00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

כשהפנטזיה נכנסת לחיים

22/01/2013

את שר הטבעות גיליתי בשנות העשרה המאוחרות שלי. נשאבתי כל כולי אל הארץ התיכונה ואל כל העולם המופלא שטולקין ברא וליטש במשך עשרות שנים. קראתי את הספר שוב ושוב בעברית, ואחר כך באנגלית (וכמובן שגם את ההוביט ואת הסילמריליון). בכל פעם מצאתי צדדים חדשים בסיפור, פרטים שלא שמתי אליהם לב בקריאות קודמות, דברים שהבנתי באופן חדש עם חלוף השנים. 

באותה התקופה הייתי כמו הילד בסטיאן - רוחי שרתה בין דפי הספר ובחלומות ההקיץ שלי נטלתי חלק בעלילות שנפרשו בין דפיו. (צריך שם איזה תפקיד לבחורה גם כן, לא?) בגבורה שאפשרית רק לתמימים שאובדים בספרים רכבתי עם חבורת הטבעת, קטלתי אורקים והצלתי את שותפי להרפתקאה ממוות בטוח אינספור פעמים ... וכמובן שבדמיוני הרומנטי זכיתי בסופו של דבר גם לאהבה הגדולה

 חלפו שנים ובגרתי. מצאתי את אהובי בחיים האמיתיים ואת דרכי שלי להיות גיבורה, לפחות בעיני עצמי, בלי לקטול אף אחד. גם עם טרולים אני כבר לא מתנצחת. למרות שהמשכתי לקרוא פנטזיה מעת לעת, המשכתי לספרות אחרת, ובחנתי גבולות רגשיים אחרים שבמסגרת עולמנו הקיים. 

ואז בא פיטר ג`קסון ועשה את הטרילוגיה של הסרטים. ראיתי, בטח ראיתי. את כולם, ודמויות הפנטזיה לבשו חזות ממשית. אבל בתזמון מתסכל הסרטים יצאו במקביל ללידות של בנותי. מזל גדול, כנראה, כי באותו זמן לא יכולתי להרשות לעצמי להישאב לפנטזיות. הייתי עסוקה מידי בהרפתקאה האמיתית של חיי - האימהות. 

אבל השנה יצא הסרט הראשון בטרילוגיה שפיטר ג`קסון עשה מההוביט. בנותי עוד צעירות מידי ליהנות ממנו, אבל בהתלהבותי התחלתי לקרוא להן את הספר, ההוביט. למה לא? שיכירו את הסיפור בסדר הנכון (לא כמוני, שקראתי קודם את שר הטבעות). ואז אבו נטע רכש את הדיוידי של סרטי שר הטבעות, הגירסא המורחבת. אחרי שהילדות הלכו לישון ישבנו לצפות ביחד (לקח לנו יותר משבוע לראות את הכל). וככה, בלי לשים לב אפילו, נזרקתי חזרה לארץ התיכונה, אל מקומי בחבורת הטבעת שחיכה לי זה מכבר.  

ושוב אני חולמת בהקיץ על מלחמות גבורה והצלת העולם. ושוב אני מהרהרת באותו האחד מהספר, שהינחתי לו לנמנם בירכתי תודעתי זמן כה רב. רק שעכשיו אני גם תוהה למה לי כל זה. מה חסר לי בחיי שאני ממלאת אותו בסיפורי פנטזיה, ועוד פנטזיה של מישהו אחר, מישהו שלא כתב כמעט בכלל נשים בסיפוריו. ממה בחיי הנוכחיים אני מתחמקת רק כדי שאוכל להביס מפלצות דמיוניות בעולם דמיוני. 

הבוקר יצאתי להליכה בפארק מקומי. השביל עובר על גבעה ומדרון תלול מפריד בינו לבין האגם שלמטה. הלכתי בשביל ודמיוני עבר מאליו אל הארץ התיכונה. 

היו שם די הרבה אנשים על השביל. באיזשהו שלב באו מולי שתי נשים מבוגרות, משוחחות ביניהן. אחת מהן שפשפה את ידיה וכשהן היו מטרים ספורים ממולי ראיתי משהו מוזהב מתעופף מידה של אחת מהן ומתגלגל אל המדרון. השתיים נעצרו וחיפשו את הדבר שנפל. 

התקרבתי ושאלתי מה הן מחפשות.

"נפלה לי הטבעת," אמרה אחת מהן. "שם למטה."

הסתכלנו על המדרון התלול.

"אני הולכת לעזוב את זה," היא אמרה. "זה לא שווה להסתכן בנפילה לאגם מהגובה הזה."

זזתי קצת הצידה, כרעתי והסתכלתי מהצד. ראיתי משהו זהוב מנצנץ מתוך העלים היבשים והענפים הנפולים שהיו שם. זה נראה הרבה יותר קרוב מאיפה שהן הסתכלו. נתמכתי בעץ קטן שצמח שם, ירדתי שתי פסיעות זהירות לתוך המדרון והוצאתי את החפץ המוזהב מבין העלים.

זו היתה ה-טבעת. עיגול זהב  חלק ומושלם, רק בלי הכיתוב בלשון מורדור.

"מצאתי," אמרתי לנשים שעל השביל. "זה נראה כמו הטבעת האחת."

הן לא הבינו על מה אני מדברת. מן הסתם הן לא מכירות את שר הטבעות.
עליתי חזרה לשביל ונתתי את הטבעת לאשה שהפילה אותה. היא הודתה לי וענדה אותה (ולא נעלמה). המשכתי ללכת וכל הדרך לחניה צחקתי על עצמי ועל הדרך שבה הפנטזיה נכנסת אלי לחיים. 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת