1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

המושלים בסוינג (סיפור לשבת)

 
היה זה ערב שבת חשוך וקריר.  צעדתי לי בפארק כהרגלי (ובליבי בירכתי על כך שידעתי לצעוד) אבל הקור היה עז מהרגיל ואני התחלתי לרעוד.
ניסיתי להגביר את הקצב כדי להתחמם ובדיוק אז התחיל הגשם.
בהתחלה זה היה גשם עדין ודקיק. קיוויתי שהוא ייפסק עוד מעט ואוכל להגיע הביתה יבש יחסית, אך תוך דקות ספורות הוא התחזק. באופק נראו מספר ברקים ורעמים עמומים נשמעו מרחוק.
 
לרגע היססתי האם להמשיך בצעידה או לחפש מחסה. הייתי דרומית לנהר הירקון וניסיתי לחשב את המרחק הביתה כשלפתע שמעתי צלילי מוזיקה סוערת ממרחק לא גדול. עצרתי והחזקתי הכל. (את כל מה? לא בטוח).
צעדתי לכיוון המוזיקה וגיליתי להפתעתי פאב שמעולם לא הבחנתי בו קודם.
הלוח בכניסה הבטיח מוזיקה חיה כל ערב ואכן המוזיקה שנשמעה מבפנים לא הייתה מוקלטת, למרות שהיא נשמעה מאוד מוכרת. היא גרמה לי להרגיש טוב.
 
רעם חזק יותר שכנע אותי להיכנס.
הפאב היה די ריק. לא פלא בהתחשב בכך שברדיוס של 500 מטרים יש עוד הרבה פאבים ובהם עוד עשרות להקות צעירות המנגנות מוזיקה חיה.
וגם מחירי הבירה היום מאוד גבוהים. שלא לדבר על הצ`ייסרים.
בכל זאת ללהקה שניגנה פה היה ייחוד מסוים – נגני חצוצורות. לא הרבה להקות מסוגלות להשמיע צליל זה דרומית לירקון בתל אביב טאון. לרגע תהיתי אם זו להקת פורטרט שהתאחדה מחדש או אולי אפילו מאדנס שהגיעו לביקור מזדמן בעילום שם, אבל מבט מקרוב הוכיח שלא מדובר באלה ואף לא באלה.
 
למשל נגן הגיטרה – הברמן אמר לי ששמו ג`ורג` – נראה היה שהוא מכיר את כל האקורדים. הוא ניגן מאוד ברצינות (סימן ברור לכך שהוא לא חבר במאדנס) והוא לא צעק ואפילו לא ניסה לשיר (מכאן ברור שהוא לא היה חבר בפורטרט).
הגיטרה שלו נראתה מאוד ישנה – לפי הבגדים היה נראה שהוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו משהו טוב יותר.
אולי היה עדיף שהוא היה מנגן בפינה חשוכה ולא באור הזרקורים – אז אנשים (ואני בתוכם, כי אני איש) היו שופטים אותו רק לפי נגינתו ולא לפי מראהו.
 
לעומתו, נגן החצוצרה (ששמו היא הארי לדברי הברמן) נראה הרבה יותר טוב. ללא ספק היה לו הרבה יותר כסף לבגדים. אני מניח שהייתה לו עבודה משתלמת מעבר לנגינה בלהקה. הוא ודאי היה תוכניתן, עורך דין, חבר כנסת או אפילו בן של ראש השב"כ.
אבל זו לא הייתה פורטרט. כנראה הוא היה איש הייטק. למרות זאת הוא ניגן יפה.
 
בפינה ישבו כמה בחורים צעירים שנראו שיכורים. הם לבשו בגדים יפים וצעקו בקולי קולות – בלי לשים לב ללהקה או להתחשב בה. אזרתי אומץ וניגשתי אליהם. ביקשתי מהם לשמור על השקט ולכבד את הלהקה אבל הם רק צחקו עליי ואמרו: "לא אכפת לנו מלהקות עם נגני חצוצרה -  הם לא מנגנים רוק`נ`רול!"
כאילו כדי להוכיח את טענתם הלהקה עברה לנגן מוזיקה קריאולית.
(ואם אתם תוהים כיצד זיהיתי כי זו מוזיקה קריאולית- הסולן אמר: "וכעת ננגן קצת מוזיקה קריאולית")
 
אחרי הקטע הקריאולי – שהיה די חביב – נשמע צלצול פעמון. הסולן ניגש שוב למיקרופון ואמר: "תודה רבה, הגיע הזמן ללכת הביתה. לילה טוב לכולם!  אתם הייתם הקהל ואנחנו היינו הלהקה!"
נראה היה שהם עומדים לרדת מהבמה וללכת הביתה, אבלהרגשתי שמשהו חסר לי.
קראתי בקול רם: "איך קוראים לכם???"
הסולן אמר: "אפשר לקרוא לנו המושלים בסווינג" וירד מהר מהבמה בעקבות שאר חברי הלהקה.
 
אני נשארתי המום. האם חזיתי כעת בהופעה של הדייר סטרייטס בעילום שם?
הברמן העיר אותי משרעפיי ואמר: "לדייר סטרייטס לא היה נגן חצוצרה והאמת היא שהם לא משלו בסוינג".
 
 
מוסר השכל:לא כדאי להכות להקות צעירות – הן עוד יכולות לקבל כסף עבור כלום ושניצלים בחינם
 
 
שבת שלום!
 
תודה למארק נופלר על כתיבת השיר המקורי
 
והרשומה המומלצת – Mariposa Grove of Giant Sequoias Part 2 – בבלוג של אבי דרורי
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

67 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת