44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

לא נורמלי להיות נורמלי - על שקר הנורמליות והחיים האמיתיים

15/02/2013

כולנו לא נורמלים, כדאי להפנים את הידיעה הזו אם רוצים לבחור את הבועה המתאימה לנו ולחיות בצורה שלמה, חופשית ומאושרת. אנחנו גדלים בתחושה כאילו יש רק דרך אחת נכונה לחיות, כאילו יש את החיים האמיתיים ואת כל השאר, הדמיונות שלנו. אבל האמת היא שאלו שטויות. התרבות שלנו יחסית למקום ולזמן שנולדנו בהם. אין דבר כזה להיות נורמלי ואין דבר כזה "החיים האמיתיים". במקומם יש מבנה תרבותי מגוון ועשיר. יש בועות תרבותיות שונות בעלות נורמות שונות ויש לנו את הכוח לעבור ואף ליצור בועות לפי בחירתנו האישית.

רבנו מאיר אריאל סיפר פעם על שכן שלו שהתעצבן עליו ושאל אותו- "תגיד, אתה נורמאלי?" לזה מאיר השיב – "תגיד, אתה חושב שאני לא נורמאלי להיות נורמאלי? אני לא נורמאלי!" ואכן יש הרבה זיוף והרבה בעייתיות בניסיון שלנו להיות "נורמאליים". המושג נורמאלי הוא מושג יחסי שתלוי בהתנהגות של רוב האנשים בחברה. לדוגמה, בחברה בה רוב האנשים הולכים ערומים, התנהגות זו תחשב נורמאלית ואילו מי שילך עם בגדים יחשב כלא נורמאלי (ראו למשל בפסטיבל פשוט). כשרואים שהנורמה היא עניין כה יחסי, מיד מתעוררת השאלה, למה לטרוח כל כך להיראות נורמאלי? בוודאי שננסה לבצע התאמה בסיסית מסוימת בינינו ובין הסביבה שלנו כדי להשתלב, אך אין סיבה להתאמץ כל כך, כפי שרובינו מתאמצים, להראות נורמאלים כאשר הנורמאליות הזו תלויה באופן מקרי במיקום ובזמן בהם אנחנו נמצאים.

במסעותיי בארץ אני נפגש עם המון אנשים וקהילות שונות ולכל אחת מהן נורמות שונות. כל קהילה בד"כ חושבת שהנורמות אצלה הן הנורמות הברורות מאליו ששולטות בכל הארץ. איזו טעות! אם רק ניתן לעצמנו להתרחק קצת מהאזור המוכר לנו נראה עד כמה אנחנו חיים בבועה. בבועה אחת, לדוגמה, סושי הוא מאכל ידוע וטעים אותו אוכלים רוב האנשים בעוד שבבועה אחרת סושי נתפס כמאכל פלצני ולא טעים ולא נמצא מי שאוכל אותו. מי צודק?

ניתן לומר שבתרבות הכול הוא בועות, אין דבר אחד נכון, אין באמת דבר כזה בשם "נורמאלי", יש רק בועות שונות בעלות נורמות שחלקן משותפות וחלקן שונות. גודל הבועה, כמות האנשים שבטוחים שהנורמות שלהן הן הנכונות, כלל לא משנה. כל בועה כזו היא מקומית וקל לפוצץ אותה בקלות ולכן אסור לתת לבועות משקל גדול מדי. אומרים שתל אביב היא בועה. זה נכון, אך גם ירושלים היא בועה, גם שדרות היא בועה, גם שכונת ג`סי כהן היא בועה וגם רמת אביב ג` היא בועה. גם דירה 65 ברחוב יהלום היא בועה, גם לוס אנג`לס היא בועה וגם שכונת סט קילדה במלבורן היא בועה. לא רק תל אביב, ישראל כולה היא בועה, גם ארה"ב היא בועה וגם הודו היא בועה. אירופה היא בועה וגם אפריקה היא בועה. אלו בועות גדולות בתוכן יש בועות קטנות יותר של מדינות, ערים, שכונות ובתים. הכול בועות שהיצורים האנושיים יוצרים לעצמם באזור בו הם גרים.  כל בועה כזו היא לא בדיוק כמו שאר הבועות. יש בועות בעלות נורמות יותר דומות ובועות בעלות נורמות מרוחקות, אך אין בועה אחת זהה לבועה אחרת ואת כל הבועות ניתן לפוצץ.

כשמבינים שכל התרבויות האנושיות וכל הנורמות שלנו הן רק בועות שונות אפשריות ללא אפשרות אחת נכונה, אין מנוס מהמסקנה שאין דבר כזה "החיים האמיתיים". אם הכול בועות מקומיות אין חיים שהם יותר אמיתיים ופחות אמיתיים. אין סיבה להניח שחיים קשים הם חיים יותר אמיתיים מחיים קלים. כולנו מפונקים, לכולנו יש חיים קלים בהשוואה לחיי אבות אבותינו אשר התגוררו במערות קרות וחשוכות. האם עובדה זו הופכת את חיינו לפחות אמיתיים מאשר החיים של אבות אבותינו? הכול בועות, חלקן בועות קשות וחלקן בועות נוחות, אך אין חיים שהם יותר אמיתיים ופחות אמיתיים. במקום יש חופש בחירה. החופש לבחור את דרך החיים שמתאימה לך בצורה הטובה ביותר. החופש לבחור את הנורמות שמתאימות לך ואת הקהילה שמתאימה לך והחופש לנסות בועות ולהחליף בין הבועות כפי רצונך. יש לך אפילו את החופש לנסות ולהשפיע על הבועות ולהמציא בועות חדשות משלך. הביטוי הזה, "החיים האמיתיים" הוא רק תירוץ שאנחנו מספרים לעצמנו למה אי אפשר לפעול ולשפר את מצבנו. כאילו חייבים לסבול משום שאלו החיים האמיתיים.. איזו שטות!

שוטי הנבואה - ידיעה

השיר "ידיעה" של שוטי הנבואה מדגים בצורה מאד יפה את רעיון הבועות השונות שאנחנו ממציאים לעצמנו מבלי לשים לב שאלו רק בועות מומצאות ולא "המציאות האמיתית". החל מבועת החרדים מבני ברק שבטוחים, כמו כולנו, שרק הבועה שהם יודעים ומכירים היא הבועה הנכונה, דרך איש העסקים מהרצליה שבטוח שכסף הוא הדבר החשוב ביותר ועד איש המיסטיקה שמנסה להציל דרך האמבטיה את עמו. מי צודק?

הפרספקטיבה הזו שהכול בועות אפשריות יכולה להוריד מאד את הלחץ מחיי היום יום שלנו. אם ,לדוגמה, אני מרגיש מאד לא שייך, מאד לא נורמטיבי, אין צורך להיכנס לדיכאון או לנסות לכפות בכוח על עצמי התנהגות שאני לא רוצה בה. כל מה שצריך הוא לזכור שזהו מצב מקומי בלבד ואפשר לבחור בועה אחרת, כזו שמתאימה לי יותר. אפשר לצאת במסע דילוגים ולחפש איזו בועה תתאים יותר למצבי. אולי בשכונה אחרת, עיר אחרת, כפר אחר ואולי אף במדינה אחרת. כל הבועות כמעט פתוחות לפניך לבחור מהן. יכול להיות שהבועה המתאימה לך ביותר היא דווקא בועת הנדודים, כל תקופה מסוימת לעבור הלאה לבועה חדשה ומעניינת. גם זו סוג של בועה וגם במקרה זה אפשר למצוא את הקהילה המתאימה שתתמוך בדרכך זו. הכול כמעט אפשרי ותמיד ניתן למצוא או ליצור את הקהילה שמתאימה לך. השאלה היא כמה מאמץ אנחנו מוכנים להשקיע בכך ומה הסיכון שאנו מוכנים לקחת בשביל להגשים את השאיפות שלנו. בסופו של דבר הכול מסתכם במידת האומץ שלנו ועד כמה אנחנו מאמינים בעצמנו שנוכל להגשים את המטרות שלנו למרות חוסר הודאות שיש בתחילת המסע. 

כדאי לאזור אומץ ולהאמין בעצמנו שנצליח למצוא את הבועה המתאימה לנו במקום להישאר במצב הנוח, הסטטי, המוכר והבטוח בו אנחנו לא חופשיים להיות עצמנו ולא חיים את חיינו כפי שהיינו רוצים. בייחוד כאשר רואים שאין סיבה אמיתית לסבל, הנורמאליות היא זיוף מלאכותי חסר עומק. הזיוף של הנורמאליות נראה בברור כאשר מגלים שלכולנו יש מידה מסוימת של חוסר נורמאליות. כשמתעמקים במחלות הנפש השונות מגלים שרוב החולים אינם שונים כל כך מהבריאים, במקום זאת רואים שכולנו נמצאים על אותו ציר של התנהגויות. כל ההבדל בין הבריאים לחולים היא שהחולים לקחו התנהגויות רגילות לקיצוניות. קחו לדוגמה חולים שיש להם OCD  (חוזרים בכפייתיות אובססיבית על התנהגויות מסוימות, כמו למשל רחיצת ידיים), האם אי פעם קרה שביצעתם פעולה, למשל רחצתם ידיים, ואז ליתר בטחון ביצעתם שוב את אותה הפעולה (למשל לשטוף שוב ידיים ליתר בטחון כי הן אולי לא מספיק נקיות)? חולי OCD  נתקעים על המחשבה הזו שכדאי שוב ושוב לרחוץ ידיים ליתר בטחון ולא מצליחים להשתחרר ממנה. לכולנו יש מידה מסוימת של OCD, מידה מסוימת של דיכאוניות, מידה מסוימת של קלסטרופוביה ופחדים לא הגיוניים, מידה מסוימת של שיגעון גדלות ושל פרנויה וכל מחלת נפש ידועה אחרת. השאלה היא רק המינון. מצב של שיגעון ומצב של נורמאליות לא כל כך רחוקות כפי שהיינו רוצים להאמין.

דוגמה יפיפה לכך רואים בסרט המומלץ אופטימיות זה שם המשחק. הסרט עוקב אחרי שתי דמויות מעט מעורערות שצריכות לקחת כדורים פסיכיאטריים. אחת מהדמויות אפילו אובחנה כבעלת הפרעה דו קוטבית(מאניה-דפרסיה). למרות הנושא הכבד, הסרט מאד משעשע ומומלץ בחום. הסרט מעביר יפה את ההתמודדות שלהם מול החברה מסביבם שמסתכלת עליהם כעל משוגעים שצריך לשמור מהם מרחק או לפחות לא לעצבן מדי, ואת התחושה שכולנו משוגעים. השאלה היא רק עד כמה יודעים להסתיר זאת ולהסתדר בחברה. החל מהאבא (רוברט דה נירו במשחק מצוין) שמלא באמונות טפלות ובהתנהגויות כפייתיות שונות ומשונות שקשורות לבייסבול, ועד לחבר הנורמאלי שנשוי עם ילדים אך בפנים עומד לקרוס מרוב מתח ותסכול מחייו. הוא מנסה להתמודד עם הלחץ והתסכול ע"י בריחה למחסן, שמיעת מטאליקה תוך כדי שבירת חפצים, ואשתו מנסה להתמודד ע"י שיפוץ חוזר ונשנה של הבית שלהם. אכן חיים נורמאליים..  הצביעות הזו של החברה הכביכול נורמאלית שמסתכלת מגבוה על גיבורי הסרט שצריכים לקחת תרופות פסיכיאטריות מקוממת ומשקפת את המציאות שאנו חיים בה.

מפחיד לראות עד כמה הגבול בין נורמאליות ושיגעון מטושטש וגם במחקר הרפואי קשה לקבוע בצורה אובייקטיבית מי לא נורמאלי ומי כן נורמאלי. מי שהנושא מעניין אותו מוזמן לקרוא על מחקר שנערך בשנת 1973 בארצות הברית על ידי דייוויד רוזנהאן. רק אזכיר שבעבר מצבים כמו הומוסקסואליות או "היסטריה נשית" נחשבו כמחלות נפש.

Pink Floyd - Brain Damage - Eclipse

שני השירים שמסיימים את אלבום המופת של להקת פינק פלויד "הצד האפל של הירח" משנת 1973. האלבום כולו עוסק בגבול הדק שבין נורמאליות ושיגעון. בעבר חשבו שבצד האפל של הירח ישנם מפלצות. באותו עקרון לחולי נפש יש "מפלצות  בצד האפל של מוחם". האם בסופו של דבר לא כולנו משוגעים? כפי שהם מציינים בשיר, "אנחנו נתראה בצד האפל של הירח!"

אם גם כך כולנו סובלים ממידה מסוימת של שיגעון, ואם הגבולות בין המצבים די מטושטשים, למה להכביד ולהכריח את עצמנו להתאים לתבניות של נורמאליות שלא מתאימות לנו מלכתחילה? רעיון הנורמאליות נידון לכישלון וכתוצאה מהכפייה הזו נוצרות הרבה הפרעות דווקא בחיים הנורמטיביים, חיים המלאים בלחץ, מתח ודאגות, שיפוץ וקניית מוצרים באופן אובססיבי כניסיון בריחה, סידור אובססיבי של הבית, דאגה אובססיבית ממראה חיצוני, בגדים ואופנה, צפייה אובססיבית בתוכניות טלוויזיה, דאגה אובססיבית לגבי מה חושבים השכנים והסביבה ועשיית עוד ועוד ילדים כנחמה. כל אלה הן התמודדויות מדומות כתוצאה מהניסיון לכפות על עצמנו תבנית נורמטיבית שלא באמת מתאימה לנו. זהו סוג של בריחה מההתמודדות האמיתית, התמודדות שתפתור את המצב.

הסתרה, העמדת פנים, כבוד מדומה, השתעבדות לנורמה מזויפת ותסכול. למה לבחור בדרך חיים כה גרועה? האם אנחנו עד כדי כך מפוחדים וחסרי בטחון עד שאנחנו מעדיפים חיים כאלה מאשר לנסות ולמצוא את הבועה המתאימה לנו בה נוכל להיות עצמנו? למרות חוסר הודאות המאיימת שבדרך, לא עדיף לבחור באופציה לחיים טובים?

כבר אמרנו, זה לא נורמאלי להיות נורמאלי! קבלו את עצמכם-ן כמו שאתם-ן, הכירו בעובדות, אתם משוגעים, אתן לא נורמאליות. השחרור הוא עצום. אין טעם לנסות ולשחק את המשחק המלאכותי הזה. במקום כדאי להכיר את עצמנו מכל הצדדים שלנו. גם החיוביים וגם השליליים, גם היתרונות וגם השריטות שבנו. הרי כולנו בני אדם, לכולנו יש בעיות ושריטות. למה אנחנו כל כך מתאמצים להסתיר את האמת הברורה הזו? לאחר שנקבל את עצמנו, את הדברים שאנחנו לא אוהבים אפשר לנסות ולשנות לאורך מסע החיים הארוך שלנו ומה שאנחנו כן אוהבים אפשר לשמור ולפתח. תמיד יש לאן להתפתח, הלמידה אף פעם לא נגמרת ותמיד נצטרך להשקיע מאמץ בפיתוח של עצמנו. הדרך הזו מציעה חופש רב, אני לדוגמה, עושה עשרה דברים מטורפים עוד לפני ארוחת הבוקר ואני שלם איתם ויודע שהם שלי וחלק ממני, ושבעצם הם לא מטורפים בכלל!

כעת כשאנחנו חכמים יותר אפשר להסתכל בהשתוממות על האנשים הנורמטיביים שלא הפנימו עדיין את הפרספקטיבה הזו וחיים מתוך לחץ, בריחה וזיוף ולעזוב את העדר בדרכנו אל הבועה שלנו, לנסות ולחיות את החיים המלאים שלנו כפי שאנחנו מחליטים, בצורה שלמה, חופשית ומאושרת.

 

מאיר אריאל - הדשא של השכן

הנה הסיפור המקורי מסופר ע"י מאיר אריאל בעצמו על השכן, הדשא של השכן ועל שיגעון ונורמטיביות. מעניין עד כמה הסיפור אמיתי ועד כמה מוגזם, בכל מקרה הסיפור בהחלט מעביר את הגיחוך שבדרך הנורמטיבית הקשיחה והצרה ואת הגיחוך לגבי מה היא מגדירה כנורמאלי ולא נורמאלי. האם השכן שהתעצבן על הדשא היבש של השכן שלו יותר נורמאלי משכן שלא משקה את הדשא? 

       

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת