אגון. יתכן שהיה לאגון סיכוי להיות נורמלי אלמלא אביו שאהב אותו מאד, דאג לבריאותו באופן מוגזם. בכל פעם שאגון נזקק לנקביו, ולמעשה לנקב האחורי שלו, ברנרד עמד על כך שהילד ישב על בית השימוש במשך שעה שלמה, שרק כך לטעמו, מתרוקנים המעיים כליל. אגב, כלל זה לא חל על ברנרד עצמו, כי בתור מבוגר, המעיים שלו כבר פיתחו מיומנויות שאין לילדים. אגון מצידו ניסה לא להגיע כלל למצב של פעילות מעיים, ונמנע מלאכול ככל יכולתו. היו לו גם תנועות עויתיות, בעיקר אם אביו היה בסביבה. ברנרד סיפר לסבתא רוז`י בסוד, כי הלן אשמה במצבו של הילד, מפני שאם הוא עצמו לא בבית, הלן לא מקפידה על השעה שאגון צריך לשהות בשירותים, ועל כן הצואה המיותרת בגופו מרעילה לילד את המוח
.
הלן היתה בת יחידה. אביה נפטר לפני שנים ואמה גרה בעיר רחוקה. יום אחד קיבלה הלן מכתב מאמה, שהודיעה שהיא חולה ונזקקת לעזרת בתה. באותה עת אנשים נשמעו להוריהם, לא חשוב מה היה גילם. הלן ארזה כמה חפצים ונסעה שתי יממות ברכבת לעיר ביסטריצה . ברנרד קיבל ממנה מכתב: "אמא גוססת. אני אשאר כמה שצריך”. האם גססה במשך שנה. בינתיים אגון הואכל על ידי השכנות ובילה אצלן עם ילדיהן עד שאביו חזר מהעבודה, והכריח אותו להיכנס לבית השימוש.
אחרי שנה הלן הבריקה לברנרד "קברתי את אמא. חוזרת מחר”. ברנרד רץ עם המברק לסבתא ושאל בהתרגשות "זה אומר שאמה מתה,סוף סוף, נכון? נכון?” סבתא התבוננה בברנרד במבט ארוך ואז שאלה "תגיד, גם אתה קורא את עלילות פרנצ`סקה?”
ברנרד ואגון הלכו לתחנת הרכבת לקבל את פניה של הלן. היא ירדה מהרכבת כולה חיוכים ונשקה לאגון שבכה מהתרגשות ,וגם לברנרד נשקה. אגון אמר: "אמא, למה יש לך בטן כל כך גדולה?” זו שאלה שכיפה אדומה לא שאלה את סבתא ולכן אין לי תשובה מן המוכן. אני מקשיבה אם כן, יחד עם אגון וברנרד, לתשובתה של הלן, שאומרת: "אגון, בני, בקרוב יהיה לך אח או אחות”. עכשיו ברנרד מתבלבל לגמרי ואומר "אבל את נסעת מפה לפני שנה!” “ נו?” שואלת הלן. "הלן זה לא הילד שלי!” . הלן אומרת "סליחה, אני נשואה לך, ולכן כל ילד שאני יולדת הוא שלך” (מה שמעלה על דעתי שסבתא לא דייקה כשאמרה שהלן הייתה טיפשה).. חשב ברנרד וחשב. והחליט שלא לומר עוד דבר. ברור שהופעתה המכריסה של הלן בעיר עוררה שערוריה רבתי ולא חסרו נשמות טובות שברכו את ברנרד על התינוק הממזר שעומד להיוולד.
פאלי הקטן נולד בבית. המיילדת הוציאה את התינוק ושמה אותו בידיו של ברנרד. ברנרד התאהב. ככל שפאלי גדל גם הוא נקשר באהבה לאביו,והלך אחריו לכל מקום כברווזון מוטבע אחרי הברווזה.
ברנרד אמר לסבתא "רוז`י אני יודע שהילד הזה לא שלי, אבל אני אוהב את הממזר הקטן הזה יותר מכל דבר בעולם.” מאחר שהיה כל כך עסוק עם פאלי הוא התרכך ולא עמד עוד על אגון להורגו בבית השימוש. כמובן שגם אגון השתגע על פאלי וטייל איתו בעגלתו ברחובות העיר. אם זר היה מלבב את פאלי, כי ילד מתוק היה, אגון היה מכריז בגאווה: “זה אחי והוא ממזר!”

ביום בו קרה המקרה שיתואר, ישבו בחצר סבתא רוז`י, הלן וילדיה אגון ופאלי הממזר. ועוד שתי שכנות על ילדיהן. בנדי דודי בן ה15 הוציא מהארסנל שלו איזה קפיץ עם נפץ בראשו ושיחק איתו. הוא זרק את הקפיץ על הריצפה המרוצפת, הקפיץ התכווץ ואז התרחב באחת וחזר לידיו של בנדי. רוז`י אמרה לבנה "אתה לא יודע מה זה. אולי זה יתפוצץ. תפסיק עם זה!” "אמא את לא מבינה כלום" ענה בנדי וזרק שוב.
הפיצוץ היה נורא. תוך שניות הפכה החצר לבריכת דם. כל אחד מהיושבים חטף רסיסים מי פחות ומי יותר. הלן ראתה את ילדיה שוכבים מדממים על הריצפה. היא עצמה נפגעה מרסיסים רבים בבטנה.. היא צרחה ובאופן לא מודע הרימה את שמלתה ונפנפה בה. למרבית הצער, באותו יום הלן שכחה ללבוש תחתונים ובטנה נראתה כבצק לבן ועגול מנוקד כולו באדום, ולבצק היה זקן שחור. בנדי נפגע בעורק בשוק, והתיז דם כמו מזרקה איתנה בכיכר העיר. הוא קשר לעצמו חוסם עורקים וניסה לעזור לפצועים האחרים.
האמבולנסים אספו את הפצועים והרעישו בסירנות. המשטרה הגיעה לבית החולים וחקרה את הפצועים. בנדי, השה התמים, הודה באשמתו: "מצאתי את הקפיץ ולא ידעתי בכלל מה זה.” בסופו של דבר הפציעות היו סך הכל קלות. החוקר הודיע כי הוא ייסע לבדוק את זירת האירוע. סבא יוג`ין, שהגיע הביתה אחרי הפיצוץ, ידע כי צפוי חיפוש. הוא פרץ את דלתו הנעולה של בנדי ומצא מתחת למיטתו גיגית פח אובלית גבוהה, ובה תחמושת שהספיקה לחודש לחימה של שני גדודים.
אמא שלי כבר היתה נשואה ואם לטומי`קה. סבא יוג`ין הזעיק את אבא, חתנו, כדי שיעזור לו להוציא מהבית את הגיגית הכבדה. אבא הזעיק מצידו את חברו איוונצ`וק היוגוסלבי לגיבוי.
בשתיים בלילה הם כיסוי את הגיגית בשמיכה ויצאו לדרך במטרה להשליך את תכולת הגיגית לנהר הבגה. אבא וסבא אחזו בידיות הגיגית בעוד איוונצ`וק היוגוסלבי הולך לפניהם כגשש, לראות שהדרך פנויה. בתקופה ההיא לא הפעילו תאורה ברחובות בגלל החיסכון שנגזר אחרי המלחמה. הם בחרו בדרכים עקלקלות וסימטאות נטושות.. איוונצ`וק הלך ראשון ומדי פעם סימן להולכים כי הדרך פנויה. וכך סוף סוף הגיעו לגדת הבגה. אך הורידו את הגיגית כדי לחפש את המקום המתאים להשלכת התכולה, נשמעה צעקה מקפיאת דם "פוליציה! עצרו מיד ובואו אלינו בידיים מורמות!.” ושלושה אורות ארוכים החלו לשוטט באוויר והאירו את פני המים הרוטטים. איוונצ`וק היוגוסלבי כבר החל להרים את ידיו, אבל אבא וסבא יוג`ין אחזו בו משני צדדיו הפילו אותו למטה. אז המשיכו לברוח בכריעה על הידיים והרגליים. השוטרים המשיכו לצעוק ולבסוף הזהירו "אם לא תצאו בספירה עד שלוש אנחנו יורים!” “אונו! דוי! טריי!”
אז החלו לירות. בינתיים שלושת הגברים הצליחו להתרחק ומכאן דרכם הייתה קלה יותר עקב צמחיה עבותה ועצים צפופים. הם לא נתפסו ולא נפגעו כלל.

היריות של השוטרים פגעו לבסוף בגיגית. הפיצוץ הראשוני האיר חצי משמי העיר. ואז החלו פיצוצי המשך גדולים וקטנים, עלו גבוה יותר ויותר. אנשים התעוררו ייצאו מבתיהם וראו את הזיקוקים. אולי מישהו החליט לחגוג באיחור מה את סיום המלחמה? מוזר..

למחרת יצאה המשטרה בהצהרה לעיתונות: “שוטרינו הקומוניסטים האמיצים חשפו אתמול, אחרי מעקב ממושך, את מחסן התחמושת הענק של כנופייה אנטי-סוציאליסטית, וכך מנעו הפיכה מזויינת וקורבנות רבים. בקרוב ייעצרו כל הקושרים.”

 

רשימה זו מוקדשת לידידי גולדי, שכתב לי "סיפורי אירופה שמחים, סיפורי אמריקה עצובים” .אז הנה רשימה שמחה מאירופה, למענך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

63 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת