00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

פולניות זה לא מוצא זו מנטאליות- כתבה שנייה בסדרה.

בכתבה הקודמת סיימנו באפיון החמישי של הפולניות אשר אותו הגדרנו כקושי לקבל מן הזולת ולהודות לו, הקושי לתת לזולת הרגשה טובה. הפולנייה חשה צורך לדחות את סיפוק הזולת מנתינתו (האושר האנושי מבוסס על האושר אשר בנתינה ובקבלה) לצמק את סיפוקו ולתת לו לחוש רע נוכח נתינתו מהיותה בזבוז כסף, מיותרת, לא במקום. הקושי הוא לתת לזולת לחוש מלא באנרגיות טובות לפיכך הטקסט המובלע הוא שמה שעשה ונתן אינו טוב מספיק, אינו נעים, אינו רלוונטי ושהציפייה הייתה למשהו אחר ושונה. שום דבר אף פעם אינו טוב ומספק דיו עבור הפולניות. אנו מדברים למעשה מבחינה פסיכולוגית על הקושי לאמפתיה ולהזדהות רגשית עם הזולת ולליקוי ביכולת לשמוח בשמחת האחר. הכלל הוא לבקר ולקטול ככל שניתן. לצורך זה נביא עוד משפט זהב: "למה הבאת במבחן רק 90, למה לא 100?" אין כמו הפולניות ליצור תחושה של אי יכולת אצל בן הזוג והילדים וחוסר אמון עצמי. כלומר המטרה הסמויה של הפולניות היא ליצור ילדים תלויים ומפוחדים הזקוקים לאישור מתמיד.

6. ביקורתיות נוקבת. זהו למעשה המשך הסעיף הקודם מזוויות נוספות. מאחר והפולנייה רדופה על ידי הפחד פן יבקרו אותה ויעלו אותה על מוקד הביקורת, הרי היא מקדימה תרופה למכה ולפיכך עסוקה בפסילה ובביקורתיות ככל האפשר נוסח הכלל: "פסול ככל יכולתך", ככל שפוסלים יותר את הזולת, כך כביכול עולה ערכה העצמי היחסי. תפיסת היחסים עם הזולת היא תפיסה של מאבק כוח מתמיד ויחסים של נדנדת מאזניים מתמדת. ככל שהזולת יורד בערכו כך אני טוב וראוי יותר. משפטי זהב: "מסכנה, בטח עזבה אותך העוזרת... " (סאב טקסט או הכוונה הסמויה: כמה שהבית שלך מאובק, מלוכלך ומטונף, גועל נפש). משפט זהב: "אוי, בטח עלה לך המון כסף" (סאב טקסט או חרב מושחלת: "את פראיירית שלא יודעת לעמוד על המקח או לקנות במקומות הנכונים). מן האמור  לעיל משתמע שפולניות מהותה היא ביקורתיות נוקבת ודוקרנית במסווה של מתיקות והזדהות כלומר זוהי מניפולציה רגשית לכל דבר ועניין. הדברים נאמרים "על העוקם" הן כלפי זרים והן כלפי בני המשפחה, כאשר דברים שניתן לראותם באור חיובי קיימת הנטייה לראותם מן הזווית השלילית.

7. התחשבנות והתקטננות. לכל פולני או פולנייה יש "פנקס שחור וקטן" ההולך עד ימי אברהם אבינו ועד בריאת העולם, "בפנקס שחור קטן" זה נרשמים בצורה סדורה ועקבית כל חטאי הזולת, כישלונותיו, האכזבות ממנו, מיעוט מתנותיו וכמובן ערך המתנות, חוסר התחשבותו וכו` וכו`. כמובן שקיים כאן קושי מהותי לשחרר כעס ועקרון מהותי של לא לשכוח ולסלוח, כלומר "חשוב מאוד" לשמור טינה ככל האפשר "ולהכניס" בעת הצורך. לא פחות מאשר רשימת כל הפשעים והחטאים היא הצורך לעגן אותם גנטית והיסטורית בתולדות משפחת המוצא של החוטא, בית הוריו, תכונות אביו ואימו וככה דור עשירי אחורנית. בעת ריב זוגי מזכירים בני הזוג הפולניים אחד לשני מהיכן הגיח כל אחד מהם לעולם, מה אופיים ושריטותיהם של כל אחד מהוריו, מהם הפגמים והדפיקויות של כל האחים, האחיות, הגיסות והגיסים ועיקר הדבר התחשבן ככל יכולתך לרוחב  ולעומק ההיסטורי!!! ככל שנתחשבן יותר כך נצא מנצחים בקרב. הכפשת ההיסטוריה האישית, משפחת המוצא ומשפחת המוצא לדורותיה היא עקרון קדוש לפולניות, שקועים בו עד צוואר כדי לטעון כמה כל אדם דומה לאחיו, אחיותיו, סבו ועוד. וכמובן שמרוב התייחסויות מוצאיות נשכח לחלוטין גורם הויכוח, לא מושג שום פתרון פרקטי להשכנת שלום וכמות הרפש המצטברת נערמת כדבעי. עוד לא נתקלתי בגבר או אישה "פולני" שהרהר בינו לבינו שאם בן זוגו כה "פסול ושרוט" אולי זה מעיד משהו אודות עצמו? אולי זה מצביע אודות הבחירה האישית בו? אולי עליבות בן הזוג מצביעה לא פחות על עליבות המשמיץ שהוא בן זוגו?

כעקרון הקושי לשחרר רגשית, לסלוח ולשכוח ולעבור הלאה פירושו היעדר גמישות רגשית, מרובעות רגשית, נוקשות, נטרנות והתוצאה הבלתי נמנעת היא הרבה מרירות פנימית. הפולני יהיה או כעוס ומר נפש או מדוכא וחסר חיוניות. שניהם תולדה של המרירות הפנימית.

8. חרדתיות יתר בכל הנוגע לגוף. הפולני/ה מתאפיין/ת בהיפוכונדריות או לחילופין הכחשה מאסיבית של כל צורך בבדיקות תקופתיות. משפט הזהב: "לא רוצה לדעת על מחלות". בו בזמן קיים פנקס קטן, נוסף- בו נרשם כל מי שחלה, סוג מחלתו ומה עלה בגורלו. מאחר וקיים פחד היסטרי ממחלות קיים בעקבותיו פחד מחשיפה למידע רפואי בסיסי ופחד עמוק מהתעדכנות הן ממצב הבריאות השוטפת האישי והן בהתעדכנות רפואית כללית מתוקף הידע החברתי תרבותי. כל מעורבות רפואית נחשבת לאסון פוטנציאלי (פחד עמוק מרופאי שיניים, זריקות, בדיקות דם וכד`) ובתחום הגוף, בעיקר כמו בשאר התחומים, חוגגת הפסימיות וראיית השחורות, כל מכאוב, ולו המינימאלי, הופך להיות מחלת סרטן פוטנציאלית. מאחר וקיימת חרדה מתמדת מפני מחלות הרי קיים שימוש שוטף באיום בתחלואי גוף פוטנציאליים כאבן מפתח בפולניות. משפטי אשמה אלמותיים: "את, את עוד תגרום/י לי להתקף לב". "אל תאמר דבר אבא עוד יקבל שבץ", "לא להדאיג את אימא, זה יעלה לה את לחץ הדם". למעשה בני המשפחה "הפולנית" חדורי אשמה קיומית פן יהרגו זה את זה בהתנהגויותם ויביאו אחד על השני התקפי מחלה מכל סוג ומין. זוהי תוקפנות, חברים! תוקפנות ואלימות בכל הרבדים הגלויים והסמויים. תוקפנות ישירה ומושלכת, גם חשש מהרג הדדי ובו בזמן הימנעות "קדושה" מעידוד הדדי. הכלל. השתדל להרפות ידי הזולת ככל יכולתך. משפטי זהב: "לא יצא לך מזה כלום", "ממילא אין לך סיכוי להצליח". "אילו רק מילים נראה אותך עושה זאת". אוי כמה קשה לגדול במשפחה פולנית.

9. קורבניות נצחית. כל פולני/ה יודע/ת לספר כמה עשה למען הזולת (בן זוג, ילדים, הורים, שכנים, בני דודים וכו`) כמה הקריב ונתן ועד כמה הללו איכזבו ולא ידעו להעריך ולתת כערך הנתינה. עקרון הקורבניות האישית הוא הצד השני של הקושי לקבל ולהודות (ראה סעיף 5 בכתבה הראשונה: "לא היית צריך להביא"). אם הפולני/ה מתקשה לקבל ולהודות, הרי ברור שיישאר ריק/ה על ידי הזולת כך שמה שנותר הוא תחושת הקורבניות הנצחית "אני שוכב/ת על הגדר בשבילך וזה מה שאני מקבל/ת בתמורה..."

10. הטאטוא הקדוש מתחת לשטיח. מאחר ולאורך הכתבות הדגשנו את המניפולציות הרגשיות והזיוף הרגשי, את היעדר הישירות בדיאלוג עם בני המשפחה, עם חברים ועם העולם שהרי הישירות עשויה לפגוע בדימוי העצמי המודע. חוסר הישירות בדיאלוג עם הזולת מקורו חוסר ישירות בדיאלוג הפנימי, חוסר האותנטיות מבוססת על שימוש במנגנוני הדחקה, הכחשה ובעיקר השלכה. חשוב לייחס לזולת כל מה שיש בך עצמך, חשוב להיות תמיד השולט, הצודק, הטוב והצדיק ביותר. ובכלל חושב שמכל דיאלוג יצא האדם ידו על העליונה עם מספר נקודות פלוס לטובת הדימוי העצמי שלו. במסגרת מאבקי הכולות עם העולם רצוי מאוד, לעיתים חובה, לגייס את תמיכת בן הזוג בעמדות הרגשיות של הפרט, אם בן הזוג אינו רואה וחווה את מה שאני רואה וחווה,בפרט ובמיוחד, בכל הנוגע לפגמים (הבלתי נסלחים) של משפחת מוצאו וחבריו (אלו האויבים המתחרים על הבלעדיות הרגשית) הכלל הוא להיכנס בו בכל הכוח. רק אני צודק וראוי, בן זוגי חייב להסכים עימי וכל השאר נחותים. בקרב על הפאסון נמצאים בתחרות מתמדת של "להיות נחשב" ולהיראות מוצלח ככל שניתן על חשבון הזולת. קשה לפולני/ה לשאת שיש עוד מוצלחים, ראויים, מוערכים ואהובים בסביבה. דיברנו על חוויית נחיתות פנימית? מכל האמור לעיל הרי זה מובן מאליו, הפולני/ה הוא חרד/ה ובעל/ת רגש נחיתות בסיסי קבוע.

קוראים יקרים! חברים וחברות!! הבה לא נתנשא כולנו פולנים. פולניות נמצאת בכל אדם: יהודי, נוצרי, מוסלמי ועובד אלילים.

פולניות נמצאת בסין, מלזיה, פולינזיה, במרוקו וביפן (טוב, לא הייתי באף אחד מהמקומות האלה, גם לא בפולניה). פולניות אינה גיאוגרפיה, פולניות היא נתק. פולניות היא המקום בו אדם אינו מחובר לעצמו, בו הוא חושש להתחבר לעצמו, להיות אותנטי כפי שהינו, ולפיכך מייחס את איכויותיו לזולת.

פולניות היא מקום של פחד, אשמה, בושה ונחיתות. זה מקום של סבל פנימי, מתח וסה"כ אי נחת ושביעות רצון מהיש.

זהו מקום של נוקשות רגשית וקיבעון למה שאנחנו בוחרים להאמין שהוא הנורמטיבי, התקני והראוי וחוששים מאוד לסטות מהתבניות שיצקנו בראשנו על מנת שלא להיחשב כבלתי ראויים או חסרי ערך.

פולניות היא הפחד להיות עצמך. היא ספוגה ברגשות כישלון ודחייה שחווינו מזווית זו או אחרת ומתוך רצון לפצות עליה בצורה נוקשה ומתוך הכחשה עצמית. פולניות היא חוסר אושר אישי וקושי לקבל או להגביר את אושרו של הזולת שכן אז אהיה פגום עוד יותר בהשוואה אליו.

לא נותר לנו אלא לחבק את הפולניות בתוכנו.

 

ואיך כל זה מתקשר לסוגיית האוכל עם בני היקר? פולנייה דוחסת מזון עד אין מפלט לקרוביה כביטוי לנתינה ואהבה. האוכל הוא עבורה ההוכחה האולטימטיבית לשפע ולנתינה, לא שאוכל אינו כזה אבל הוא רק היבט אחד, חשוב ככל שיהיה, מתוך שאר תחומי הנתינה, העידוד וההכלה. הפולנייה עסוקה באוכל, בשאר התחומים הרי היא מתקשה מאוד.

 

לרגל יום העצמאות העומד בפתחנו, נסלח לכל פגמינו, נרים כוסית למען כל עדות ישראל וכל פזורות העם היהודי שנקבצו לארצנו. נקבל את כולם, נאמצם אל ליבנו, נראה את הטוב והיפה שיש בנו, שלא הודגש בכתבה זו כלל, נעלה על נס את כל הטוב, היפה והערכי אשר יש בנו, עליו ניתן דעתנו בכתבות אחרות.

 

ולתפארת מדינת ישראל.

חג עצמאות שמח לכולנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת