00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

חצי שעה מהבית

או קי, לא יהיו פה תמונות כמו של הירושלמים או הצפוניים. נכון, השלג שלהם עבה, נערם, חוצלארצי לגמרי...  אבל היי, זה חצי שעה מהבית! והבית שלי הוא במרכז הארץ.
חצי שעה על השעון ואני מוקפת שלג. נכון, בחלק הקרוב יותר של הנסיעה, היו (כבר) כמויות קטנות יחסית, אבל ....
טוב נו, תכף תראו...
חצי שעה מהבית... איך זה שעד עכשיו לא חשבתי על כך?
גיחה קטנה החוצה מההחלטה שזהו בלוג שיכיל יצירה בלבד כדי להראות לכם ולשמור לי את היופי שבלבן הזה. מה יש בו שממכר כל כך?

בחורפים אני אוהבת להכנס לפורום מזג אוויר. יש שם כמה קליברים לא רעים ואקשן מצויין לאוהבי העונה הקרה.
ביום חמישי האחרון ישבתי מול הפורום, כהרגלי בימי הסערה הנהדרת הזו, ואז ירד לי האסימון....כל הזמן מדברים על שלג באריאל ואריאל היא הרי חצי שעת נסיעה מכאן....

לא התבלבלתי...
נסעתי...
ככה, ספונטני. אני והמצלמה....

אז הנה תמונות מהקפיצה הקטנטנה לסיבוב ליד הבית...כמעט.

עולה על כביש 5, מעונן חלקית, קצת מטפטף ובדר"כ לא.

 

 

 

 

נוף טיפוסי, אני אוהבת אותו.

 

אני נהנית מהנסיעה. הכביש די ריק, החלון שפתוח חלקית מכניס אוויר טרי וקריר, כייף.
מגיעה לאריאל, הגגות מזכירים שהיה כאן שלג הבוקר. נשאר מעט אבל מה שנשאר הוא ציורי ויפה.

 

אני עולה לחלק הגבוה ביותר של העיר. הנוף נהדר. עוד כמה אנשים קפצו לראות מה קורה. נוצרת אחוות ישראלים כמו בחו"ל או במקלט או ב..שלג... מקשקשים, שתי נשים עם בנותיהן הזעירות מבקשות שאצלם אותן.

 

 

גם המכוניות מלמדות שהיה כאן שלג רציני יותר הבוקר, ככה בא לביקור ונמס ברובו.
קר, אבל רחוק מאפס מעלות כך שברור שהוא לא ישאר השלג  הזה....
 

 

מביטה מזרחה, ונדהמת מהיופי.
מצלמת... כ"כ יפה...

 

 

 

 

נוסעת מזרחה על הכביש שיוצא מהדלת האחורית של אריאל. זה שמוביל לרחלים. לא רוצה להתקדם בו יותר מדי. לא כביש שאני מכירה ולמרות שאני מרגישה די בטוחה אני מחליטה לנסוע רק קטע קטן ממנו ואת הדרך מזרחה לעשות על הכביש הראשי.
איש נחמד אחד מצלם מתוך האוטו..."תצא לצלם בחוץ, יהיו לך תמונות יותר טובות" אני מציעה לו והוא עושה כך ומודה לי.

בהמשך הכביש יש מפרץ עצירה. עוצרת שם ומצלמת המוווון תמונות.
חלק מהן תראו מיד...

 

 

 

נעזרת בזום כדי לקרב את השלג אלי...

 

 

 

 

מפנה את מבטי מן המזרח. הרי גם השאר כ"כ יפה. 

 

 

 

הנוף תנ"כי לי .... ארץ בנימין.....

 

 

ממשיכה להביט, הפעם גם דרומה, ודרום מערב...
אמנם לא לבן אבל כל כך יפה....

 

 

 

 

 

  

הנופים משגעים/משכרים/עוצרי נשימה.

בכל פעם שאני עוצרת לצלם אני גומעת אוויר נקי ובעיקר...שקט. איזה שקט נהדר!

 

 

 

 

 

מבט חוזר למזרח מזכיר לי לשם מה הגעתי,

(האם זו מעלה לבונה שם על ההר? נדמה לי שכן אבל אין את מי לשאול בשקט הזה...)

אני מתעוררת מהשלווה השקטה הזו וממשיכה בדרכי.

והנה, נוסעת על כביש 505 שהוא המשכו של כביש 5. מודה שקצת חשש מתגנב לליבי בהחלטה לנסוע לצומת תפוח אבל אני מתגברת עליו ונוסעת.
ואף מילה על פוליטיקה.

 

 

 

אני כ"כ אוהבת את הנוף הזה. נראה כמו רישום, ציור של פעם.
בכל הזמן הזה אני לא שוכחת להסתכל על העננים, החברים הטובים והיפים שלי. שמחה שהם בתמונות ואח"כ יהיה אפשר להראות אותם לחברים מפורום מז"א.

 

בצומת תפוח המכוער אני פונה דרומה. מחליטה לא לנסוע רחוק מדי. אולי עד עלי. בסוף מחליטה לעלות לישוב הראשון שאפגוש עוד לפני עלי ואח"כ נראה (שום נראה, ידעתי שאח"כ הביתה...).
בטרמפיאדה כמה חיילים ובחורה מאחת ההתנחלויות. הלבוש מסגיר זאת. בלב כבד אני לא עוצרת. מה אגיד להם? שאני לא יודעת לאן אני נוסעת? הם יחשבו שאני מטורללת לגמרי, יפחדו לנסוע איתי ולא יעלו...אח"כ במשך כל הנסיעה ליבי כבד עלי על כי לא אספתי מישהו מהם. לפחות את הבחורה. המבטים המופתעים שלהם (שהרי הנסיעה כאן בטרמפים כ"כ נפוצה ומקובלת ואין מקומי שלא עוצר לחיל או תושב) ילוו אותי אח"כ זמן לא מועט...


אני יודעת שאני נמצאת בעמק לבונה ומחפשת בעיניים את מעלה לבונה. הישוב הזה צריך להיות כאן איפשהו. ממערב לעמק.
זה לא איזור שאני מכירה טוב אבל מינימום ידיעת הארץ יש לי ... והנה הפניה למעלה לבונה.
אני עולה ועוצרת מדי פעם לצלם. מה  "מדי פעם"? כל רגע..
הנוף עוצר נשימה. העמק וההרים המנוקדים בלבן של שלג שמסביבו...

הנה עמק לבונה ומרחוק ..תכף יגיע תקריב..

 

תמונה משגעת.
אני מתלבטת אם קרני השמש האלה מאירות את עלי ובסוף מחליטה ביני לביני שזו כנראה שילה.
אם מישהו כאן יודע לומר לי אשמח מאד.


 

 

אני ממשיכה לטפס לעבר מעלה לבונה ולצלם...כל הזמן...


 

 

 

והנה אני בישוב. השומר בשער מנופף לי לשלום ואני נכנסת. התחושה היא חו"ל לגמרי. לא שוויץ. הנופים הם לא ארופאיים. יותר צפון יון/טורקיה כזה.... חסר לי רק הריח של העץ הנשרף בתנורי הבתים. כאן כנראה החימום רומנטי פחות.
אני יוצאת להסתובב ולצלם אבל מוותרת מהר על ה"להסתובב". קרררר מאד! אני אוהבת קור אבל קופאות לי הידיים. כפות הרגליים? אלה מזמן אין לי מושג מה איתן כי לא מרגישה אותן...

 
 


 

 

 

מסתובבת עם האוטו, יוצאת רק כדי לצלם וחוזרת פנימה להפשיר את האף שקפא. 
אני נמצאת בישוב שנדמה כי השלג עושה עימו חסד גדול. לא יודעת בוודאות, אבל התחושה שלי שהוא לא מדהים ביופיו ביומיום...מקווה שאני טועה. מעניין איך הוא נראה בלי הכסות הלבנה ומלאת ההדר הזו. 

 

הנה קוריוליס עומד בגינה הציבורית....

 


אני רואה פירסום לצימר מקומי. אני מדמיינת איך זה להיות בצימר כאן. השקט כובש אותי. הצלילות של האוויר מטריפה. לנוח, לקרא, לצייר....זה בטח יכול להיות קסום לגמרי...


 

 

 

 

 

 

אני נזכרת איפה אני נמצאת ומוותרת על נסיעה לעלי או דרומה בכלל. לא רוצה להסתובב כאן בחושך והוא עוד מעט יגיע.
יורדת מההר, ממשיכה להתפעם ולצלם...
הדרך חזרה למטה יפה, אני רואה פינות שלא ראיתי בעליה. אז הייתי מרוכזת מעמק ובמה שמעבר לו.

 

 

 

 

עולה על הכביש צפונה לכיוון צומת תפוח המכוער (כביש 60 למתעניינים),

 

ומשם מערבה. כשאני חולפת על פני אריאל הכביש חוזר להיות כביש 5 הרחב ואז אני שמה לב מה יש בצידי הכביש.
עוצרת בשוליים. כן, בזהירות, ומצלמת. מיד עוצרות עוד שתי מכוניות והיושבים בהן מצלמים גם.

 


 שמחה ומאושרת אני חוזרת שבעת שלג וחורף הביתה.
שבעה? רק עד הפעם הבאה שמערכת נהדרת שכזו תבוא לבקר.:P

 

אני שמחה שאמא שלי לא קוראת כאן בבלוג . זה היה מפחיד אותה מאד...
אני מהרהרת במה שהיו אומרים חברי בעלי הדעות הנחרצות לו היו יודעים על הטיולצ`יק הזה. אלה התמעטו מאד בשנים האחרונות. לא, לא החברים, הם נשארו לשמחתי. הדעות הנחרצות, אלה התמעטו...

חצי שעה מהבית ואף לא מילה על פוליטיקה.

 

 

א` בשבט תשע"ג

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

85 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת