00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

ג`אנגו ללא מעצורים

במאי:  קוונטין טרנטינו
שחקנים: ג`יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו דיקפריו, סמואל ל. ג`קסון,
קארי וושינגטון
תסריט: קוונטין טרנטינו
ז`אנר: מערבון
שנה: 2012

הערה חשובה! הביקורת עלולה להכיל את `מילת הכ"ף`, מילה אשר בעיני אנשים כאלה ואחרים היא מילה פוגענית כלפי אנשים בעלי צבע עור שחור. למען ההבהרה, השימוש במילה הזאת נועד לבטא את האווירה של הסרט ושל סגנונו, והיא בשום דרך לא בעלת כוונת פגיעה והעלבה לשחורי עור

האם יש בסרט שלך דמויות רבות? האם אלימות ופשע הם חלק מרכזי בו? האם המבנה שלה מוזר ולא שגרתי? האם הדיאלוגים והשנינויות מגיעות בקצב של M60? האם יש בו בחירות פסקול מוזרות? האם העריכה והצילום בו יכולים להיות פרועים לרגע אחד ולהיראות כאילו שלפו אותם מסרט של ברגמן ברגע אחר? האם רפרנסים לסרטים ויצירות אחרות ממלאות אותו? אם כך, יש 2 אפשרויות, אתה:
א. טרנטינו
ב. חקיין טרנטינו
כן, אין ספק ששמו של טרנטינו נכנס לספרי ההיסטוריה של הקולנוע כבר מזמן, עם קלאסיקות כמו "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", שדי פתחו את הגל החדש של הקולנוע האמריקאי במובן מסויים. מאז הוא הספיק לייצר להיט אחרי להיט, כשנראה שהשיא היה לפני 3 שנים עם "ממזרים חסרי כבוד", אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של המאה ה-21 עד כה, שגם הייתה סנסציה אצל הצופים ואצל המבקרים, ואף העניקה לו מועמדויות רבות מספור לאוסקר. טרנטינו עצמו, ורבים אחרים, החשיבו את זה לאחד השיאים שלו, ועכשיו נשאלת השאלה - האם "ג`אנגו ללא מעצורים" שמועמד גם הוא לאוסקר הנוכחי, סרטו החדש, הוא שיא חדש או התדרדרות? 

ב-1858 ג`אנגו (ג`יימי פוקס) הוא כושי, וככושי הוא נידון לחיי עבדות, דבר שהיה נורמה מוחלטת בארה"ב של אותה תקופה. במהלך ההעברה שלו למקום כלשהו על ידי הבעלים הנוכחיים שלו, הוא נקנה ומשוחרר על ידי קינג שולץ (כריסטוף וולץ), רופא שיניים גרמני שעבר הסבה מקצועית לצייד ראשים. המטרות הנוכחיות שלו, מסתבר, הן 3 אחים שג`אנגו היה בבעלותם בשלב מסויים, ועל כן הוא יודע איך הם נראים. שולץ מציע לג`אנגו עסקה: אם ג`אנגו עוזר לו עם התיק הזה ועם עוד כמה חיסולים אחריו, לא רק ששולץ יעניק לו את חירותו, אלא גם יעזור לו למצוא ולחלץ את אשתו ברומהילדה (קארי וושיגנטון), שכרגע עובדת כשפחה זניחה באחוזתו של בעל מטעים אכזר במיוחד בשם קלווין קנדי (ליאונרדו דיקפריו) אשר נוהג להתעלל בעבדים שלו בדרכים לא הכי הומניות בעולם.

אז כן, לפחות על פני השטח, נראה שטרנטינו בחר להתחכם פחות הפעם ולעשות מערבון טיפה יותר נטו, בלי לשנות לגמרי את ההיסטוריה כמו שהוא עשה למלחמת העולם השנייה ב"ממזרים חסרי כבוד" (אם כי הוא מציין ש-1858 הייתה שנתיים לפני מלחמת האזרחים, ולמעשה היא הייתה שלוש שנים לפניה), ופה מעדיף לעשות מערבון יותר ישר ונטו, ולכן הסרט נראה ונשמע כמו מערבון קלאסי: הסרט מאופיין בשוטים רחבים של נופים הרריים ומדבריים שנראים מצויין, ובכלל, המהירות והאנרגיה מחד והרוגע והאיטיות מאיד של הצילום והעריכה (שכרגיל אצל טרנטינו עובדים בבומבה של צורה גם ביחד וגם לחוד, גם לאחר מותה של העורכת הוותיקה שלו, סאלי מנקה) מאוד מזכיר את עבודותיו וסגנונו של סרג`יו ליאונה; העיצוב משגע - תלבושות של אמריקה מהמאה ה-19 או אחוזות בלב שדות כותנה או מסבאות מעולם לא נראו טוב יותר. המערב הפרוע משוחזר כמו שצריך, גם באיך שכל הדמויות הקטנות שברקע מדברות ומתנגות אחת כלפי השנייה, גם אם מדובר לפעמים בהגזמה מכוונת שנובעת מענייני סגנון. הדבר היחיד שבעצם יכול למנוע מאנשים שלא יודעים את שנת היציאה של הסרט לחשוב שזה מערבון ספגטי קלאסי מהסיקטיז הא הפסקול האנכרוניסטי, אשר לא מתבייש להכיל` לצד נעימות מערביות עם גיטרה ושריקות, גרסאות מודרניות לשירי מערבונים קלאסיים, טיפה ראפ, ג`וני קאש ואפילו קצת פופ אבל לפחות פופ טוב. 

אבל כצפוי, המערב הפרוע הזה מקבל את את הטוויסטים של טרנטינו, בשני התחומים העיקריים: האלימות והדיאלוגים.
מערב פרוע זה מקום אלים, כפי שיודע כל אדם שצפה בסרטים או סדרות כלשהן בחיים שלו (כי יש חוק שאומר שכל סדרה תכיל בשלב מסויים פארודיות על "רוח חג המולד" או על מערבונים), אבל טרנטינו, שתמיד היה ידוע באלימות הגרפית והמסוגננת שלו, עדיין הופך את הסרט לאמבטיית דם ואלימות, המצוגים דרך מגוון סצינות אקשן שמצולמות וערוכות מעולה. הדיאלוגים כרגיל מהווים את עיקר הסרט, אבל מן הסתם, הם מעולים כרגיל - מכילים עשרות משפטימ חץ, שניונויות, משחקי שפה, ציטוטים, רפרנסים והומור שחור. וגם בדברים שלא קשורים לאלימות או לדיאלוגים, הוא יודע להטביע את החותם שלו. הוא במאי מוכשר שיודע כיצד להשתמש בלכים הטכניים שלרשותו כדי לבנות עולם ואירועים ולהציג אותם בדרכים נפלאות, ומוכיח שוב שהוא רב אומן בבניית פתיל של מתח ואינטנסיביות שנשרף ומוביל לשיאים שנשארים בזיכרון.  ובתור תסריטאי הוא מכניס לתוך הסיפור הפשוט יחסית הזה - סה"כ סיפור נקמה ואהבה - המון מורכבות עלילתית שדורשת תשומת לב לפרטים, מזגזג כרגיל בין סצינות מצחיקות לבין סצינות מטרידות לבין סצינות כיפיות לבין סצינות דרמטיות, ועל הדרך בונה סיטואציות שמובילות לכמות מדהימה של רגעיים אגדים בפוטנציה שהלוואי שיכלתי לספר עליהם בלי לספיילר את הסרט לגמרי. מדובר גם באחד הסרטים היותר עמוקים של טרנטינו, הפעם בגישה לפיה כל העולם במה וכולנו שחקנים - כלומר, שאנחנו עוטים על עצמינו תחפושות כדי למנוע מעצמינו להתמודד עם העולם, או כדי למנוע מהעולם להגיב למי שאנחנו באמת, ושלעיתים התחפושת הזאת תרד והמחסום יוסר, בין אם נרצה ובין אם לא. זה סאבטקסט מרתק שמתבטא הרבה מאוד פעמים בסרט, ולצערי כל דוגמה שאני אתן עלולה להיות ספוילר - רק אומר שבמידה וראיתם את "ספרות זולה", אתם ישר תזהו את האבולוציה של הציטוט שסמואל ל. ג`קסון אמר לג`ון טרבולטה בזמנו, "Okay Vincent, let`s get into character". 

ונקודה אחרונה שצריך לציין היא הדמויות והמשחק. זה ככל הנראה הסרט בעל הכי מעט דמויות שטרנטינו עשה אי פעם, מה שמוסיף הרבה יותר פוקוס לפיתוח הדמויות, מה שהיה קצת לוקה בחסר בסרטים קודמים שלו (לא שאני אומר שדמויות שלו לא התפתחו, אני אומר שלא *כל* דמות התפתחה ברמה שמגיע לה). כריסטוף וולץ, שחקן אוסטרי שהיה אלמוני עד ליום שבו טרנטינו ליהק אותו לתפקיד צייד היהודים האנס לנדה ב"ממזרים חסרי כבוד" די משחזר את אותו תפקיד אגדי של אירופאי מתנשא ואינטלקטואל שבנוסף לכל הוא צייד ראשים מיומן ומפחיד, כשההבדל היחיד הוא בעובדה בסרט בל עם טוויסט מסויים בזה שלמרות כל זה יש לו לב זהב, והוא דמות הומניסטית סמולנית יפת נפש יחסית לשאר הדמויות. על אף השחזור הכמעט אחד לאחד של אותה דמות, קינג שולץ הוא עדיין הדמות המגניבה, המרתקת והמשעשעת ביותר בסרט, ורוב הקטעים המוצלחים בו כוללים אותו בצורה כזאת או אחרת. ליאונרדו דיקפריו משחק את הסוג-של-נבל בסרט הזה, והוא עושה פה דבר שונה לחלוטין מכל מה שהוא אי פעם עשה, והתפקיד של העשיר האגואיסט המניאק והרברבן יושב בול על הפריטי פייס והילת הסלב של דיקפריו, ועם זאת עדיין מפתיעה כשהוא נדרש לשחק אדם זועם או מרושע. גם סמואל ל. ג`קסון עושה תפקיד שונה לגמרי מהרזומה הרגיל שלו (ושוב, להסביר למה - זה ספוילר) שהוא גם ההופעה הטובה ביותר שלו מאז... וואו, הרבה זמן. מלבדם, הסרט מאוכלס בהמווווון דמויות משנה קטנות וחביבות, בין אם מדובר במרשלים ושריפים, בפושעים וסוחרי עבדים עם חלק קטן בעלילה, וכלה בסתם כל האנשים הקטנים שחיים בעולם הזה, ותורמים לאווירה של הסרט. 

אה, ויש גם את ג`אנגו. כן, הבחור שפאקינג מופיע על השם של הסרט, הוא דווקא הדמות שאני מזכיר פה בדרך אגב. כבר קראתי תלונות שג`אנגו הוא דמות די סטנדרטית משעממת, לפחות ביחס לדמויות הצבעוניות שלידו. לדעתי, זה לא כזה משנה שלג`אנגו אין אופי מיוחד, אני יכול לשלוף לפחות 3 דמויות ראשיות מסרטים אחרים שלאו דווקא מתבלטות באופי אבל עדיין התחברתי והתעניינתי בהן; מה גם שג`אנגו, למרות חוסר האופי שלו, משוחק היטב על ידי ג`יימי פוקס שמצליח להיות מגניב וכריזמטי רוב הזמן. לא, הבעיה בג`אנגו היא שהבנאדם פאסיבי בצורה מגעילה. לפני 20 הדקות האחרונות/סיקוונס הסיום, מספר הפעמים שבהן הוא ממש תופס יוזמה ניתנות לספירה על יד אחת, או, אם להיות ספציפי, על 2 אצבעות. הוא לא לוקח יוזמה, לא חורג מהקווים, לא עושה משהו שלא ציפינו ממנו שיעשה, ופשוט מתנהג כמו החנון המעצבן שמנסה להתקרב למלכי הכיתה בלי הצלחה. הבחור הוא פשוט קורבן של הנסיבות שהולך על פי הנתיב שהותווה לו באותו רגע על ידי דמויות אחרות וכמעט לא מנסה לעשות משהו בעצמו (שוב, מלבד הסוף ו-2 סצינות קטנות בהתחלה ובאמצע), ומצטער, דבר כזה גורם לי לזלזל בדמות, ועוד דמות שהוצגה כהירואית. במילים אחרות – זוכרים את למיווינקס, הגרביל שמסתובב במערכת העיכול של מר עבד ב"סאות`פארק" בזמן שאנשים אומרים לו מה לעשות, לאן ללכת ועם מי לדבר? אז תדמיינו גרסה שחורה ובעלת אקדח של הגרביל הזה.

בנוסף לזה, נראה שהפעם טרנטינו אכזב כמה אנשים, משום שתלונה נפוצה ששמעתי על הסרט היא שהוא ארוך מדי, והוא די מאבד כיוון במערכה השנייה שלו, וזאת אכן טענה שאני צריך להתייחס אליה. האם היא נכונה? כן. האם אני מסכים איתה? לא. טרנטינו תמיד היה חובב של סרטים בעלי מבנה אפיזודי ובלתי רציף בעליל שהסרט יכל להסתדר בלי חלק מהם (כלבי אשמורת, ספרות זולה וממזרים חסרי כבוד), וכך גם בג`אנגו , בעיקר באמצע הסרט, שבתורו מגיע אחרי אקספוזיציה בת שעה שגם היא לא הכי קשורה לעלילה הראשית. החל מאמצע הסרט, טרנטינו מתחיל לקחת את הזמן ופתאום מתחיל לנסות להציג את העולם של הסרט על ידי מבנה אה-לה "אפוקליפסה עכשיו" - אירועים אקראיים שלאו דווקא נחוצים לעלילה ותפקידם היחיד הוא להכניס אותנו יותר לאווירה של העולם ושל הדמויות, ומכיוון שמדובר בטרנטינו, הרי שמדובר לרוב בסצינות של דיאלוגים או של מתח מינימלי. אז כן, טרנטינו רוצה לעשות הרבה דברים שונים בחלקים האלה, ולכן מאבד בהם כיוון ומיקוד, שלא נדבר על פואנטה, וזה מעיק לעיתים ואף נהיה רפטטיבי. אך בסופו של מדובר הסצינות ה"מיותרות" וה"אקראיות" האלה עדיין של טרנטינו. הבחור יכל להכניס לסרט סצינה שבא כריסטוף וולץ מספר לאנשים איך להכין עוגת בננה וזה יהיה מעניין ומותח לפחות כמו יום בחייו של סוכן חשאי ממוצע. אני אולי לא חסיד של קובי ניב, אבל בספרו "תסריטאות" יש משפט שמתאים כמו כפפה למקרה הזה `אם זה טוב וזה עובד, זה טוב וזה עובד`. המבנה של ג`אנגו בהחלט מעיק במהותו, לפחות באמצע, אבל בפועל הוא עדיין מרתק, אז מבחינתי, אין סיבה להתלונן...
...רוב הזמן. הבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט, היא בסופו של דבר, הסוף שלו. בעצם, אני מסייג את עצמי: לא *כל* הסוף שלו, כי הסיקוונס המסיים עצמו דווקא היה מקסים, במיוחד שוט הסיום שלו. אבל אם המערכה הראשונה אנחנו מבחינים באקדח שיורה חוסר כיוון ופואנטה ובמערכה השנייה טרנטינו לוחץ על ההדק, אז במערכה השלישית האקדח יורה את כל התכונות השליליות האלה לכיוונים חדשים. טרנטינו הכניס לקראת הסוף תפנית נהדרת ומפתיעה בסרט, וללא ספק מדובר בשיא שלו - אבל זאת הבעיה, למה לעזאזל אתה שם את השיא של הסרט 25 דקות לפני שהוא נגמר, ומוסיף אחר כך מערכה מסיימת הרבה פחות טובה מזה? אותה סמטוחה חסרת פואנטה ב-20 הדקות האחרונות, הרגישה לי כמו יריקה בפרצוף זה הרגיש לי שטרנטינו כאילו אומר, "היי, חשבתם שהסרט הולך בכיוון אחד? לא, הוא הולך בכיוון אח… לא, הוא בעצם הולך באותו כיוון שחשבתם שהוא הולך בו קודם!", וזה, מצטער, מעצבן, מעצבן מאוד אפילו.  ותראו, החלק הזה של בשום אופן לא משעמם או עשוי בצורה רעה והיה ברור בדיוק מה המטרה של אותה רבע שעה ומה היא ניסתה להגיד – אבל… טרנטינו יכל להגיד את אותו דבר בכ"כ הרבה דרכים יותר טובות, שאני תוהה למה הוא בחר דווקא בזאת. אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו לי, "אבל היי, היית רוצה שטרנטינו יקטע את הסרט 20 דקות מוקדם יותר, ואז זה בכלל יהיה מטומטם ולא הגיוני?" – אז לא, זה לא מה שאמרתי. הייתי רוצה שהוא ינסה לכתוב אחר לגמרי, סיום יותר ממוקד, מהודק, יותר עקבי ובעל טיפה יותר פואנטה. נכון שקודם לכן אמרתי שגם האמצע הוא לא עקבי ולא ממוקד, אבל לא יודע, שם זה פחות הפריע לי. כנראה שמה שנורא הציק לי פה הוא העובדה שדווקא הסוף של הסרט, השלב שהכי צריך שייחרט לנו בראש והדבר שמשאיר את הטעם האחרון מהסרט גם סובל מהחולי הזה, כשבאמצע זה היה יותר נסלח, כי מדובר בחלק פחות חשוב של הסרט.

נכון, נורא ירדתי עכשיו על האספקטים הבהחלט גדולים האלה של הסרט, אבל אני מזכיר, אני מת על הסרט הזה. לעזאזל, זה טרנטינו, כמה רע זה כבר יכל להיות? זה בקלות הסרט האהוב עליי מבין המועמדים לאוסקר, מתחרה ראוי על המקום השני של הסרט הטוב ביותר של 2012, סרט שכנראה אני ממקם אותו כרביעי הכי טוב של טרנטינו (למען הסר ספק, לא צפיתי עדיין בקיל ביל וחסין מוות) ופשוט חוויה קולנועית מטורפת ומהנה בפני עצמה. בקיצור - "יה קה קה בחוף של טרנטינו". 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת