00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

טיול במכתש רמון וארוחה בארטישוק של נועם

לפני מספר חודשים בחר אתר ה- Lonely Planet את הנגב במקום השני ברשימת "עשרת האזורים הכי טובים לטיול בעולם ב- 2013". לא מדובר בדבר של מה בכך. רבים מחשיבים אתר זה ל"תנ"ך של המטיילים בעולם – ומעניין איזה השפעה תהיה לבחירה זאת בעתיד. לא כולם אוהבים את המדבר. מקטרגיו טוענים שהוא מונוטוני, מאובק ויבש (תרתי משמע) -  כדברי השיר: "ימין ושמאל רק חול וחול". בכל פעם שיורדים בצפון כמה פתיתי שלג, עם ישראל כולו נוהר חרמונה במין פרץ של פרובינציאליות – בעוד הדרום בד"כ הרבה פחות מתוייר. באופן אישי אני מוצא הרבה קסם במדבר, במיוחד בתקופת החורף הקרירה, שהופכת את השהות בו לנעימה בהרבה. לאחרונה ערכתי טיול רגלי במכתש רמון שבנגב ועליו אספר בפוסט זה.

מכתשים, מהסוג שכולנו מכירים בנגב, הם תופעת טבע ייחודית, שקיימת רק בישראל ובסיני. מכתש רמון, שנחשב לאחד היפים שבהם, מהווה אתר אידיאלי לטיולים ויש בו אינספור מסלולי הליכה. אנחנו בחרנו במסלול למיטבי לכת, שאורכו כ- 15 ק"מ. החנינו את הרכב בחניון בארות שבלב המכתש, התחלנו ללכת בשביל רחב ומישורי - ונכנסנו במהרה לאווירה מדברית נעימה.


מטרתנו היתה לטפס אל פסגת הר ארדון, שהוא ההר הגבוה ביותר במכתש (720 מטר מעל פני הים) ולצפות ממנו על הנוף סביב.


העלייה התחילה בצורה מתונה יחסית, אך הפכה בהמשך לתלולה וקשה. בכל פעם שעצרנו להסדיר את הנשימה, הסתובבנו לאחור, והתפעלנו מיופייה של הדרך. סלעים יפים וגבעות הקיפו אותנו מכל עבר.


מפסגת ההר הבנו למה מכתש רמון נחשב לאחד מפלאי הטבע המדהימים ברחבי תבל. קרקעיתו הצבעונית נראתה מלמעלה יפה להפליא, מלאה בגבעות יפות ובאינספור נחלים יבשים קטנים. הנוף פשוט הטריף את החושים.

בשתי מילים: אש במכתש.


לא יכולנו שלא להתפעל מממדיו הגדולים של המכתש, שאורכו 40 ק"מ ורוחבו 9 ק"מ. ישבנו על שפת המצוק, אכלנו ארוחת בוקר ופשוט לא רצינו לעזוב את המקום. תגידו לי אתם, איפה בעולם אפשר לראות דברים מדהימים כאלה?

המשכנו ללכת על פסגת ההר, מטיילים אחרים לא נראו בסביבה – והתחושה היתה של מקום בתולי לחלוטין.


בשלב כלשהו התחיל השביל לרדת מטה. הירידה היתה תלולה מאוד, אכזרית אפילו, דרשה אקרובטיקה קלה – ושמחנו שהצטיידנו מראש במקלות הליכה, שהפחיתו את המאמץ מהברכיים. יש לי 3 עצות למי שמחליט לבצע בעצמו את הטיול הזה: זהירות, זהירות, זהירות.


כשהגענו למטה הלכנו על אדמה חולית, ומכל עבר ראינו גבעות חול בצבעים שונים. התחושה היתה כאילו הגענו לכוכב לכת אחר.


התקדמנו אל עבר גבעת חרוט – וכשהגענו אל מרגלותיה החלטנו לטפס גם לפסגתה. הפעם, לשמחתנו, העלייה היתה קצרה בהרבה.


התצפית הפנורמית מכאן לארבע רוחות השמיים היתה משכרת ביופייה – והבעיה היתה לבחור לאן להביט. ראינו מולנו גם את הר ארדון במלוא הדרו.


חזרנו לרכב עייפים אך מרוצים, לאחר טיול קסום במיוחד. כמה כיף, בתוך כל ההמולה של החיים, לספוג במדבר קצת שקט ושלווה. מדהים איזה מקומות יפים יש בארץ ממש מתחת לאף.

בשל העובדה שהאופציות הקולינאריות באזור זה של הארץ אינן מרנינות במיוחד, החלטנו את ארוחת הצהריים לאכול במושב ניר בנים (ליד קריית גת). כאן, במקום בשם "הארטישוק של נועם" מוגשת בסוף שבוע ארוחת בראנץ` בסגנון בופה, שכולה על טהרת הארטישוק: מרק, סלט, פסטה, שקשוקה, פשטידה ועוד.


לא מדובר בארטישוק משומר אלא בדבר האמיתי, שמקורו במשק המקומי, הנחשב לאחד הגדולים בארץ בתחומו. ניתן, למי שלא מסתפק בארוחה עצמה, לצאת גם לקטיף מאורגן – אך זה כבר היה למעלה מכוחותינו. ממש שדות ארטישוק לנצח.


לאחר שאכלתי בערך דונם ארטישוק, גופי קיבל שוק. ובכל זאת, כמו כל מי שמבקר כאן, גם אני יצאתי מהמקום עם ארגז ארטישוק הביתה. בסך הכל מוגשת כאן ארוחה כפרית פשוטה, חביבה ולא יומרנית מדי – המומלצת למי שאוהב את הירק הנפלא הזה.




הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת