00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

שנאוצר הזהב 2012 - הזוכים

                                                        ציור: עמית קרן
בלי הקדמות מיותרות - ברוך הבא לטקס שנאוצר הזהב 2012, איפה שאני שופט, ב-12 קטגוריות, את הסרטים האהובים עליי השנה. בואו נתחיל.

האפקטים הטובים ביותר

מועמדים:

האוונג`רס | כרוניקה בזמן אמת | עלייתו של האביר האפל | הבלתי אפשרי


ההוביט: מסע בלתי צפוי
טוב, זה לא כאילו זה מפתיע אף אחד, אבל תכלס - האפקטים ב"ההוביט" היו מעולים. הייתה לי התלבטות גדולה האם לתת את הפרס במקומו לפארטייה הנפלאה של ערים הרוסות ב"הנוקמים" או דווקא באפקטים הריאליסטיים משהו של "כרוניקה בזמן אמת", אבל בסוף הבאתי את זה לפנטזיה האפית האסקפיסטית של פיטר ג`קסון. אומנם זה לא שר"ה כך שאין כאן קרבות בני מאתיים מיליון משתתפים, אבל האפקטים שעשו את היצורים, את הנופים והרקעים ואת כל האירועים שאם היו קורים במציאות היו גורמים למוות פשוט מפורטים, מושקעים ומרהיבים כמו שרק ג`קסון ואנשיו יודעים לעשות. כמו כן - פאקינג גולום.

העיצוב הטוב ביותר

חיות הדרום הפראי | ג`אנגו ללא מעצורים | המאסטר | לינקולן |

ממלכת אור הירח
עיצוב הוא משהו שאני נורא אוהב להסתכל עליו בסרטים, וגם אצלי, כמו באוסקר, סרטים שבד"כ זוכים הם סרטי פטנזיה/מד"ב עם עיצוב לא מהעולם הזה או עיצוב של סרטים תקופתיים. אפשר לומר ש"ממלכת אור הירח" הוא שני אלה, ואף אחד מאלה באותו זמן, והעיצוב שלו מושלם בשביל כך. מצד אחד הוא מתאר מקום היסטורי-תרבותי שהיה קיים, ניו אינגלנד של שנות ה-60. מצד שני, הסרט מסופר כמעט כולו מנקודת מבט של ילדים ודרך ההסתכלות הפנטסטית שלהם על העולם האמיתי, כך שהעיצוב צריך גם לדייק וגם להתפרע. השילוב יוצר משהו באמת באמת מיוחד, מעין בית בובות מחרסינה שאיכשהו גדל לגודל טבעי בעולם האמיתי. וזה מקסים, זה ייחודי, זה מושך את העין, וזה פשוט עיצוב מרהיב שאין לי מושג איך לא היה לפחות מועמד לאוסקר.

הצילום הטוב ביותר

עלייתו של האביר האפל | ג`אנגו ללא מעצורים | המאסטר | סקייפול

והזוכה הוא... "כרוניקה בזמן אמת"

זאת הייתה שנה מעולה לצילום. במלא סרטים היו שוטים, קומפוזיציות ופריימים מעולים ברמה גבוהה מן הרגיל. אבל עדיין, בכל הסרטים האלה הצילום היה רק... ובכן, צילום, בעוד שב"כרוניקה בזמן אמת", מדובר בכמעט דמות משל עצמו, משהו שהסרט נשען עליו, ושימוש בכל שיטת צילום אחרת הייתה עוקרת את הפואנטה שלו מהעלילה. הצילום פה הוא הלב, המוח והמעיים של הסרט, האמצעי שסביבו כל הקונספט והסיפור של הסרט סובב. הרעיון של הפאונד פוטאג`, שרוב הזמן היה רק גימיק מטופש ונעשה טוב רק פעמים מעטות ("המכשפה מבלייר" ו"קלוברפילד") נלקח פה למקום אחר לגמרי ונתן לסרט גם את הייחוד הסגנוני וויזואלי שלו וגם ככלי להעברת הסיפור והמסר, עד כדי כך שעצם כל תנועה של המצלמה נובע מהעלילה. הצילום פה מקורי, מרהיב ופשוט מגניב, יותר מכל מה שסרט אחר הצליח השנה, ומדובר בחתיכת הישג. 

המוזיקה המקורית הטובה ביותר

ארגו | ציות | המאסטר | ממלכת אור הירח |
והזוכה הוא... "חיות הדרום הפראי"
 
למה שלא תשמעו את הקטע הזה ותבינו למה אתם מסכימים איתי?

הקאסט הטוב ביותר

ארגו | ממלכת אור הירח | שבעה פסיכופטים | העולם מצחיק |
והזוכה הוא... הקאסט של "עלייתו של האביר האפל"


כן כן. תגידו מה שתרצו על הסרט הזה, שהוא גרוע וכתוב רע, אני לא חושב שאפשר להכחיש את העובדה שמדובר בסרט עם צוות שחקנים אדיר. חלק ממנו כבר ראינו בעבר כמובן, אבל אין ספק שגם התוספות החדשות מצויינות. כריסטיאן בייל אומנם אינו הבאטמן המושלם, אבל באטמן ממילא לא מופיע יותר מדי בסרט הזה, ובתור ברוס וויין הוא סיפק את הסחורה; גארי אולדמן היה גארי אולדמן וכמובן שהוא היה אדיר; אן הת'וואי הייתה קאטוומן נפלאה שהביאה המון אישיות לדמות מקאנון שמעולם לא חיבבתי במיוחד; טום הארדי, למרות המבטא המגוחך והשורות הלעיתים מטומטמות ששמו בפיו היה נבל נהדר ומפחיד; ג'וזף גורדון לוויט היה תוספת נהדרת ומפתיע לקאסט ולעלילה של הסרט; אפילו מריון קוטיאר, שכולם אמרו שהיא מעצבנת, הייתה טובה מאוד בעיני; מורגן פרימן ומייקל קיין . גם הבלחות צידיות ודמויות ממש קטנות בגילומם של אלון אבוטבול, אורי גבריאל ובן מנדלסון, היו מעולים על אף הגודל שלהם. בקיצור, מדובר בקאסט מגוון, כריזמטי ברובו, ופשוט כיף לצפייה. אני אהבתי.

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדאמס - "המאסטר" | ג`ודי דנץ` - "סקייפול" | אן הת'וואי - "עלייתו של האביר האפל" | דרימה ווקר - "ציות" |            
והזוכה היא... אמילי בלאנט על הופעתה בסרט "לופר"

*הרמת גבה*
אף אחד לא הזכיר את אמילי בלאנט בתור אחת ההופעות המרשימות של השנה, זה נכון, אבל לטעמי היה מדובר בהופעה מצויינת וייחודית, כנראה כי היא גילמה דמות מצויינת וייחודית. בלאנט היא אינה שחקנית שידועה בינתיים בשל תפקידיה הדרמטיים, אבל על אף היותו מותחן-פעולה-מד"בי, דווקא "לופר" נתן לה הזדמנות לגלם דמות שעוברת דרך קשת רחבה ביותר של רגשות במהלך הסרט, רגשות שדי שונים ורחוקים אחד מהשני. היא משחקת דמות בסיטואציה ועולם שהפכו אותה לרגישה ושברירית מבפנים, אבל גם אילצו אותה לאלץ חזות קשוחה ומאיימת מבחוץ. את שני המצבים הרגשיים האלה היא שיחקה מעולה ואמין, וגם את כל מה שביניהם, ואת המשברים ביחסים שלה עם עולמה הפרטי שלה לעולם הזר שמבחוץ היא גם ביצעה נהדר. אפשר לומר שחוץ מלעשות מבטא מערב-תיכוני-אמריקאי אותנטי (ביחד עם אמה ווטסון על "כמה טוב להיות פרח קיר", אפשר לומר ששחקניות בריטיות שמתקשות להסתיר את המבטא נהיה טרנד?), היא עשתה הכל בשביל שאני אהנה, אוהב ואתחבר לדמות שלה, עד כדי כך שבסוף הסרט היא הייתה הדמות היחידה שבאמת היה לי אכפת מה יקרה לה. זה די הישג. כמעט נתתי את הפרס לאן הת'וואי על הופעה כיפית במיוחד ב"עלייתו של האביר האפל", אבל הבנתי שבסך הכל התפקיד שלה היה יחסית מוגבל, או לפחות יותר מוגבל מזה של אמילי, ולכן פחות התרשמתי. אולי חלק מהעניין הוא גם שאני כבר יודע מזמן שאן הת'וואי היא שחקנית טובה, בעוד שאמילי בלאנט, כאמור, לא הייתה שחקנית שאני (או כנראה אף אחד) החזקתי ממנה אי פעם, ולראות אותה דופקת הופעה נפלאה הייתה הפתעה מאוד מרעננת, שאולי שמה אותה בכיוון הנכון.

