00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

לינקולן

במאי: סטיבן ספילברג
שחקנים: דניאל דיי לואיס, סאלי פילד, טומי לי ג`ונס, דייוויד סטריית`רן, ג`יימס ספיידר, ג`וזף גורדון לוויט
תסריט: טוני קושנר
(ע"פ ספרה של דוריס קירן גודווין)
ז`אנר: דרמה פוליטית
שנה: 2012

טוב, האוסקר עוד כמה שעות ואני כותב פה 2 ביקורות במקביל, אז נעשה את זה קצר: "לינקולן" הוא ממש לא סרט ספילברג ממוצע, וממש לא מה שציפיתי ממנו. הסרט הזה נמצא בפיתוח כבר בערך 7 שנים, כאשר כל פעם הוא נדחה ונדחה ונדחה. כל השנים האלה הציפייה הייתה לעוד אפוס היסטורי עם מלא נאומים, מלא קרבות מרובי משתתפים ושוטים רחבים של נופים מדהימים ומתאר את חייו של לינקולן על טווח זמןענק. מה קיבלנו במקום? סרט שרובו דיאלוגים, תככים פוליטיים ומתרחש באותם 4 מקומות במשך סה"כ חודש.
הסרט מתרחש לקראת סוף מלחמת האזרחים האמריקאית (ינואר 1865) ומתאר בעצם את ניסיונותיו של נשיא ארה"ב ה-16, אברהם לינקולן (דניאל דיי לואיס) להכניס לתוקף את התיקון ה-13 לחוקה, שמטרתו לבטל את העבדות באמריקה ולשחרר את כל השחורים המשועבדים. הבעיה היא כזאת: לא כולם ירצו להעביר את אותו חוק. חברי המפלגה הדמוקרטית בקונגרס מתנגדים לו בתוקף בגלל השקפת עולם גזענית, ואחרים מתנגדים לזה בגלל אג`נדות אחרות. לכן לינקולן מתחיל במעין מסע של שחיתות שיעזרו לו להעביר את התיקון, גם אם זה אומר לשקר, לשחד ו - כי בסופו של דבר, מדובר ברשע הכרחי, כי הרי מה יותר נעלה מלהציל אלפי עבדים?

וכן, זאת בערך עלילת הסרט. רק הניסיונות הבלתי מתפשרים של לינקולן להעביר את התיקון בכל מחיר. ומפה, הסרט הופך לבליל של פוליטיקה על כל הנובע מזה - תככים, שחיתויות ואידיולוגיות ואנשים שמדברים על תככים, שחיתויות ואידיולוגיות. זה היה יכול להיות מתכון לאסון, אבל במפתיע, לינקולן מצליח להיות מרתק על אף כל הסמטוחה הזאת. ההשוואה המתבקשת היא "הרשת החברתית", כי בדיוק כמו שהסרט הזה לקח את עולם האינטרנט והטכנולוגיה על כל מושגיו וסיפוריו וערך אותם כמו פאזל לתסריט אחד שלם ומשוייף כמו תער, כך "לינקולן" עושה אותו דבר עם פוליטיקה של המאה ה-19. אין לי מושג עד כמה האירועים פה קרובים לאלה של המציאות, אבל מה שבטוח, נעשתה פה עבודת מחקר מדהימה. כל הסרט הוא קרב דיבייטים אחד ענק (דיבייט גם במובן של שיחה וגם במובן של הצבעה בקונגרס) והמילים פה הם הנשק. הקצב והגיוון במשפטים כל כך גדול שכל סצינת דיאלוג הופכת למשהו מרתק ברמה של מינימום מרדף או דו קרב בסרט אקשן. זה מסועף, זה מורכב, זה אינטנסיבי, זה בעל תפניות, יש הומור במקום הנכון, יש מתח במקום הנכון, יש רגש במקום הנכון ובקיצור - זה כל מה שצריך מסרט בסגנון הזה. ומה שהכי מפתיע זה שבניגוד לכל הציפיות, אין פה שמאלץ פטריוטי. אומנם לינקולן הוא דמות הוליוודית מוערצת, אבל הסרט מציג גם את הצדדים והמעשים היותר מכוערים שלו, ונותן לצופה לשפוט בעצמו האם הוא מסכים עם מה שקורה או לא. לא תמצאו פה הטפות מוסר ודגלים מתנופפים ברוח, לפחות לא בכמות שבה זה נהיה מעיק. לתסריטאי של הסרט קוראים טוני קושנר שעד עתה היה רק מחזאי, ואני חושב שהסרט מוכיח שבהחלט כדאי לשים עליו עין ;)

כמובן שתסריט זה רק חלק מהעניין בלהפוך שעתיים של דברת למשהו סוחף, צריך גם במאי טוב, ולמזלו של הסרט, הבמאי הזה הוא סטיבן ספילברג. זה לא סוד שאני מעריץ די גדול של הבחור, וגם אם לפעמים יש לו נפילות אני תמיד אזכור לו חסדי עבר. עם זאת, זה לא סרט רגיל של ספילברג. הבחור היה ועודינו מוכר עם כמה מהסרטים הכי אפיים שנוצרו, גם בדיוניים וגם מבוססים על מקרים אמיתיים, אבל ב"לינקולן" לא תמצאו קרב ענק, קטעי מתח רבי עוצמה ודברים בסדר גודל עצום. זה סרט הרבה יותר אנושי ומקורקע מאשר סרטיו הקודמים, אבל את הגרנדיוזיות הוא מביא גם לפה, ובעזרת הכישרון הכמעט אלוהי שלו בכל הקשור לשליטה בשפת הקולנוע, סטיבן מצליח לגרום גם לסצינות הדיבור הכי גנריות שיש להיראות כמו הדבר הכי גדול שיש, ושוב, מדובר בחתיכת כישרון לעשות פיל מזבוב בלי שזה יחפרן את המוח. שאפו, סטיבן, בפעם האלף. וכמובן שעם כל החזון הספילברגי מופיעים עוד דברים מובנים מאליו, כמו זה שהצילום אדיר כרגיל, העריכה מוקפדת, העיצוב משגע, התאורה מושלמת והפסקול של ג`ון ווליאמס יפהפה כרגיל. שותפיו הטכניים של ספילברג לפשע עשו זאת שוב.

וכמובן שכל היצירה סובבת דמויות הזאת לא הייתה אותו דבר ללא שחקנים שישחקו את הדמויות האלה, וגם פה, נחשו מה, לינקולן הוא דומינציה די גדולה גם בתחום הזה. די והותר נאמר על ההופעה של דניאל דיי לואיס בתפקיד לינקולן, אז לא אוסיף יותר ממה שנאמר. הוא שוב מוכיח שהוא אחד השחקנים הגדולים שעבדו אי פעם, והוא מצליח לקחת את כל המורשת של לינקולן ולהפוך אותה למשהו מוצק וחי, וגם להוסיף לזה משהו משלו (הרי אין הקלטות או צילומי ווידאו של לינקולן, אז הוא די ממציא הכל מחדש), וזה פשוט מדהים כמה הוא התחייב לשפת הגוף, לקול ולצורת הדיבור של האדם הזה. יש לדד"ל נוכחות מרהיבה בדיוק כמו לנשיא שהוא מגלם, והדבר בולט בכל שנייה שהוא על המסך - הוא מצליח לתת נאומים מעוררי השראה בסצינה אחת, לצעוק על אשתו כמו פסיכופת ובסוף לקנח בבדיחה על מה גורם לבריטים לחרבן, ולהישמע אמין וכריזמטי לחלוטין בכל אלה. אומנם אני עדיין חושב שאת הופעת חייוב הוא נתן ב"זה ייגמר בדם", אבל עדיין, לא תהיה לי בעיה אם גם הלילה הוא ייקח פסלון מוזהב הביתה.
שאר הקאסט מרשים בערך באותה מידה. סאלי פילד נותנת פה הופעת קאמבק מעולה בתור הגברת הראשונה, והיא זאת שמפסקת את מירב הדרמה שלא קשורה בתככים פוליטיים בקונגרס. שאר הקאסט הוא בעצם אוסף של חברי קונגרס מ-2 המפלגות ואנשי ממשל אחרים, וכל אחד מהם מגולם גם הוא בצורה נפלאה. במיוחד בולטים דיוויד סת`רית`יירן וטומי לי ג`ונס שמצליחים לשחק דמויות קשוחות ונחושות אך נוגעות ללב בדרכם שלהם, ומלבדם יש עוד צוות נפלא וגדול מספור של דמויות יותר קטנות אבל שוב, גם הם משוחקות בצורה סולידית במיוחד. כיף היה נורא למצוא שחקנים מוכרים מתחת לעיצובי הזקן המגוכחים, כמו ג`וזף גורדון לוויט, ג`ון הוקס, ג`קי ארל היילי, דיין דייהאן וגייל מ"שובר שורות".

הבעיה היחידה שלו, כמובן, נובעת מכמה בחירות הזויות במבנה. אורכו העצום והאופי הדברני שלו גורם לכך שהסרט יכול לשעמם לפרקים (אבל בהחלט לא ברמה שציפיתי, הרבה פחות), יש קווי עלילה ודמויות שלא ממוצות עד הסוף והסיפורים שלהן מופיעים משום מקום או נעלמים הרבה לפני שהם היו צריכים (קו עלילה שעוסק במשבר משפחתי של ספילברג נמצא שם לאורך כל הסרט, אבל לא מצונל כלל ומרגיש סתם מטריד), ספילברג די מסיים את הסרט בנקודה מסויימת אבל משום מה ממשיך עוד 20 דקות, ויש לסרט נטייה טיפה מעיקה להשאיר אירועים מעניינים אחרים בתור אוף-סקרין, כמו המלחמה עצמה או הרצח של לינקולן (אופס, ספוילר למציאות!). כמובן, גם העובדה שהוא לא עושה משהו חדש מזיקה לו. אומנם יחסית לספילברג מדובר במשהו די מקורי, אבל באופן כללי, זה רק דרמה היסטורית מורכבת ומרתקת מהרגיל, אבל אל תצפו למצוא פה הברקות או הבחנות חד פעמיות. אלה דברים בהחלט מעצבנים, אבל בחיי שהם לא מעצבנים כמו שהם יכלו להיות.

"לינקולן" הוא פשוט הפתעה מרעננת - סרט לא אוסקרי במסווה של סרט אוסקרי, סרט שונה מכל מה שספילברג אי פעם עשה ועדיין דומה לכמעט כל מה שהוא עשה, ודרמה תקופתית בהחלט לא גנרית. הוא בהחלט לא מושלם ויכול שבצפיות חוזרות אני אשים לב ליותר פגמים אצלו, אבל כרגע אני נורא נורא נורא מופתע מעד כמה הסרט שונה ונועז יותר ממה שספילברג הביא לנו בשנים האחרונות. הוא לא בין הסרטים הכי טובים של 2012, אבל הוא בהחלט בומבה של סרט לפנתיאון של ספילברג, והאמת, אם הוא יזכה עוד כמה שעות באוסקר - לא תשמעו אותי מתלונן, אפילו שיש סרטים שאני יותר הייתי מעדיף לראות זוכים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת