00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

atlantis is calling

התנדבות בגיל 42, או איך יצאתי לפנסיה מוקדמת בחסות השיקום....

חברים, מצטערת להרוס לכם, אבל כבר זמן רב אני מחפשת עבודה. עבודה בשוק החופשי, לא עוד `שיקום`. לא עוד ניצול ובעצם סחר בבני אדם. כי זה בעצם זה מה שזה. הייתי בסרט הזה יותר מדי שנים. הגעתי לקצה גבול היכולת שלי במקומות הללו שבסך הכל מנציחים מוגבלות ועוני. היות וקראתי מספיק דוחות סוציאליים, גיליתי שמשרד הבריאות חולה מאוד והוא זקוק עד מאוד לאנשים כמוני. כלומר, כוח עבודה זול יותר מכל עובד זר שתפגשו.

לעובדים הזרים בארץ אין חיים קלים, אני לא עושה איתם תחרות. אבל להבדיל מהם, נולדתי כאן בארץ. ולצערי אף ארגון לזכויות אדם לא מתעניין באנשים כמוני, אלה שלא רואים אותם ממטר. אלה שאין להם זכויות. לזכותו של הנהג של "אגד" יאמר שלמרות שהוא דפק לי את הצורה, הוא לא עשה זאת במסגרת העבודה. כי גם אם הוא היה עושה את התאונה במסגרת העבודה שלי, אז הייתי מקבלת סכום אדיר של 0 ש"ח. כן, אתם שומעים טוב. 0 שקלים. כי אין לי יחסי עובד/מעביד. מצידו של המעביד השיקומי שלי יכולתי להתפגר באותו יום.

וכך אני מוצאת את עצמי מחפשת עבודה בשוק החופשי. לזכות השוק החופשי יאמר שהוא לא מקפח אף אחד. המצב די מחורבן גם ככה. בטח כשאת בת יותר מ - 40. אכן תוחלת החיים עלתה, אבל כשרואים את תאריך הלידה שלי, המעסיק הפוטנציאלי כבר חושב שהגעתי לבית אבות. כן, זאת בעיה נפוצה למדי. וזאת לפרוטוקול חברת הכנסת שלי יחימוביץ` נלחמת שנים בתופעה. ואני רק בת 42. יש לי במקרה הטוב עוד 30 שנות חיים.

אבל... מעסיקים די פוחדים להתעסק עם אנשים מתוייגים. הם פוחדים עד מוות מכל נושא הפסיכיאטריה. והיה ומצאתי עבודה מתאימה, יש את טופס וויתור הסודיות הרפואית שהופך את החיים שלי לקשים מאוד, כי עם ישראל יצירתי מאוד בכל הקשור בתירוצים. כבר היו מקרים שנדחיתי על הרקע הרפואי שלי. ועכשיו, נו, טוב....

עכשיו, ובעצם בשנתיים האחרונות נוספו לרשימת הבעיות שלי בעיות פיזיות. אז כן, עמוד השדרה שלי די גמור, אני נפגשת תדיר עם מכונת הרנטגן ועם ה - C.T. עקב הבעיה האורטופדית יש גם בעיה נוירולוגית. כך שאני גם סובלת גם מזה. נכון שהתרגלתי לכאבים שלי. אבל בעבודות פיזיות אני לא עומדת יותר.

ולצערו של כל עובד השמה מצוי, (כן, נו, אני צריכה לחדש את יחסי עם עובד ההשמה בקרוב.) - מרבית העבודות המוצעות כיום למשתקם הן עבודות פיזיות. כגון עבודות אריזה, סידור סחורה, עבודה בחנות בגדים, חנות תבלינים, מאפיה, מכבסה וגם מפעלים שבהם ממיינים זיתים מגולענים, תותי שדה ושאר מוצרים. השכר במקרים רבים גבוה מזה שמקבלים במפעל מוגן. ולצערי הרב, באמת, די נשבר לי מהעבודות האלה.

למעשה גם הפסיכיאטרים תמהים למה עושים לי את זה... והיריבות בין אנשי השיקום לפסיכיאטרים היא די עתיקה. רק שבמקרה שלי פעמים רבות הסבירו הפסיכיאטרים לאנשי השיקום שאני אינטלגנטית ועל כן אני צריכה לעשות דברים קצת יותר מרתקים ממיון זיתים מגולענים או אריזות.

טוב, אז אני נמצאת בבית כבר זמן די רב. קצבת הנכות לא מספיקה לכלום. אני מקבלת 2200 ש"ח לערך. יורדות לי הוראות קבע. וכמו שהבנתם אי אפשר לחיות ככה. 

ועל כן, בעודי מחפשת עבודה, אני צריכה לחזור למשהו שעשיתי שנים רבות.. להתנדב. כן, להתנדב. ללכת לבית החולים ולהיות שם כי בכל זאת זה מעניין יותר מעבודות אריזה. יש לזה ערך מוסף. אני לא מחפשת שום צל"ש. שום אות הצטיינות כזה או אחר. לא תעודת הוקרה. יש לי מספיק תעודות שיכולות לפאר את הקיר בחדר שלי. אז אני הולכת לבית החולים, למועדונים, לאן שרק ירצו לקבל אותי. פעמיים שלוש בשבוע.

כי בגיל 42 יצאתי לפנסיה כנראה... אז כן, אני הולכת להתנדב למען המולדת. בשם משרד הבריאות.

לפחות אצא מהבית, אחותי תתן לי כסף לנסיעות. ככה אוכל להגשים את הפוטנציאל שלי. זה שכבר הלך לאיבוד. כי לא רוצים אנשים איטיים וחולים. לא רוצים אנשים שלא מביאים רייטינג, תותחי שיווק, חיות שטח. לא מחפשים אותי בשום מקום אז לפחות בבית חולים או במועדון כזה או אחר, אהיה עם בני מיני... חולים... מבוגרים.

כי בקרב של להיות או לחדול, החלטתי להיות. התאבדות לא באה בחשבון - יש לי כרטיס אד"י.

כן, אתם קוראים טוב. יש לי כרטיס אד"י וזה מה שמונע ממני להתאבד. כי אני רוצה שישתילו את האברים שלי אצל מישהו אחר. אם לא עשיתי משהו מועיל בחיי לפחות אעשה משהו מועיל ביום שאלך מהעולם הזה. כן, עור, לב, מה שאפשר, באמת, לא אכפת לי. אישור של רב אני לא צריכה. אני אתאיסטית. 

אז אכן יש לי הפרעת אישיות גבולית, חוליות צוואר גמורות, בעיות תחושתיות בידיים וברגליים, מיגרנה ואני לא רזה. אבל מחכים לי במחלקה כלשהי בבית חולים או במועדון כזה או אחר.

רחל

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
קוביית פרטים אישיים
התמונה שלי
אזור חיפה
10.07.1970
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל patrick17 אלא אם צויין אחרת