שחקן המשנה הטוב ביותר

חאוויר בארדם - "סקייפול" | דווייט הנרי - "חיות הדרום הפראי" | עזרא מילר - "כמה טוב להיות פרח קיר" | כריסטוף וולץ - "ג`אנגו ללא מעצורים" |        
והזוכה הוא... סמואל ל. ג`קסון על הופעתו בסרט "ג`אנגו ללא מעצורים"

אני לא רוצה להטעות אתכם, מתתי, פשוט מתתי על ההופעה של כריסטוף וולץ באותו סרט. האוסקר שלו היה מוצדק שבמוצדקים. אבל בסופו של יום, זה היה סוג של מחזור של דמות קודמת שלו - אומנם עם טוויסט - אבל עדיין משהו שראינו קודם. לכן, עם כמה שאני חושב שכריסטוף וולץ היה אדיר בסרט הזה, אני העדפתי לתת את הפרס למישהו שנתן הופעה הרבה פחות צפויה, וזה סמואל ל. ג`קסון, בתפקידו הטוב ביותר מאז "ספרות זולה" (ויש להודות, לא היו לו יותר מדי תפקידים רציניים אח"כ). הוא שיחק פה דמות ששונה לגמרי מכל מה שהוא אי פעם עשה, והוא עשה את זה בחסד. ההופעה השטנית שלו בתפקיד מישהו שנראה כמו סתם משרת נאמן אבל עמוק בפנים הוא שד ערמומי, אכזרי וחלקלק הייתה כ"כ גאונית, מהנה, מפתיעה, אינטנסיבית ומרתיעה, שאני לא יכול שלא להעניק בשמחה את הפרס הזה לשחקן האגדי הזה.

השחקנית הטובה ביותר

ג`סיקה צ`סטיין - "כוננות עם שחר" | קארה הייוורד - "ממלכת אור הירח" | קובנזאנה וואליס - "חיות הדרום הפראי" | נעמי ווטס - "הבלתי אפשרי"
והזוכה היא... ג`ניפר לורנס על הופעתה בסרט "אופטימיות היא שם המשחק"

הרבה פעמים ההופעה של שחקן תלויה מאוד במורכבות התפקיד שלו. הופעה של מישהו שקיבל תפקיד מורכב וכתוב היטב תהיה הרבה טובה ממי שמקבל תפקיד דל ולא מיוחד. ג'ניפר לורנס יוצאת דופן. ב-4 הסרטים העיקריים שבהם היא שיחקה עד היום, היא לא קיבלה תפקיד מדהים ויוצא דופן, אבל לג'ניפר יש פשוט את הכריזמה והנוכחות הדרושים בכדי לקחת דמות לא מאוד עמוקה, ולעשות ממנה מטעמים. הרי ידוע שתפקיד של אדם לא יציב בנפשו הוא אחד מפתיונות האוסקר הכי גדולים שיש כבר שנים (מיד אחרי אוטיסטים והומוסקסואלים ולפני ניצולי שואה ונכים), ומזמן כבר לא הובא משהו חדש לשולחן בתחום הזה, אז הנה, סוף סוף יש משהו שכזה, בדמותה של ג'ניפר לורנס. היכולת שלה לנוע בגמישות על קו דק ושביר בין טירוף, כעס ותסכול לבין מתיקות וחן חסרי גבולות היא באמת לא משהו שרואים כל יום, לפחות לא בתחום הקומדיות הרומנטיות שאליו "אופטימיות היא שם המשחק" משתייך.
אגב, חלקכם אולי יחשבו שאני בחרתי בה בגלל האישיות החיננית והמאגניבה שלה גם מחוץ למסך - ובכן, אתם טועים. כל הטאמבלרים, ה-GIFים ואתרי ההערצה שמוקדשים רק לה לא השפיעו עליי בהחלטה הזאת. למעשה, מעצבנת כל ההילולה הזאת מסביב לג'ניפר לורנס. סביר להניח שבשנים הבאות היא תהפוך לשחקנית שאני ממש אתעצבן ממנה ופרנציפ לא אתן לה לזכות בעוד פרסים. לעזאזל, עם איך שזה נראה עכשיו, השלב שבו היא תימאס עליי בטוח יגיע, ואולי הרבה יותר מוקדם מהצפוי. אז כל עוד היא עדיין שחקנית שאני עדיין אוהב, עדיף שאני אתן לה את הפרס הזה לפני שהולך להיות מאוחר מדי.

השחקן הטוב ביותר
     
ג`ק בלאק - "ברני" | דיין דייהאן - "כרוניקה בזמן אמת" | דניאל דיי לואיס - "ליקולן" | דנזל וושינגטון - "הטיסה"  
והזוכה הוא... חואקין פיניקס על הופעתו בסרט "המאסטר"

כן, כבר מלא נשפך על ההופעה שלו, ואין משהו יותר מדי מקורי להוסיף. חואקין פיניקס היה ענק בסרט הזה. סרט שבכלל לא אהבתי בו הרבה חוץ מהעשייה הטכנית שלו והמשחק. אבל פיניקס הצליח לעשות פה משהו נדיר לגמרי, בהתחברותו המוחלטת (+) לדמות שלו. מישהו פעם טען בפניי שכשאתה כותב דמות, כדאי לך ליצור דף של עשרות שאלות ותשובות על דברים קטנים בדמות (בין אם איך הוא אוכל את ארוחת הבוקר שלו שיש לו או איך הוא מגיב כשחותכים אותו בכביש) שגם אם לא יופיעו בסרט יהוו סוג של השלמה לבניית הדמות והאמינות שלה. עכשיו, אני ממש לא בטוח שפול תומאס אנדרסון עשה את זה עם תסריט כזה דליל ויומרני, אבל חואקין פיניקס בטח קיבל אל עצמו את התסריט, והחליט להוסיף הערות לדבריו של אנדרסון ודברים שהוא חושב שהדמות צריכה לעשות. ככה הדמות של פרדי בגילומו יותר אותנטית מהחיים עצמם. הוא מעביר מושלם את טון הדיבור, שפת הגוף המאוד אקספרסיבית, הטיקים בפנים שלו, והמבטים החודרים באופן מושלם ואמין לכל אורך הסרט, לא משנה באיזו סיטואציה הדמות נמצאת, וכך מצליח ליצור הזדהות אפילו עם דמות שהיא פחות אדם, אלא יותר חרמנות, אלימות והרס עצמי שהולכת על שתי רגליים.

התסריט הטוב ביותר

כרוניקה בזמן אמת | ג'אנגו ללא מעצורים | לופר | ממלכת אור הירח |
והזוכה הוא... כוננות עם שחר

*הרמת גבה*
השנה, בניגוד לקודמות, אני חושב שבחרתי את הזוכה בפרס התסריט בהתבסס יותר על ההערכה שלי אליו ברמה המקצועית ופחות על בסיס ההנאה שלי ממנו. "כוננות עם שחר" הוא סרט תיעודי בהרבה מאוד מובנים, והתסריטאי מארק בול היה צריך לעשות המון בשביל שהוא יהיה אותנטי ומדוייק ככל האפשר. אני לא יכול להתחיל לדמיין כמה עבודת עיתונאות ומחקר הבחור היה צריך לעשות, לא רק כדי להשיג מידע, אלא גם כדי להפוך אותו למשהו שיכול להתאים לפורמט של סרט עלילתי. לדעת איזה חלקים מיותרים, לאילו צריך להוסיף להם קצת פלפל (הסרט נחשב, גם בעיני מביני עניין שהיו מקורבים למצוד אחר בין-לאדן, אבל קשה להאמין שלא הייתה בכלל איזו תרומה אישית של התסריטאי) וכיצד לערוך, לסדר ולהציג את אלה שכן נשארו. בכלל, היכולת לעשות משהו מרתק ומותח מסרט עמוס מאוד בפרטים משהו שירגיש גם זורם ומעניין היא יכולת שלא כל תסריטאי ניחן בה. ועדיין, החלק המרשים  ביותר מבחינתי הוא שביחד עם כל זה, בול הצליח גם להחדיר לתוך כל המחקר המדוקדק הזה גם סיפור רציף, מעניין ואנושי ובניית דמויות משכנעת, שיכולה לגרום לצופה לחיבור ואכפתיות.

הבימוי הטוב ביותר

קת'רין ביגלו - "כוננות עם שחר" | כריסטופר נולאן - "עלייתו של האביר האפל" | קוונטין טרנטינו - "ג'אנגו ללא מעצורים" | ריאן ג'ונסון - "לופר"
והזוכה הוא... ג'וש טרנק על "כרוניקה בזמן אמת"

אין לי מושג מה האיש הזה הזריק לעצמו כדי לעשות סרט כזה מוצלח על הניסיון הראשון שלו בעולם הקולנוע, אבל אני רוצה קצת. מצד שני, יכול להיות שזה בגלל שבפעם הספציפית הזאת, ג`וש היה מוכשר כמו שד. היו הרבה מאוד אלמנטים וזגזוגי ז`אנרים וסגנונות בסרט, דברים שלא כל במאי היה יכול להתמודד איתם בסרט אחד, אבל ג`וש עשה זאת כמו שצריך. הבחירות הבימויית שלו והשימוש המוצלח שלו במכלול הטכני שלצידו היו כן השיגור של התחושות, המסרים והרגעים הגדולים שהסרט הזה העביר. הייתי מפרט פה על הברקות הבימוי שלו, אבל יש יותר מדי מהם, והם ממילא עלולים להוות ספוילר. בקיצור, ג`וש נתן פה עבודת בימוי מגוונת, מסוגננת ועשויה היטב כמו שאף במאי אחר לא עשה השנה. הבנאדם הזה עומד להפוך לאחד הבמאים הגדולים של דורינו, רק חבל שהפרוייקט הנוכחי שלו הוא רימייק ל"ארבעת המופלאים".

הסרט הטוב ביותר

עלייתו של האביר האפל | ג'אנגו ללא מעצורים | לופר | כוננות עם שחר
והזוכה הוא... כרוניקה בזמן אמת

זאת הייתה שנה מעולה לסרטים, באמת. אבל בניגוד לסרטים אחרים, שפשוט לקחו את אומנות הקולנוע הקיימת ועשו איתה דברים מדהימים, "כרוניקה" הוא הסרט היחיד שהרגשתי שממש הביא משהו חדש שלא ראיתי קודם. זה לא שלא היו קיימים סרטי פאונד` פוטאג` או גיבורי על לפני כן, אבל "כרוניקה" נתן לשניהם משמעות אלטרנטיבית כ"כ מקורית שזה הפך למשהו אחר לגמרי. האמירות שלו על גיל ההתבגרות והדילמות והקשיים שמגיעים איתו, על סוגיות של מוסר רגשי וטוב-רע, ואפילו במובנים מסויימים על חלקים מתרבות המדיה של היום (למה יש לנו אובססיה לתעד את עצמינו ולהציג את עצמינו לעולם? למה יש לאנשים נטייה לצפות בדברים שקורים לאחרים כל הזמן, בעיקר אם הם רעים? כמו שאמר מיינארד ג`יימס קינאן, Cause I need to watch things die…from a distance) פשוט מרתקות, עמוקות ו…אוי, אין לי עוד מילים. כרוניקה פשוט תפס באופן מושלם את העידן הספציפי שאנחנו חיים בו, העידן שבו גיבורי על זה הדבר הכי פופולארי שיש וצילום תעודי שנחלק עם העולם, והציג אותו בדרך מטרידה, ישירה ובוטה - אך בו בזמן מקורית ונוגעת ללב.
בנוסף לכל מה שציינתי, יש עוד דברים שהסרט הזה עשה נכון.
זה התסריט בעל המבנה הלא שגרתי והנורא אנטי הוליוודי, שמספק תפניות והפתעות על כל צעד ושעל, המון אינטנסיביות רגשית ומשלב ז`אנרים שונים כמו שד. אלה הדמויות האותנטיות והאמינות, שגרמו לי להתחבר אליהן כמו שלא התחברתי מזמן לאף דמות, ממש להרגיש שאלה אנשים שיכלתי להכיר ולהיות חבר שלהן. זה הקאסט שהיה מעולה אפילו שהוא סובל מהנטייה ההוליוודית ללהק לתפקיד טינייג`רים שחקנים שמבוגרים מהם בעשור. אלה האפקטים המדהימים. זה הצילום האדיר שמשרת את העלילה ביותר ממובן אחד.
וזאת היכולת לעשות מה שרק סרטים מעטים עשו לי, ולגרום לי לחייך שנייה אחרי שראיתי משהו שזיעזע לי את החיים.
כרוניקה הוא סרט השנה שלי ל-2012, קאלט אישי בהתהוות, והדבר הראשון שייצא לי מהפה אם אני אתקל במילה "תחילת העשור השני של המאה ה-21" במבחן אסוסיאציות כזה או אחר.

ולקינוח, 20 הרגעים הגדולים של השנה, לדעתי:

20. הצילו צונאמי - הבלתי אפשרי
19. הצילו הוריקן - חיות הדרום הפראי
18.
מבקר הנוסטלגיה פוגש את דאג ווקר - To Boldly Flee
17.
התיקון ה-13 לחוקת ארה"ב מאושר - לינקולן
16. נסי רואה פורנו - העולם מצחיק
15.
בוא, לגולס - הנוקמים
14. בראדלי קופר עצבני על ארנסט המינגווי - אופטימיות היא שם המשחק
13. 11 בספטמבר 2012 - הדיקטטור
12.
הקרב האחרון - סקייפול
11. ערב על החוף - ממלכת אור הירח

10. התרסקות - הטיסה
9. טריפ סמים - רחוב ג`אמפ 21
8.
הפשיטה על השגרירות האמריקנית -
ארגו
7. המשחקים מתחילים - משחקי הרעב
6. חידות באפלה - ההוביט: מסע בלתי צפוי
5. מדרגות ל(ממש לא) גן עדן - לופר
4.
שולץ וקנדי לוחצים ידיים - ג'אנגו ללא מעצורים
3.
מבצע חנית נפטון - כוננות שם שחר
2. המסיבה, הסערה, ומה שאחרי - כרוניקה בזמן אמת
1. עלייתו של האביר האפל - עלייתו של האביר האפל

תואר מיוחד - הסרטים שלא ראיתי והייתי רוצה להשלים: בקתת הפחד, ראלף ההורס, חיי פיי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת