00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מבקר בתיאטרון - בעריכת אופיר הלל

עובדים/אובדים - "פוש-אפ", בית צבי

במערכת לוחצת שדורשת ממך תוצאות מושלמות - אין אף אחד מושלם. וגם בעולם בו הבינוניות היא קללה - אין אף אחד מושלם.
ואנחנו רוצים, חדורי מוטיבציה, להתקדם, לעלות, מעלה מעלה בסולם הדרגות. והטעויות הקטנות שכולנו עושים בעבודה, יכולות להביא להרס מוחלט.

כמה אבסורדית היא העובדה, שזוכה לביטוי במחזהו של המחזאי הגרמני רולנד שימלפפניג "פוש אפ" שהוצג עד אתמול ע"י תלמידי מחזור נ"א בבית הספר למשחק "בית צבי", שאנחנו בעצמנו סוללים את דרכנו אל הכישלון, בלי לשים לב, והטרגדיה היא כמעט בלתי נמנעת במקרה כזה.

המחזאי מציג שלוש תמונות, שלושה סיפורים שמתרחשים במשרד, כאלו שיכולים לקרות בכל יום. היה יכול להיות להם סוף טוב. צמד האנשים שמוצגים בכל תמונה מאוד דומים, אפילו בהרגלים היומיומיים הפשוטים ביותר, אך בוחרים לא לשתף פעולה, נכנעים לפחד ולאגו והתוצאות הרסניות וכואבות.

הם מקדישים את כל חייהם לעבודה ושאיפתם העיקרית היא להגיע לקומה ה- 16, קומת ההנהלה הנכספת, הם שמים בראש סדר העדיפויות את העבודה ושוכחים את החיים שבחוץ. כפי שכבר ציינתי, מטרתם העיקרית היא להתפתח ולצמוח, אבל דווקא מנקודת הצמיחה הם נופלים אל תוך תהום שממנה לא יוכלו לקום.

"פוש אפ" הוא מחזה משנה 2001, שהוצג לראשונה בישראל בשנת 2007 בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, בתרגומו של בן לוין (בו משתמשים גם בהפקה הנוכחית) ובבימויו של ניר ארז. "פוש אפ" הוא מחזה מציאותי מאוד, חד מאוד, שאי אפשר להיות אדיש אליו. מחזה חכם ומבריק, שמיטיב להעניק זהות בימתית לכל אותם מצליחנים שמפוררים שנים של עמל רב בשגיאה אחת.

העיתונאי, המרצה ואיש התיאטרון והקולנוע יונתן אסתרקין ביים בהצלחה רבה את ההצגה, שבזכות היותה עוצמתית, חזקה ומרתקת, היא גורמת לצופה להרהר בה לאחר הצפייה.

תפאורת המשרד, שיצרה איה בן אשר מאוד מעניינת מבחינה רעיונית וניצלה באופן מצוין את החלל הקטן של אולם אלי ליאון שברשותה. אך התפאורה האמיתית היא התפאורה האנושית - לכל אורך ההצגה כל השחקנים נמצאים על הבמה, משקיפים מרחוק על המתרחש כשהם ישובים מאחורי שולחנות ועובדים. וגם לבחירה המעניינת הזו, שאינני יודע אם היא כתובה במחזה או שהיא הברקה של הבמאי, יש סמליות מסוימת שמתקשרת עם המחזה כולו.

השחקנים בכל סיפור - מתן מישורי וספיר ילינביץ` כהיינריך ומריה, צמד שומרי המשרד המעבירים בצורה מרגשת, עדינה ואמינה את לקותם וסיפורם שזור בין שלושת הסיפורים המרכזיים, שיראל חכשורי-אשרוב ודנה ידלין כאנג`ליקה וסאבין, אורי שילה ונקטר גפן כרוברט ופטרישיה, ישראל גולדרט ואביתר אברהם כפרנק והנס (השונים לחלוטין מתפקידיהם שזכורים לי לטובה במחזמר "מצחיקונת", שפתח את שנה ג` של מחזור נ"א רק לפני כארבעה חודשים) טובים מאוד, ביחד ובמונולוגים של כל אחד מהם, שחושפים את גודל ההחמצה, הטעות וההשלכות שמתרחשות כאשר אנחנו לא מסתכלים בעיניים, מכוונים הכי גבוה שאפשר ובדרך עושים טעויות עם האנשים שהם בעצם בני דמותנו.

לסיכום: התמונה האחרונה והמצוינת במחזה בן השעה ורבע מציגה את מה שהיה יכול לקרות לו היינו בוחרים לשתף פעולה עם האחר: להתפשר, לוותר, להבין, להקשיב. אנחנו אלו שנרוויח מזה בסופו של דבר, לא הזולת. אם המצב היה כך, העולם היה הרבה יותר יפה. וחבל שתמונה זו היא עדיין בגדר פנטזיה ולא מציאות...

"פוש אפ" הוא מחזה חשוב, קולח ומשובח, הנמנה עם החומר המובחר ביותר במחזאות העולמית בת ימינו.

צילום: יוסי צבקר.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל איש תרבות רציני אלא אם צויין אחרת