00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

כאבי פרידה בזוגיות

                  כאבי פרידה בזוגיות

אין  מלא מאשר לב שבור אמר רבי נחמן מברסלב. מלא במה? באהוב שהלך לדרכו. געגוע אינסופי, מחשבות סביב השעון, כאב על האובדן. כאשר מירב האנרגיה הנפשית מופנית לאהוב בן זוג הרי עזיבתו, מותירה את הלב פעור בצעקה של: לא!!!למה???

בדרך כלל פרידות אינן מתרחשות בשיא הרומנטיקה והתאהבות אם כי הכל אפשרי בחיים...

בדרך כלל מתרחשות הפרידות כאשר מתקיימים היסוסים, התחבטויות, רגשות מעורבים, פערים בצרכים וחיכוכים בזוגיות. לעיתים שני בני הזוג תוהים בקול רם או כל אחד בפני עצמו: האם לא כדאי להתרחק, לפרק זמן מסוים או לפרידה סופית.

נדיר שבשיא הלהט והאהבה אחד הצדדים יפרוש כנפיים ויעוף (כאמור גם זה אמור לקרות כאשר ההתאהבות מציפה מדי עד כדי בלבול, סיעור יתר רגשי ותחושה של בלבול אודות הזהות העצמית ש"כאילו" נבלעת בהתאהבות).

הזמר פול סיימון שר: "חמישים דרכים לעזוב את אהובך", יש כמובן הרבה יותר מכך, בואו נגיד שיש אינסוף דרכים לעזוב זוגיות, איש, איש וסגנונו. קיימת טריקת הדלת הפתאומית, היעלמות והתאיידות, ועד שיטת המסטיק של דעיכה איטית: פחות דיבורים הדדיים, פחות סקס, פחות צחוקים, השתלטות של שעמום וריקנות, שהייה בעבודה עד שעות מאוד מאוחרות ויציאה נפרדת לחופשות. לעיתים, כאשר הזוגיות קשה או לפחות חבוטת ספקות, או שהיא ריקה ומשעממת, כלומר לא זוגיות אידיאלית כלל, הרי שמתרחשת הפרידה בפועל חל אז לפתע מהפך רגשי מסוים: מרגשות של כעס האשמה ותסכול חל שינוי לרגשות של געגוע, כאב ולעיתים אובססיביות של "מהי היא/הוא עושה עכשיו?", "על מה היא/הוא חושב עכשיו?" וזאת יחד עם שורה של הלקאות עצמיות: "מה חלקי במצב שנוצר?", "אולי הייתי קשה מדי, דורשני/ת מדי, ביקורתי/ת מדי, ותרן/ית מדי, עקשן/ית מדי, לא מוותר/ת, לא מכיל/ה, אולי כנוע/ה מדי, אולי מובן/ת מאליו מדי וכך רשימת ההלקאות העצמיות עשויה להיות ארוכה ומגוונת. תמיד האין (האבוד) צבוע על ידינו באידיאליזציה של איכות חיובית יותר מאשר היש והמצוי.

מרכז החוויה בפרידה הוא כאב הלב והדכדוך: הקושי להירדם בלילות, המתח במהלך היום, עצבנות, קשיי ריכוז, הסתגרות, אי רצון לראות אחרים, ולעיתים עלייה בחרדות שונות בצורת תסמינים של כאבי ראש ובטן, כאבי גב, סחרחורות ובחילות.

לעיתים יחד עם הכאב והגעגוע גואים גם כעס ורצון לנקמה: "למה עשה/תה את זה?", "למה גרמ/ה לי את הכאב הנורא הזה?", "האם זה בגלל רומן שהתפתח מאחורי הגב?".

"עזה כמוות האהבה קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח` פסוק 6) ואכן, לצערנו, אנו נתקלים לא לעיתים רחוקות מדי ברצח או ברצח פלוס התאבדות לאחר נטישה על ידי בן זוג או במקרים בהם קיים חשש לבגידה רומנטית. הכאב על התרחקות בן הזוג הוא כל כך חזק כך שאנשים בעלי אישיות חלשה ושיפוט מציאות לקוי, מתקשים להכיל את עוצמות הצונאמי של זעמם, כעסם ורצון הנקמה שלהם ולצערנו התוצאות הן עגומות אז כאשר אין הם מצליחים לשלוט בכאב, בצונאמי הזעם ובידם כלי הרג. הרוב, השולטים בכאב ובכעס,  כלפי חוץ עשויים להיכנס לעיתים למעגל אובססיבי של צורך שליטה על "ידיעה כביכול מה קורה עם הזולת", הביטויים לכך רבים ומגוונים, בין היתר שיחות טלפון אובססיביות, מעקב בפייסבוק, מעקב פיזי במקום המגורים או סביבו או סביב מקום העבודה, דיבור אינסופי עם כל מי הנמצא לידינו אודות בן הזוג האבוד, על רגשותינו כלפיו ועל "האם ניתן לעשות משהו שיחזור". הרבה כסף מתגלגל בתעשיית הקסם והכישוף של "מחזירי אהבות אבודות", הקוראים בקפה, בקלפים, מתקשרים, נותני שיקויים, שורפי תחתונים ושלל טקסי הפולחן השונים והמשונים. כשפיהם ועצותיהם מעניקים נחמה לזמן קצר בלבד לחשוב שכאילו עשויה להיות לנו שליטה על מעשי הזולת ורגשותיו וכי ניתן לשנות את מהלך העניינים. תהליך האבל על הפרידה שהוא בעיקרו תהליך של דיכאון וחרדה, עוצמתו ואורכו הם אישיים: במקרה הקצר מספר ימים ובמקרים היותר חמורים כשנה שנתיים. תלוי כמה עמוק היה הקשר הרגשי ועוד יותר מכך תלוי כמה אנו חושבים שיש לנו בתוכנו את היכולת להשיג בני זוג חילופיים. האבל בסופו של דבר נחווה ברובד החיצון כאובדן על בן הזוג וברובד הפנימי זהו אבל על "האני" שנשאר בודד, ללא זוגיות וללא אהבה. לפיכך ככל שאדם מאמין בסיכוייו הנפשיים, החיצוניים וההתנהגותיים למציאת בן זוג חילופי כך תתקצר תקופת האבל על הפרידה והאדם יחזור לחיים וימשיך בזרימתם.

לעיתים מתקבלת הפרידה דווקא כתחושת הקלה גדולה:" "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", "ועוד יותר שהוא/היא עזב/ה מבחירתו שלו/ה" מה שמונע מעצמנו תחושה שאנחנו הרעים בסיפור, שאנחנו אלו שעזבנו ופגענו וגרמנו רע לבן זוגנו. אנו מעדיפים לפעמים את המצב שבן/ת הזוג החליט/ה לעזוב כדי לעקוף את חוויית האשמה. בהרבה מובנים הרי הבאנו אותו למצב בו החליט לעזוב ביוזמתו.

הסוד הגדול, טמון בעבודה, שבכל המקרים, אבל בכל המקרים, גם אם זה לא נראה על פני השטח במודע, הפרידה היא תוצר של שני הצדדים. בזוגיות לכל דבר צריך שניים לטנגו וכמובן גם בפרידה. בני האדם מחוברים ביניהם לא רק במודע אלא גם ברבדים של תת מודע בהם מכירה הפסיכולוגיה המודרנית וגם ברבדים של על מודע בו לא נדון כרגע. כך או כך, הכוונה היא שיש חיבור ותרכובת של המחשבות, הרגשות, הרצונות והכוונות הן ברמות המודעות והגלויות והן ברמות הלא מודעות.

משמעות הדבר היא שאדם עוזב את הקשר הזוגי כאשר גם בן זוגו חש, גם אם באופן לא מפורש או מודע, אי נוחות מסוימת עם הקשר.

ייתכן ובשל חשש מפרידה, חשש מבדידות, תלות רגשית או תלות כלכלית ידחיק אחד מבני הזוג את כעסיו ובאופן מודע ירצה בהמשך הקשר. בעומק תודעתם שני בני הזוג חשים במועקה ובאי התאמה, באופן סימטרי. הצד המכחיש זאת במודע ירגיש בעקבות הפרידה נעזב וננטש. עם תום תקופת האבל והכאב על הפרידה עולים אצל הננטש היבטי כל הדברים הלא טובים שהיו מבחינתו בקשר. כאשר חולף הכאב עם תום האבל קל לקבל שהפרידה פעלה גם לטובתו של "הננטש" ולהודות שבתוך תוכו הוא גם רצה בכך וזה היה מחויב מבחינת המציאות הנפשית שלו. החלק בתוכו ש"רצה" את הפרידה, שהיה מחובר לתת מודע שלו השפיע על העוזב ו"דחף" אותו לעזוב. ואז קל לו יותר לקבל ולהודות בפני עצמו שהפרידה הייתה גם לטובתו שלו, ומחויבת גם במציאות הנפשית של זה שחש ננטש ונעזב למרות רצונו. מתחולל שינוי גדול ברגשות אלו הנחווים מיד לאחר הפרידה ואלו הנחווים לאחר ההתאוששות ולאחר קבלת הפרידה כבלתי נמנעת לאחר הפרידה, על פי רוב כעדיפה ורצויה. אף אדם אינו ננטש למעשה בקשר, שני הצדדים רוצים בפרידה, גם אם אחד מהם אינו מודה בכך בגלוי. "הנעזב" הוא זה "שדחף" החוצה את מי שעזבו.

אין קשר מושלם. בכל קשר תמיד יש חיוב ושלילה כמו כל דבר אחר בחיים. כל עוד אנחנו בקשר ומעוניינים להמשיך בו אנו נוטים להדחיק, להכחיש, להתעלם או להקטין את מידת חוסר שביעות רצוננו. הדבר לגיטימי בהחלט, ראוי ונורמאלי. כל עוד אנחנו בתוך הקשר אנחנו רוצים לחוש בו טוב ולפיכך אנחנו עושים העדפה מתקנת או סלקציה חיובית ומעדיפים לראות בעיקר את הצדדים החיוביים ולהשתדל להימנע מהצדדים הפחות נעימים לנו.

לעיתים אותה התעלמות והדחקה "עולה" לנו במחירים נפשיים וגופניים שונים כגון: מתח, דיכאון, שיבוש תפקוד מיני, תחלואי גוף או הגברת האדישות והניתוק מהתנהגויות או נסיבות שאנו בוחרים לא לראות אותם ולא להיות מודעים אליהם.

זהירות!!! לא כל הצרות שיש לאדם מקורן בהתעלמות מקשר זוגי שאינו הולם עבורו, אין לייחס את כל הצרות האישיות לאיכות קשר לא טובה. יחד עם זאת צדדי הזוגיות שבחרנו להתעלם מהם במודע, ממשיכים להתקיים בלא מודע, והם "המשלחים" גלים של התנגדות, דחייה והדיפה כלפי בן הזוג. חוסר שביעות הרצון הלא מודעת אומרת לבן הזוג: "אני לא מרוצה מהקשר", "הקשר הזה אינו טוב לי דיו ולפיכך אני אעניש אותך על ידי תסכול ואי סיפוק של בקשותייך וצרכייך". בן הזוג קולט זאת, מבלי להיות מודע, ומתגבשת בתוכו תחושה שמן הראוי גם להתרחק פיזית בצורה זו או אחרת: באופן גיאוגרפי עוברים חלק מהחודש לגור בנפרד באמצעות עבודה במקומות שונים, מרבים בנסיעות לאזורים גיאוגרפיים רחוקים מהבית, נשארים עד מאוחר בעבודה, מתרחקים בתירוצים של עייפות או אי נוכחות מנטאלית כי שקועים בדברים אחרים. יש סוגים רבים של התרחקות בתוך הקשר עד להיווצרות הבחירה הסופית  של ניתוק פיזי של ממש, כלומר ניתוק הזוגיות.

הנאמר לעיל מתייחס כמובן גם לאותם מצבים בהם אחד מבני הזוג מודיע במפתיע על עזיבה, כביכול "שנפלה מהשמיים", אם בגלל שקצה נפשו ונמאס לו, הוא לא יכול יותר "להתבשל" בתסכולו ואז הוא "עומד" עם מזוודות בפתח, או בשל ניהול רומן מחוץ לנישואין. כאמור גם במצבים אלו של עזיבה הנראים כלפי חוץ כחד צדדיים הרי למעשה ברמה פנימית עמוקה קיימת התלבטות גם של בן הזוג "הנעזב" אודות הטעם בנישואין. במקרים אלו הנעזב בוחר להישאר בהם מתוך שגרה, הרגל, ביטחון, שלמות המשפחה, נוחות ושפע של מיני סיבות אך לא בשל שביעות רצון עמוקה שלו. דוגמא אופיינית: אישה מסרבת לקיים יחסי מין עם בן הזוג בטענה שהיא ממש לא רוצה בכך ואין לה שום עניין, כלומר הצהרה מאוד גורפת של היעדר תשוקה יחד עם הבעת רצון מוחלט להישאר בקשר הנישואין ואפילו לשדרג את איכות המגורים ולהתחייב על כך כלכלית. במקרה זה הבעל נשאר בנישואין בשל חרדותיו האישיות מלעזוב את המסגרת, הוא מתוסכל ומדי פעם מנהל רומנים מהצד. הוא נשאר בקשר לא מתוך סיפוק אלא מתוך חרדה. דוגמא אחרת פחות דרמטית: גבר שעמד עם המזוודות בפתח לאחר עשרים וחמש שנות נישואין שנדמו כטובות ומשביעות רצון נוכח אישה שנטתה להירדם מול הטלוויזיה מדי ערב בתשע, מיעוט יחסי מין בתדירות ואיכות ותחושה שאת שעות הערב עליו לבלות לבדו נוכח אשתו הנרדמת מעייפות בסוף היום, שעות רבות לפניו.

 

במצבים בהם ההחלטה להיפרד היא חשופה ומוסכמת על ידי בני הזוג אם לאחר שיחות שהגיעו "למסקנה שלא מסכימים" ואם לאחר מריבות נמשכות, הרי כאן ברור שהפרידה היא על פי רצון כל צד.

למה חשוב להבין שבכל מקרה שני הצדדים הם אלו שבחרו לבטל את הקשר? כדי לסייע לכואבים ולמדוכאים בשל מצבי פרידה. המצב של לחוש נעזב, ננטש, חסר אונים ונבגד הוא נפוץ ביותר, מעטים לא חוו אותו ועברו בעקבותיו תקופה של אי שקט וכאבי לב רבים. כאשר אדם חש ששום דבר לא נפל עליו שלא ברצונו אלא שיש לו צד בבחירה, לעיתים הדבר מקל עליו לחוש שאינו דחוי בסופו של דבר, שאינו חסר אונים, שבלי לחוש רגשות אשמה שזה לא שהוא לא היה מתאים אלא שהוא בחר לא לרצות בקשר. ידיעה זו עלולה לקצר את תהליך האבל בפרידה. מעטים מאוד האנשים שלא פירקו זוגיות בחייהם, בין ברווקותם ובין שפירקו נישואין. פרידות מקשרים זוגיים הם בית ספר חשוב בחיים, באמצעותן אדם לומד להכיר את עצמו. כמו כל בית ספר זה עולה בדמים במקרה הזה בכאב של התבגרות והתנסות. על פי רוב נחשבת פרידה מבן זוג כתקופת משבר, לעיתים טראומה, לפעמים הדבר פחות קשה אם תהליך ההתלבטות הבשיל משך זמן ארוך. מומלץ שכל פרידה תהיה מראה המשקפת לנו את האני האמיתי ותלמד אותנו כיצד להתנהל נכון יותר עבור עצמנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת