00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

בחירות 88 האכזבה הגדולה

22/01/2013

 


הבחירות של שנת 88 מוצאות אותי יושבת כמתנדבת בוועדת קלפי אחת בעירי, כשאני עצמי לא מאמינה שאני נמצאת שם.
אם אתם שואלים מה למיזנטרופית ולהתנדבות למען הציבור – הרי אין ביניהם ולא כלום. אבל צריך לזכור שאז אני עוד מיזנטרופית בחיתוליה. אני בונה סביבי את חומות המגן ככל שאני נתקלת בחיי בעוד ועוד סיטואציות, כמו זו שתסופר להלן.
בתקופה ההיא אנחנו מיואשים מאד מהממשלה הקיימת. חבריי ואני מדברים על כך שאין במי לבחור. אני אפילו לא רוצה לשמוע על פוליטיקה.
אבל אז, כמו שקורה אצלנו מדי פעם, קמה מפלגה חדשה. המפלגה תשנה את את כל תפיסת העולם הפוליטית בארץ. לא עוד עסקנים, אוכלי לחם חסד, גנבים ורמאים. לא עוד אנשים שנדבקים לכיסא. לא עוד קלנתריזם. לא עוד סחטנות של מפלגות שהן לשון מאזניים.
מייסדי המפלגה אינם זקוקים לטובות הנאה שלטוניות. הם כבר עשו לביתם, מצבם הכלכלי איתן. הם לא זקוקים לכבוד, כי כבר יש להם כבוד: הם אקדמאים, דוקטורים ופרופסורים מצליחים בתחומם. שמם הולך לפניהם והם נקיים מרבב. הם רוצים לנער את המערכת, לעבוד בהגינות ובשקיפות. מטרתם האחת היא לתרום לציבור.הם רוצים לעצור את הסחטנות של הדתיים. הם רוצים לקדם את מעמד הביניים ולהפסיק את ההנחות לטייקונים. נשמע מוכר?
ובכן, אנשים כמוני, אורות עיניהם. פתאום יש לנו תקווה. אלה אנשים שיעמדו בדיבורם. אנחנו העובדים, אנחנו המתגייסים, אנחנו שעושים מילואים, אנחנו שמשלמים מס אמת, אנחנו האקדמאים, אנחנו שנושאים על גבנו חטוטרת של אוכלי לחם חסד. בקיצור – אנחנו,”מעמד הביניים". באותה עת אנו עוד תמימים: אנחנו מאמינים שאנו "מעמד הביניים” רק ברבות השנים נפקח את עיננו לראות שאין פה מעמד ביניים כלל, ואנחנו עניים. כן רבותי, ממש עניים, למרות ששני בני הזוג עובדים קשה, לא גומרים את החודש. לפעמים לא גומרים את השבוע!
ובכן, חבריי ואני מחליטים לא רק להצביע למפלגת החלומות, אלא לחזק את שורותיה ברישום כ"חבר מפלגה”.
באותה עת יש נציגות יפה של המפלגה בעירנו. מתקיימים דיונים במשרדי המפלגה וכל החברים מוזמנים. מה אומר, אנשים יפים מבחוץ ומבפנים. אנשים אינטלגנטיים. נעימים. מדברים על המצע, וגם מתכננים איך ייתפקדו בעירייה. באותה עת ראש העיר הוא מ"העבודה, כמו כל ראשי העיר לפניו. יש לו הסכם היסטורי עם אגו"י והם יחדיו בקואליציה של העיריה מאז ומתמיד. ראש העיר ישר כסרגל בחייו האישיים, אדם נחמד לבבי ועממי. אבל יש לו רוח גליציאנית, שזה אומר שהוא יודע להיות חלקלק כמו צלופח,ולתחמן כדי להשיג את שלו.
במפלגה שלנו טוענים, כי ראש העיר כבר עשה את שלו, והוא מתנהל כמו במזרח אירופה לפני המלחמה. אנחנו מקווים לקבל יותר מנדטים ממנו, יהיה עלינו לחפש מי יוכל להיות איתנו בקואליציה. עם הדתיים אנחנו לא נשב יחדיו גם אם העולם יתהפך.
אני צריכה להבהיר כי ראש העיר מסתדר היטב עם שותפיו החרדים בקואליציה. רק בעיר שלנו יש תחבורה ציבורית בשבת, והדתיים שותקים. טוב, בערך שותקים. יש "סטטוס קוו" לא להפריע אחד לשני. התחבורה הציבורית לא עוברת ליד בית הכנסת הראשי בשבת. הדתיים יושבים במועצות הדתיות ובעירייה, מקבלים תנאים טובים, והם מרוצים. מדי פעם מתעוררות בעיות קטנות. למשל, הדתיים שמו לב כי הכבל שתוחם את העיר פגום. זהו כבל שקשור לעמודים גבוהים כמו עמודי חשמל והוא צריך לסוב את כל העיר. למה צריך כבל כזה? כי לדתיים אסור ל"טלטל" דברים מחוץ לביתם בשבת. זה אומר שאסור להם לצאת מהבית בשבת אם יש בכיסם ממחטה, או מפתחות של הבית. ויש אומרים – אפילו תינוקות. הכבל הסובב את העיר מדמה את כל העיר לבית אחד, ומבטל את איסור הטלטול. והרי הדתיים עומדים על זכותם לטלטל את התינוקות שלהם גם בשבת וגם מחוץ לביתם.

ראש העיר משליש מיד מאות אלפי שקלים ומתקן את המעוות.

ראש העיר מפשר בין הציבור החרדי לציבור החילוני. למשל,החילונים שגרים בשכונות הדתיות מתלוננים כי הצפירה ביום ששי, שמודיעה לחרדים מתי נכנסת השבת, מחרידה את מנוחתם, והתינוקות שלהם מתעוררים בבעתה ובצרחות. מסתבר שהתינוקות החרדים מתעוררים ללא בכי (לאחר שטולטלו היטב בשבת שעברה) ויש חרדים שטוענים כי התינוקות גם אומרים בשמחה "א גיטן שאבס".
ראש העיר עצמו הולך עם נציגי החילוניים ונציגי הדתיים למדוד את רמות הרעש של הצפירה. והוא מתווך בין הצדדים עד שכולם מרוצים, פחות או יותר.

אני, שחשבתי שמילאתי את תפקידי אחרי שנרשמתי למפלגה, טעיתי בגדול. ימים ספורים לפני הבחירות טלפנו אליי מן המטה וביקשו שאתנדב לעבוד באחת הקלפיות. מה יכולתי לעשות.

וכך אנחנו מגיעים לתחילת הרשומה, ובה אני יושבת בקלפי שממוקם באחת ממעונות ויצ"ו , באזור החרדי של העיר.
אל החדר הגדול בו אנו יושבים מגיעים בירידה במדרגות. שם עומד שולחן ארוך ולידו יושבים שני גברים ושתי נשים (אני עם הנשים, כן?). מאחר שאני היחידה שקוראת את דפי ההסבר, אני לוקחת אלי את רשימות המצביעים, ותפקידי הוא לבדוק את תעודת הזהות של הנישום ולוודא שזה הוא. האחרים נותנים לו מעטפות חותמים לו בתעודת הזהות ואז הוא הולך אל מאחורי הפרגוד ובוחר. איתנו יושב גם "מזכיר הקלפי" שהוא היחיד שעובד בתשלום, ותפקידו כפי שאני קוראת בפמפלט לווסת את תנועת הבוחרים בשעות לחץ ולרשום במחברתו אירועים חריגים, במידה שהיו. המזכיר הוא אברך צעיר אטום פנים.
לא קל לי לזהות את האזרחים. כולם מוציאים תעודת זהות בגיל 17, כי הם זקוקים לה אז כדי להשתמט מהצבא. בתמונות רואים נער זלדקן, עם פצעי בגרות ומשקפיים עבי זגוגיות. בעוד היום עומד מולי בעל בעמיו, זקנו יורד על חזהו, והוא זורק אלי את תעודת הזהות שלו על השולחן, שמא חלילה אגע בידו והוא ייכנס להריון.
בקלפי של חרדים יש התייצבות מלאה. הרב פוסק כי כולם הולכים להצביע, וכולם מצביעים כמו שהרב אומר.
אכן, כמעט כל הרשומים בקלפי מגיעים, בכל מיני מצבי צבירה. יש כאלה על כיסאות גלגלים, עם אינפוזיה מחוברת לידם. יש את הבאים עם מסכת חמצן ושני בלוני גז. יש המובלים על אלונקה בפיג`מת בית חולים. המלווה נותן לי את תעודת הזהות של הבוחר, אני קוראת בשמו, המלווה אומר "כן, כן" כי הבוחר רק מחרחר את נשימותיו האחרונות. מלווה אחר מביא ישישה על כסא גלגלים. אני קוראת בשמה אבל הישישה שותקת. המלווה אומר, "הנה היא נרדמה”. מה נרדמה?! היא מתה! אני רואה כי כבר החלה להוריק ולהיצפד. המלווה הולך לבדו אל מאחורי הפרגוד, ומשאיר לנו את הנפטרת ליד השולחן. חבר הקלפי שיושב לידי לוחש "ברוך דיין אמת", ואני פוצחת בצחוק גדול, עד שהנפטרת פוקחת עין אחת ואומרת "אוי גוטיניו" שזה "אוי אלקים" ואני מתביישת מאד מאד, בפני אדושם ואדם.

עכשיו נכנס לקלפי גבר חרדי צעיר, גבוה ויפה תואר. הוא פונה אלינו ושואל אם נרצה לאכול או לשתות. אנחנו לא.אני תוהה מה תפקידו בקלפי. הוא מחייך בשיניו הצחורות, משפריץ כריזמה ובטחון עצמי, ואז הוא פונה ל"שתי הגברות הנכבדות" שזו אני והנציגה השניה, אשה חרדית. הוא אומר לנו כי תוך שעה יגיע הרב הגדול להצביע, והוא מבקש ששתינו נצא מהקלפי, כי לא יאה שאשה תשב מול הרב פנים אל פנים. אני לא מאמינה למשמע אוזניי "מה אמרת?!” “אמרתי שתצאי בבקשה מן החדר, כשהרב יבוא". אני מתחילה לראות אדום, ואומרת שלא אצא בשום פנים ואופן. “אז הרב לא יוכל להצביע". "אז שהרב לא יצביע מצדי!” האברך "נופת צופים" חושב לו, מסתובב קצת בחדר. ואז פונה אליי: “תגידי, אם אבקש במפלגה שלכם לשלוח גבר שיחליף אותך בשעת הצבעת הרב זה בסדר?” אני אומרת "בוודאי" ושמחה מאד בלבי, כי ראש המפלגה שלנו בעיר תאכל אותו חיים אם יעז לומר לה דבר כזה.
חולפת כשעה, ופתאום אני רואה המון רגליים שחורות במורד המדרגות (רק כשמגיעים למטה נחשף כל האיש). כל החבורה עוצרת ויורד רק האברך "נופת צופים”. הוא שואל אותי בתמיהה "האם המחליף לא הגיע?, כי הבטיחו לי שישלחו מחליף". ברור לי שהוא משקר, זה לעולם לא היה קורה. הוא חוזר ומבקש שאואיל להיכנס למטבח. החרדית מוועדת הקלפי כבר יושבת דוממת במטבח. אני לא אכנס בשום אופן, אני פונה למזכיר החרדי ואומרת לו – "תתערב כאן בבקשה.” המזכיר מחריש. "נופת צופים" עושה שוב את ההצגה של החשיבה העמוקה. ואז אומר לי "בואי נתפשר. את תכנסי למטבח, אבל נשאיר פתח צר בדלת – את תוכלי לראות את הרב, אבל הוא לא יראה אותך. ואני עצמי אביא אליך את תעודת הזהות שלו".
אשה פשרנית אני. אין לי אינטרס לעשות דווקא, ואני מוחלת על כבודי ואומרת לו "בסדר". האברך "נופת צופים" מלווה אותי לדלת בתנועות חנופה, כמו החתול במגפיים, תוך שהוא מודה לי שוב ושוב. הנה, הפתי -אני – נופל ישר למלכודת : מיד כשאני נכנסת בדלת ופונה לעבר "החרך”, "נופת צופים" טורק את הדלת בכוח מול פניי, ונועל אותה במפתח.
אתם כבר מכירים אותי קצת. אני אשה נוחה לבריות, מנומסת ונמנעת מריב. שעל כן אני מתנפלת על הדלת באגרופים וצורחת "תפתח מיד את הדלת!”. אין קול ואין עונה. אני ממשיכה להלום בדלת באגרופיי, ומוסיפה בעיטות ברגליים. אני צווחת ככרוכיה זו, ומודיעה שנעשה כאן מעשה לא חוקי. במקרה אני מפזילה לעבר החרדית, שיושבת מבוהלת מאד וידה מכסה את פיה. אני די מותשת מההתפרעות, ומתחילה להרגיש בחילה. אני אומרת בלבי כי חבל לי למות במעון של ויצ"ו, אין בזה שום דבר פואטי או הירואי.
אני מחליטה לבדוק בשעון כמה זמן אהיה נעולה. אגיש נגדו תלונה על כליאה שלא כחוק. אבל למעשה אני יותר חושבת איך אנקר את שתי עיניו של נופת כשאצא מכאן.

אחרי 22 דקות הדלת נפתחת. אין זכר ל"נופת צופים”, הקלפי ריק. אני פונה למזכיר החרדי ואומרת לו לרשום במחברת את פרטי האירוע החריג. המזכיר שותק. אני חוזרת על דבריי, וקצת צועקת גם. הוא מסתכל בקיר, שותק ולא רושם. טוב, אולי בכל זאת אמות במעון של ויצ"ו.
המשמרת שלי נגמרת בשתיים אם זכור לי נכון. באותה תקופה אין טלפונים סלולריים. אני מגיעה הביתה ומרימה מיד טלפון לראש התנועה. אני מספרת על האירועים והיא ממש עולצת. היא אומרת לי "אני אפסול את הקלפי הזאת מכל וכל. הרי אנו יודעות שכל הבוחרים הצביעו לאגו"י, שזה מחזק גם את ראש העיר. הסקרים שלנו כל כך טובים שיש סיכוי שאנחנו נרכיב קואליציה, בלי הדור הישן ובלי הדתיים". היא מבקשת שאסכם בכתב את סדר האירועים, ואשלח לה.
אני עושה כן. כמובן סיכום ענייני, ואף מילה על הנפטרים שהצביעו מהאלונקה של חברה קדישא.

המפלגה הנקייה שלנו זכתה להצלחה גדולה , הן בבחירות לעירייה והן לכנסת. אם זכור לי נכון, המפלגה קיבלה חמישה עשר מנדטים בכנסת.
מדי פעם טלפנתי לראש המפלגה לשאול מה קורה עם התלונה. הייתי מאד סקרנית. היא חזרה ואמרה שטרם טיפלה בזה, כי עכשיו היא במשא ומתן עם הגליציאני המיושן שהזמין אותנו לחבור לקואליציה שלו.כמובן בתנאי שהזקן "יזרוק" את החרדים. הזקן החכם הבטיח. הראש הודתה כי אם אנחנו נהיה בקואליציה עם הזקן, אין לנו אינטרס לפסול את הקלפי שלי, ששם הצביעו החרדים בעקיפין לזקן. ואני מניחה שהראש כבר ידעה אז כי תשב עם החרדים .

רק אחרי שראש המפלגה שלנו קיבלה תפקיד של סגן ראש העיר, ואחד מראשי המפלגה שלה נבחר אף הוא לסגן, הודיע ראש העיר כי הוא לא ידיח את החרדים מהקואליציה. כלומר, האנשים הנקיים בכל זאת התרשמו מהכיסא שקיבלו, למרות שישבו ליד הגליציאני הזקן וליד החרדים שנואי נפשם.

אז הבנתי ש"הצדק" חשוב מכל, ויש להילחם עליו בכל הכוח.אבל יש לו תנאי מקדים: הוא צריך לשרת אותי

אתם שואלים מה קרה למפלגה הזאת? היא שינתה פניה וכיוונה כמו אמבה, חברה לאלה, התפלגה מאלה, שינתה שמה, נתגלו מריבות בין החברים.הבוחרים הבינו שאין חדש תחת השמש, והמפלגה התפוררה פחות או יותר. מחר, שריד ופליט ממנה מנסה כוחו בבחירות, עם צפי מקסימלי לשני מנדטים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

83 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת