00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

מדוע אנחנו חולים פיזית

מוקדש בהתפעלות והוקרה עמוקה לכל צוות הרופאים והאחיות במיון כירורגי איכילוב.

 

סיפור המעשה:

יום חורף שמשי ומלבב, יום חמישי שלפני פורים, ואני מסיימת לעבוד באמצע שעות הבוקר כדי למהר ולהכין את אוזני ההמן הביתיות. בצק השמרים "נח" במקרר ולידו סיר מילוי פרג מסורתי, ולידו סיר מילוי שוקולד משהו, משהו.

 

איש מבני המשפחה אינו מעלה בדעתו לטעום ולו פירור מאוזן המן כלשהי הנמכרת במרכולים או בקונדיטוריות. הן אינן מגיעות, לדעתם, לקרסולי אוזני ההמן הביתיות. אז זהו! אני שבויה בחובה זו לנצח ואין לאן להימלט אפילו שרוצה. די, נמאס! ממי יבוא עזרי?!

 

כידוע אמר ג`ון לנון שהחיים הם משהו הקורה לך בעודך מתכנן דברים אחרים.

לבן אדם כוונות טובות משלו, אך הבורא מזמן לו אירועים אחרים בעלי כוונה סמויה.

 

הטראומה:

טוב, אני יורדת שמחה וטובת לב לקומת המגורים, ורואה על הספה את הילד נאנק ומתפתל בכאבים שלא מהעולם הזה, מצליח בקושי למלמל "נלך למיון". מתעוותת לו הבטן, בכאבי הגהנום.

 

מן הראוי להעיד על הילד הזה, אותו אני מכירה כ- 28 שנים בקירוב, כי מעולם, אך מעולם, לא הסכים לראות רופא, או לזמן אליו רופא או לקבל תרופות כלשהן. הוא מתעב טיפול רפואי מכל סוג ומין ומאמין בשכיבה במיטה עד התאוששות הגוף. עד היום זה עבד לו.

 

אז אני מתבוננת בו ואומרת לו: "בן, אתה לוקה בהתהפכות מעיים, או פלינטור מעיים, ועד הערב תנותח. בוא נמהר למיון".

 

כידוע, ילד נשאר תמיד ילד בהגדרה, אין שום חשיבות לגילו הכרונולוגי ושנית ידוע שאימהות מסוימות, ואני בכללן קיבלו עם אימהותן ידע רפואי מדויק אינטואיטיבי, השגחה עליונה, והן פשוט יודעות מה הולך. עכשיו נשאלה השאלה כמה שעות יתענה הילד במיון עד הניתוח הגואל.

 

הטיפול במיון:

התקבלנו במהירות במיון הכירורגי וכאן החלה מסכת ייסורים רב צדדית: ילד- אימא- רופאים- אחיות. הילד מתפתל בייסורים המוציאים אותו מדעתו, ייאוש אטומי לראותו בכך, ובמצוקתו מפעיל אותי כל הזמן שאעשה כך או אחרת. חלק מבקשותיו אינן הגיוניות בעליל, להבנתי כמובן, אך אין עם מי לדבר. אני על הקו לתחנת הרופאים, לא מפסיקה להזעיק אותם. שלושה סוגים של עירויים משככי כאב לא מגרדים אותו אפילו והרופאים הסובלניים מוכנים לראות את פרצופי האומלל שוב ושוב עד לקבלת זריקת המורפיום הגואלת רק במעט. לאחר שצילום רנטגן התגלה להיות קשקוש, מה שצפוי להיות, הוחלט על עריכת CT  מעיים ולשם כך יש צורך לשתות כל עשר דקות כוס נוזל יוד מהול בפטל מעורר קבס ולחסל מיכל בן ליטר על מנת שיהווה חומר ניגוד. הרופא המנוסה מבין כבר במה העניין מתוקף עצמת המכאובים ועורך אבחנה שהתבררה להיות נכונה. לפיכך הוא גם מוכן להיות נדיב במורפיום מדי עשרים דקות כי ברור לו שאלו כאבי תופת.

לאורך כל הזמן זורמים פנימה כל העת חולים חדשים, צוותי מד"א מביאים פצועים, המשטרה מביאה ירויים המקום מתמלא עד אפס מקום ועל כל הפרויקט הענק הזה, המכיל לדעתי שישים מיטות ממונים שני רופאים בכירים ולידם צוות אחיות. כולם לא מפסיקים לנוע מאיש לאיש, לבדוק, לתת הוראות טיפול, לקחת דמים, לשים עירויים, לחזור ולבדוק, אין רגע מנוחה. חוזרים ומתבוננים בתוצאות המעבדה, חותמים על תיקים, מתאמים בדיקות נוספות ומה לא.

 

אימא פוסט טראומטית

סביב השעה חמש אחר הצהריים מגיעים בני משפחה נוספים לאזור רחבת המיון. לפי הנהלים מותר רק לבן משפחה אחד, ובצדק, לשהות ליד החולה, שכן אלמלא כן איך יעבוד הצוות הרפואי? עם ישראל כדרכו מקטר ומקטרג על גזרה זו כששומר האבטחה בפתח עומד בה בגבורה. בן משפחה אחד יוצא, אחר נכנס במקומו.

 

סביב שעה חמש אחר הצהריים מגיעות תוצאות ה-CT המאבחנות בשפה רפואית את שאבחנתי בבוקר בבית בצורה פשטנית גורפת, ניכר פיתול לולאתי נדיר של המעי הדק בחלקו הגבוה, בקושי נראה בבירור אפילו ב- CT ויצטרכו תחילה להכניס מצלמה לבטן. הקיצור ניתוח.

 

כשאני קורסת מותשת על הדלפק, יושבת לה הרופאה האחראית, זו שמהבוקר זקופה ורעננה ומקריאה באוזניי את תוצאות הCT-, איך יש לה עוד כוח? הרי היא עובדת כאן משבע בבוקר, אין לה בית ומשפחה? היא לא רוצה ללכת לנוח? מה היא עוד עושה כאן?

 

הוחלט שאלך הביתה לנוח, במידת האפשר, כדי להתייצב למחרת עם שחר. כבר במונית חזרה הביתה אני חשה כיצד מתכווצות לי הסמפונות ואני מגיבה בקוצר נשימה. סטרס אמרנו, לא? מצליחה לנמנם בקושי איזה שעה, ונשארת ערה ומתוחה, צמודה לטלפון מתחילת הניתוח בעשר בערב ועד חצות לילה. כן, ניתוח נדיר ומסובך אך עבר בהצלחה.

 

גם הצוות המנתח שייך לדעתי לקהילת הקדושים. ניתוחים הרי מתחילים בשש בבוקר. מאיפה- בשם- אלוהים- יש להם- הכוח- הריכוז- והמוטיבציה לכך? עד חצות הלילה?! למחרת ליד הילד, הכל רך יותר, נעים וזורם, הוא נגאל מייסוריו. עכשיו הוא בודק בשנטי את מבחני הסטודנטים שלא שכח לקחת בתיק למיון. אני ממש כבר לא נחוצה. חוזרת הביתה, סבב המבקרים ממשיך ובשבת אני מרוחה במיטה בכיבוי מערכות ויטאלי כללי. מרגישה איך המתח העצום של היומיים האחרונים כיבה אותי, אני מותשת לחלוטין. סמרטוט.

 

ומה עם פורים?

בשארית כוחותיי אני יורדת למטבח להכין סופסוף את אוזני ההמן. זוכרים אותם? אלו שבצקם מוכן מיום רביעי, קודם לפרץ האירועים.

עכשיו אני מבינה מדוע מיהרו בני ישראל לצאת ממצרים פן יחמץ בצקם.

לראשונה בחיי טעמתי בצק שמרים חמוץ שהושלך מיד לפח. אולי יד אלוהים הייתה בדבר לשחררני מהכנת אוזני ההמן השנה? מפה לשם ברור לי שאני חולה ועוד איך. מאבחנת את עצמי לוקה בדלקת ריאות, ממתינה לרופא שיגיע וייתן את המרשמים הנחוצים וכל שנותר הוא להעביר שלושה ימי מחלה במיטה. זה הפרוטוקול.

 

התרופה הגואלת:

עם כל הכבוד לאנטיביוטיקה ולקורטיזון ברור לכל שיש רק תרופה אחת אולטימטיבית המבריאה אדם מישראל: מרק עוף עשוי למופת. בימינו ידועה סגולתו הבלתי נלאית של מרק העוף לרפא כל חולי ונעשו על כך לא מעט מחקרים מלומדים המסבירים את המרכיבים הכימיים שבכך, עם כל הכבוד לכימיה הרי אין תחליף לאמונה ולידיעה המוחלטת שזו התרופה האחת והיחידה. בנוסף כמובן לכוס התה עם הלימון והדבש. אז אני לוגמת מהמרק שהוכן למופת וכבר מהלגימה הראשונה נכנס לתוכי פרץ אנרגיה, הרי זו האמונה הקובעת את הבריאות. הלגימות הבאות פשוט מעמידות אותי על הרגליים שלא לדבר על העוף ושפע ירקות השורש.

 

אה, ומה שלום הילד?

הילד? מעולה. הילד עשה את שלו והילד יכול לצאת מהסיפור.

יומיים לאחר הניתוח כבר היה בבית בריא ושלם ולמחרת כבר הלך להרצות. חתכים של הניתוח? פלאי הטכנולוגיה הרפואית: חתך זעיר למצלמה ומשני צידיו למטה שני חתכים זעירים שבזעירים דרכם הוחזרו המעיים למקומם, נגזרו, נתפרו ומה לא. אני חושבת שנעשה שימוש ברובוטים רפואיים.

 

הסיבות הפסיכו פיזיות למחלותינו הפיזיות

אותי, חברים לא צריך לשאול התשובה ברורה. מאז שנות העשרה שלי אני מודעת לקשר המיידי והישיר שבין עליית פרץ מצוקה רגשית חדה אצלי לבין הופעת זיהום, דלקת וכו`. הרביתי עשות בגיל 21 את בלהט המצוקה הרגשית לקיתי ב-40 מעלות חום ומוגלה בגרון בשעה שבע בערב, אשר נעלמו כלא היו בשעה עשר בערב עת הופיע המיועד בפתח הדלת, וחזרתי להיות בריאה, שלמה ומלאת חיים. תאמרו שאני טיפוס היסטרי? פסיכוסומאטי? רגיש במיוחד? אולי כן ואולי לא. לא חושבת שממש, סך הכל אני די קשוחה, אלא שממש קשובה לנפלאות הקשר נפש/גוף. ומכאן כמובן גם התמחותי בריפוי תופעות גופניות שלא נמצא להן רגע אורגאני, גם מחלות מין וגם מחלות פריון.

 

זו הנפש שעושה את הבלגן. בשפה פשוטה: המתח, החרדה.

 

 

תיאוריית הסטרס של סלייה:

בשנת 1936 הטביע האנדוקרינולוג הנס סלייה את מושג הסטרס, דחק, מצוקה שמשמעותו פגיעה במצב האיזון ההומואוסטזי הפיזיולוגי- פסיכולוגי של הגוף. תיאוריית הסטרס הפיזיולוגית- פסיכולוגית של סלייה שרירה וקיימת עד היום הזה והיא רק תקפה ומקבלת חיזוקים מדעיים אינסופיים. מדובר למעשה במנגנון האינסטינקטים ההישרדותיים הפועל בכל אורגניזם חי מראשית האבולוציה והדוחף אותו בשעת מצוקה לבחירה הידועה: ברח, הלחם- fight-flight.

במצב זה של מצוקה עוברות פקודות חשמליות/ הורמונאליות מהמוח המרכזי לבלוטת יותרת הכליה המשחררת את הורמוני הסטרס אדרנלין וקורטיזול וזאת כחלק מהמנגנון ההישרדותי האבולוציוני שלנו.

 

כתוצאה מכך, כמובן בשיא הקיצור, נוצרת הגברה בזרימת הדם לגפיים (ידיים ורגליים) המיועדות לברוח או להילחם ופחות לאיברי הגוף הפנימיים שהם פחות חיוניים ברגע הישרדותי זה. בו בזמן מכבים הורמוני המצוקה באופן יחסי את מערכת החיסון של הגוף שהיא מערכת העל שלנו שכן אף היא פחות חיונית במצב הקריטי. סטרס הנמשך לאורך זמן יביא כמובן להתשה של המערכות הפנימיות ולהחלשה עמוקה של תפקוד המערכת החיסונית. חשוב להדגיש כי מצוקה היא עניין של תפיסת איום ופרשנות של איום, כלומר היא פועלת בהתאם לחושים, לאמונות, לרגשות ולמחשבות אודות המצב. הפרשנות והעמדות הפנימיות הן ההופכות סיטואציה כלשהי למצב מצוקה. צללית על הקיר בלילה יכולה להיתפס כבגד על קולב, מה שבדרך כלל המצב, או כדמות פורץ שחדרה לחדר.

 

כאשר מצב הסטרס נמשך לאורך זמן נוצר נזק ארוך טווח למערכות הגוף, לעיתים נזק בלתי הפיך. חלה ירידה בתפקוד הבלוטות האנדוקרינולוגיות, חלה פגיעה במערכת החיסונית, נוצרות בעיות קוגניטיביות כגון פגיעה בקשב, בריכוז ובזיכרון וכמובן בעיות רגשיות החל מדיכאון ומתח ועד אי שקט ופסיכוזה תלוי כמובן בחומרת הנסיבות ומישכן.

 

הפחד- מקור המחלות

וירוסים, חיידקים ו"חיות קטנות" מכל סוג המכונות "מיקרובים" נמצאים כל הזמן בכל גופנו וסביבנו למיליונים ואנחנו חיים איתם בבריאות ובאיזון אקולוגי. מה שמביא אותם לגבור עלינו היא ההחלשה העצמית שלנו, הכיבוי העצמי החיסוני. הכיבוי בשל הפחד (סטרס). אנחנו חולים פיזית בשל פחד. כן!!! פחד הוא הגורם לכל מחלה תפקודית/זיהומית/חיידקית/ויראלית כרונית או חולפת (לא מדובר כאן על מחלות אנטומיות). העניין הוא שלא תמיד היננו מודעים לפחד זה הרובץ כנחש במסתרי התת מודע (התת מודע הוא המחובר העיקרי למנגנונים הפיזיולוגיים של הגוף) שכן הוא מכבה את תפקוד המערכת החיסונית, כפי שנאמר. זו ממש לא המצאה שלי, ידוע ומפורסם בכל הספרות העוסקת בקשר גוף/נפש. אפילו פרויד התייחס לנושא זה של השפעת הנפש על תחלואי הגוף.

 

הבן אדם אינו רק מכונה של ביולוגיה שיש בה רוח רפאים המכונה "נפש", זו הנפש המפעילה את "הרובוט" ומקבלת ממנו משוב וכך חוזר חלילה באופן מעגלי. לנפש-המחשבות הרגשות והתחושות יש תמיד, תמיד ביטוי כימי וחשמלי (פסיכופיזיולוגי) והיא מצויה בכל תא ותא מתאי הגוף, בממברנות התאים, בחלבוני התאים ובכל הרקמות והאיברים. מכאן כמובן כוחה של האמונה לרפא את הגוף במידה ניכרת שכן אמונה היא רכיב של הנפש ומפעילה תהליכים חשמליים-כימיים משל עצמה בכל תא מתאי הגוף. מומלץ מאוד לקרוא את ספרו של ד"ר ליפטון אודות הביולוגיה של התא, הספר מומלץ מאוד, מופיע באנגלית בלבד, ניתן להזמנה באמאזון והוא נכתב על ידי חוקר ביולוגיית התא Bruce Lipton PH.D. שם הספר: The biology of belief(2005).

 

ומה קרה לפורים?

ובאשר למילוי אוזני ההמן הממתין במקרר מזה שבוע, מה יהא עליו?

חששתי שהיקום, היודע שקצה נפשי להכין אוזני המן מדי שנה ימשיך לזמן לי תקלות שונות ומשונות על מנת "להצילני" מכך. שהרי ממש פיתחתי התנגדות להכנת אוזני המן.

לפיכך, כדי לסגור את המעגל ולהגיע אל המנוחה והנחלה הוכנו בפרץ של עשייה חיובית שתי קדרות בצק שמרים חדש, ומאחר ופורים עבר לו במיני תחלואים, הוחלט לעשות בחומרי הגלם שימוש מהיר ופשוט: רולדות של פרג ורולדות במילוי שוקולד, הכי קל שאפשר: לשים ולגלגל.

עכשיו הבית שופע רולדות טעימות, בני הבית מאושרים, בפיהם טעם אוזני המן ותהי להם שמחה וצהלה, משתה ויום טוב.

מה שמעלה בדעתי שאולי תמה תקופת אוזני ההמן גם לשנה הבאה, ונאמר דיינו, והשבח לאל על הרולדות ופסו צרות מן הארץ ובאה גאולה לציון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת