00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

ביקור בבית לחם לקראת חג המולד

בפוסט זה אספר על טיול שערכתי לקראת חג המולד, ב- 21 בדצמבר 2012, בעיר בית-לחם. למרות שהכניסה לשטחי A (שבשליטת הרשות הפלסטינית) אסורה כיום על ישראלים, בחודשים האחרונים החל לשם טפטוף תיירותי של קבוצות מאורגנות – וזאת בתיאום מראש עם צה"ל והרשות הפלסטינית. הטיול בו השתתפתי אורגן מטעם בית-שמואל.

כשבועיים לפני היציאה התבקשתי למלא טופס היתר כניסה לשטח סגור, בו וויתרתי כלפי מדינת ישראל על כל תביעה, אם במהלך הביקור יגרם לי נזק כלשהו. הגענו אל מחסום הגבול בשעת בוקר ובאוויר הורגשה התרגשות, שהזכירה נסיעה לחוץ-לארץ. מזג האוויר היה סוער ואת חיילי צה"ל ראינו דרך טיפות הגשם שכיסו את השמשה.


האוטובוס נכנס לבית-לחם, ומשלב זה נעלמה השפה העברית לחלוטין – ואת מקומה תפסו ערבית ואנגלית. לא יכולתי שלא להתפעל מתנופת הבנייה בעיר – לא רק של בתי מגורים, אלא גם של בתי מלון ומסעדות. למעלה ממיליון תיירים זרים נכנסו לעיר במהלך 2012 – והדבר ניכר בה היטב.


במהלך שהותנו בבית-לחם לוותה הקבוצה באופן צמוד ע"י אוסאמה – נציג הרשות הפלסטינית.


בית לחם היא עיר נוצרית לשעבר – ושינויים דמוגרפיים מתחוללים בה כל העת. הנוצרים, שעד סוף שנות השמונים היוו בה את מרבית האוכלוסייה, החלו מסוף שנות השמונים להגר ממנה במספרים גדולים – בעיקר בשל האירועים הביטחוניים במהלך שתי האינתיפאדות ובניית גדר ההפרדה. אם בתחילת שנות ה- 70 הם היוו 60%-70% מהאוכלוסייה, הרי שכיום הם מונים בערך 25%. מרביתם עברו לאירופה, לצפון אמריקה ואפילו לדרום אמריקה. זהו עץ האשוח הגבוה, שהציבו הנוצרים במרכז העיר.


האתר המפורסם ביותר בבית לחם הוא כמובן כנסיית המולד. כנסייה זו, שזכתה השנה בתואר אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, נחשבת לאחד המקומות החשובים ביותר בעולם הנוצרי. כאן לפי האמונה נולד ישו – וזאת הסיבה שהמוני צליינים מגיעים הנה מכל רחבי תבל.


מדובר באחת הכנסיות העתיקות בעולם. היא נבנתה כבר במאה ה- 4 לספירה ע"י הקיסר קונסטנטינוס – אם כי לא הרבה נותר ממנה מזמנו.


שימו לב ל"דלת" הכניסה של הכנסייה. אורכה 78 ס"מ וגובהה 130 ס"מ, וכדי לעבור בה צריך להתכופף. היא נבנתה כך לא רק כדי לסמל צניעות בפני האל, אלא גם בשל סיבות ביטחוניות, שכן הכניסה האיטית דרכה מונעת אפשרות של התקפת אויב מהירה.


נכנסתי פנימה והתרשמתי מעתיקותה של הכנסייה, ומהעובדה ששרידים רבים נשמרו בה מהתקופה הביזנטית – כמו פסיפסים יפים ועמודים מעוטרים.


זה התור הצפוף לכניסה למערת המולד, השוכנת מתחת לכנסיה.


במערה מגיעה התרגשות הצליינים לשיאה. כאן, לפי המסורת, ילדה מרים הבתולה את המשיח – בייבי ג`יזס.


שימו לב לכוכב בית לחם, הנחשב גם לסמלה של העיר. בשנת 1847 נעלם הכוכב שהיה פה, והקתולים הואשמו ע"י היוונים-אורתודוכסים בגנבתו. הדבר גרם למתח עצום - והיה מהגורמים לפריצת מלחמת קרים.


כיום מניחים צליינים חפצים שונים בתוך המערה, ליד הכוכב, כדי שיספגו קדושה.


זהו פתח היציאה מהמערה.


הכנסייה נחלקת בין 3 עדות נוצריות שונות (יוונים, קתולים וארמנים), אך השליטה בחלל המרכזי היא בידי היוונים. זהו קיר האיקונוסטזיס, המפריד בין הקהל לבין העושים בקודש.


איש דת מקומי.


מכיוון שהיוונים מחזיקים במרבית חלקי כנסיית המולד, החליטו הפרנציסקאנים, לקראת סוף המאה ה- 19, לבנות בצמוד לה כנסייה קתולית שתהיה בחזקתם בלבד – "כנסיית קתרינה הקדושה". למעשה, זהו המקום בו נערכת מיסת החצות המפורסמת ב- 24 בדצמבר, עליה כולנו שומעים בחדשות.


אחת הכניסות לכנסייה היא דרך קלויסטר יפה, שמזכיר מנזרים באירופה.


כ- 200 מטר בערך מכנסיית המולד שוכנת "מערת החלב", שגם היא בבעלות הפרנציסקנים. לפי האמונה, פה הסתתרה המשפחה הקדושה במהלך טבח התמימים, לפני שנמלטה למצרים. בשל החיפזון, בעת שהניקה מרים את בנה, טפטפה טיפת חלב אל הקרקע – והפכה את המערה ללבנה.


לאחר הביקור באתרי הקודש, יצאנו בשעת צהריים לטיול רגלי בשוק של העיר העתיקה. זהו המסגד בכיכר המולד בכניסה לשוק.


מכיוון שהיה זה יום שישי (יום אל-ג`ומעה - היום הקדוש באסלאם) חנויות רבות בשוק היו סגורות, אך התרשמתי שהוא אינו שונה בצורה משמעותית בסגנונו משווקים בנוסח הערים הערביות בארץ


זהו Money Exchange שבו מתנוססת בגאון תמונה של הראיס יאסר עראפת. אם תהיתם, לרשות הפלסטינית אין מטבע מקומי – ומשתמשים פה עדיין בשקלים.


בעיר ישנה תעשיית תיירות אדירה הפונה לקהל הנוצרי, ובכל מקום נמכרות מזכרות העשויות עצי זית. כיום מסתבר שמרבית הסחורה בחנויות מיובאת מסין.


בשלב כלשהו הגענו לרחוב הראשי של בית-לחם, ושם כבר התהלכנו בצורה חופשית כמו בתל-אביב.


את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת אבו אלעדאס. לא מדובר בכוך חומוס אותנטי אלא במסעדה מרווחת, הפונה לא רק לקהל המקומי אלא גם לצליינים.


לא התרשמתי כאן מהטריו חומוס-פול-מסאבחה, שהיה סטנדרטי לחלוטין. הלוואי ואוכל לחזור לפה בעתיד, ולערים פלסטיניות נוספות, כדי לערוך סיור קולינארי מעמיק יותר...


בתום הארוחה נסענו לעיירה בית סאחור, השוכנת בסמוך לבית לחם. לא יכולתי שלא לחייך לנוכח הגרפיטי שמעטר פה את גדר ההפרדה. מישהו ריסס את המילה Peace – ומישהו אחר הוסיף את המילה No... 


בבית סאחור ישנם גם כן מספר אתרים חשובים לנצרות  – ואחד מהם הוא שדה הרועים. זוהי כנסייה קתולית-פרנציסקנית, המנציחה את מקום התגלות המלאך לרועים, בה סיפר להם על הולדת המשיח.


הכנסייה מבפנים

הכנסייה משקיפה אל פרברי בית לחם ואל שכונת הר חומה. מפתיע עד כמה ירושלים קרובה לכאן - אך מצד שני גם כל-כך רחוקה.


מחוץ לכנסייה הבחנתי באחד הבתים בתמונה של אחד מגיבורי פלסטין.


"חזרנו לארץ" בשעת ערב מלאי חוויות, לא לפני שהתעכבנו כשעה במחסום הגבול. כולי תקווה שיום אחד לא נצטרך עוד מחסומים וגדרות – ונוכל לבקר כולנו בחופשיות בבית לחם, שהותירה עלי רושם של עיר קסומה, מושכת ומסקרנת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת