00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אף בתוך ספר

הטירה הנעה

אני אוהבת את דיאנה ווין ג`ונס. למה?

קודם כל, היא מטורפת. הסיפורים שלה שופעים ברעיונות פרועים ומקוריים, עם עולמות מקבילים (נושא אהוב עלי) או בכלל המון דמויות שבשלב מסוים מתנהגות בניגוד לשכל הישר. שימו לב, השלב המסוים הזה יכול להיות הרגע בו נולדו. דבר שני, היא מצחיקה. בספרים שלה יותר מכאלה של סופרים רבים ואחרים אני מוצאת את עצמי מגחכת, נוחרת ומתפוצצת מצחוק. אזהרה: לא לקרוא במהלך שיעור. דבר שלישי: דמויות. הדמויות שלה הכי פחות מושלמות ומארי סויות שיש. יש להן המון פגמים, הן עושות טעויות ונתקלות במכשולים שיש להתגבר עליהם.

הטירה הנעה הוא אחד מהאהובים עלי שלה. הוא לא דומה ל"חיי קסם", הספר השני האהוב עלי שלה, אבל גם מוצלח. בטח הרבה מכירים את סרט האנימציה של מיזאקי (אחד הבמאים האהובים עלי בכלל), ועלי להזהיר שאף על פי שיש קווי דמיון בין השניים, הם לא זהים ויש שינויים רבים ביניהם. עדיין, ואולי דווקא בגלל השוני הזה ביניהם קשה לי להשוות ביניהם, ואני מתייחסת לכל אחד כאל נקודת זווית שונה על אותו סיפור. זו גישה שעוזרת לי בצפייה בסרטים המבוססים על ספרים.

עלילה: סופי היא נערה שעובדת בחנות כובעים. יום אחד אישה מהודרת, גנדרנית נכנסת אל החנות ובלי שיהיה מובן לסופי למה זה נפל עליה, היא הופכת אותה לאישה זקנה בת תשעים. טוב, סופי לא מוכנה להישאר ולסבול את ההבעות המבוהלות והמרחמות של המשפחה שלה, אז היא עוזבת. בדרך היא נתקלת בטירה הנעה- בה גר המכשף הרשע האול, שנוהג לאכול לבבות של צעירות יפות. סופי, עם כל הגיל על העצמות שלה, מחליטה שהאול לא ינסה לאכול את הלב שלה, אז היא נכנסת. שם היא פוגשת בקלציפר שד האש, מייקל השוליה הנמהר במקצת של האול, ובהאול- שהתיאור הכי מוצלח שלו זה גנדרן-שטחי-רודף-שמלות-אנוכי-פחדן-שחצן שהדבר העיקרי שהוא עושה זה לשרוץ באמבטיה המטונפת שלו, ללבוש חליפה מהודרת, לצבוע את השיער לבלונד (או צבע בוץ) ולצאת לחזר אחרי הבחורה הבאה, עד שזו תתאהב בו.

אז למה אני אוהבת את הספר? הוא מצחיק. הדמויות מקסימות. סופי, ברגע שמשתנה לאישה זקנה, מפתחת מזג מרושע והיסטריית היגיינה משעשעת, אבל איכשהו עדיין נשארת נערה טובה- לפעמים טובה מדי. האול, על אף התיאור המדויק להפליא שלו מקודם, גם כן עם הקטעים הנהדרים וממיסי הלבבות שלו- פלוס הוא מצחיק. באמת שכן. אי אפשר להיתקל בו בספר בלי להתחיל לגחך. למעשה, כל הדמויות קורעות, כל אחת בדרכה שלה. אני הכי אוהבת איך סופי מרשה לעצמה להתנהג בטבעיות ליד אנשים שבמראה האמיתי שלה, הייתה מודעת מדי לציפייה שתהיה יפה יותר, ולכן הייתה סגורה יותר וביישנית יותר. ואני אוהבת את זה שהאול דווקא ממש חכם ומכיר את עצמו טוב מאוד, ומודע לזה שאם לא ישאיר לעצמו ברירה, לא יעשה אף מעשה הירואי או אמיץ.

בקשר לסרט: הוא שונה. האול דמות שיותר קל לאהוב שם (פלוס דבר שבדרך כלל אפשר לסמוך עליו באנימה זה שעושים את הבנים מהממים. אבל זו הדעה של הנערה-השטחית-בגיל-ההתבגרות שבי), סופי יותר עדינה, קלציפר פחות מפחיד והעיקר הוא לא הכישוף ומכשפת השממה, אלא המלחמה ברקע- שזה מאוד אופייני למיזאקי, בהתחשב בסרטים אחרים שראיתי שלו (כמו הנסיכה מונונוקי ונאוסיקה מעמק הרוחות). זה סרט טוב. פשוט צריך לחשוב עליו כעל ישות נפרדת מהספר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Orr29 אלא אם צויין אחרת