00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

הלוחשת לבגדים...

27/02/2013

 

       

אני מוציאה את הסוודר החדש מהארון. קניתי אותו כבר לפני חודש והוא עדיין מונח עם התוית מחיר שלו בין החולצות. זהו הרגל מגונה שנשאר לי מתקופת ההתמכרות לזיכויים. להשאיר את זה צמוד לבגד על כל מקרה אם יהיה צורך בהחלפה..
אני לוקחת את הסוודר לידיים ומושכת אותו. התוית נתפסת לי בסריג שיושב מתחתיו. תוך שניה נתלשת עין ועוד אחת וכמו שרשרת ארוכה שהחוליות נפרדות ממנה, נפרמות להם העיניים. בבת אחת נמחק קיומו של הסריג. אני ממהרת להוציא ולבדוק אותו ומתאכזבת לגלות שחצי שרוול פרום לגמרי. אני שולפת מהר משידת הטואלט פצירה ומנסה להשחיל את הקצה שלה לתוך הסריג. "הלך הסוודר"...אני חושבת לעצמי ומבינה שהאלתור שלי לא צלח.

אני ממשיכה לפלרטט עם הבגדים, מפשפשת בארון לחפש מה ללבוש. עוברת לצד של התלייה ומורידה מהקולב את החולצה הסגולה. אני מודדת אותה ומוסיפה להשלמת ההופעה את הכובע ברט שקניתי אתמול. ההדפסים שעל הכובע מתאימים לצבע של החולצה ואני מרוצה מהשילוב של השניים. במיוחד מהכובע שמצאתי בתוך סטנד של מבצעים במשביר. החולצה לא חדשה היא אפילו דיירת ותיקה בארון, אבל יחד עם הכובע החדש היא מקבלת מראה מיוחד. הגעתי למסקנה שאפשר לרענן בגדים ש"חורשים" אותם, אם רק משלבים להם פריטים חדשים.

אחרי כמה מדידות נוספות מול המראה אני כבר מרגישה פחות גיבורה. יש לי הרגשה שבכל זאת לא יהיה לי אומץ ללכת עם הכובע. הוא בטח ישאר בסוף בארון כ"אבן שאין לה הופכין". לא ברור מה גרם לי לקנות אותו. אני לא טיפוס של כובעים. אני לא טיפוס של פריטים יוצאי דופן בכלל. לא של צבעים ססגוניים ולא של אקססוריז מיוחדים. אני די מרובעת ושמרנית. התוספת היחידה שלי להופעה הם צעיפים. זה הפוסט להתוודות על החולשה שיש לי אליהם. יש לי קרוב ל-80 צעיפים. חלק גדול של צעיפי משי וצעיפים אתניים רקומים שהבאתי לי מהנסיעה למרוקו. אני משלבת אותם בכל בגד שרק אפשר. אני יודעת שזה נשמע הרבה ובכל זאת אני מוצאת את עצמי לא פעם עם בגד שאני לא מצליחה להתאים לו משהו מהמבחר שיש לי ואני הולכת לחדש לי עוד אחד.

ההתעסקות שלי עם ההופעה החיצונית והבגדים קצת פחתה עם השנים. בכלל נדמה לי שככל שהגיל עולה, ככה המינון בצורך הזה יורד. אבל איכשהו זה תמיד מצליח להשפיע על המצב רוח שלי. לפעמים זה גורם לי סיפוק והנאה, במיוחד אם הבגד יושב פצצה, אבל גם יכול לתסכל אותי מאוד אם הוא לא יושב יפה. בשנייה זה יכול לערער לי את כל הביטחון העצמי.  
בשנים האחרונות שיקולי נוחות גוברים אצלי ולא רק מה שאופנתי. לעבודה אני משתדלת ללכת עם בגדים נוחים. יש מן דימוי כזה על מזכירות שהן מתלבשות אלגנטי. אצלי זה לא ככה. יש רגעים שאני שוקלת לבוא אפילו עם סרבל לעבודה.  כשאני מחליפה את הדיו של המדפסת או את הטונר למכונת הצילום אני תמיד מתלכלכת. שלא לדבר על העט שנוזל לפעמים, או הטיפקס שטיפטף והשאיר לי לא פעם כתם על הבגד.   

החורף הזה נאלצתי לשנות את רוב המלתחה. בתור אחת שתמיד סבלה מקור בחורף, רוב הסוודרים שלי היו מצמר הכי עבה ומחמם שרק אפשר וכמובן גולפים. הרבה גולפים. היום אני לא מסוגלת לשים אותם עלי. בקושי סריג דק וגם זה רק אם הוא קרדיגן. כדי שיהיה לי קל להשיל אותו מעלי ברגע שיציפו אותי גלי חום. אה..מי שעדיין לא חוותה את התופעה ההורמונלית המטריפה הזו, כדאי שתתכונן. זה לא סתם איזה גל, זה צונמי. זה דומה יותר לברנר גז שמבעירים אותו בבת אחת מול הפרצוף שלך..

 לסיום, אין לי שום כוונה בפוסט הזה להתחזות לסטייליסטית או מאמנת אישית ולתת פה טיפים איך צריך להיראות. גם לא איך לשפר את התדמית או לתת עצות איך צריך להתלבש נכון לראיון עבודה, מסיבה, דייט או כל מפגש חשוב אחר. מה שכן אני חושבת שלא צריך לתת לאופנות להכתיב לנו מה ללבוש ולא ללכת שבויות אחרי אופנות משתנות או טרנדים חולפים. הרי אף אחד לא ימציא לנו את הגלגל מחדש וגם בדורות הבאים ימשיכו להלביש אותנו עם אותן גזרות כמו שלבשנו בדורות הקודמים.

 עכשיו תסלחו לי. אני חוזרת לנבור בארון ובטח אמשיך להרגיש כמו תמיד, שאין לי מה ללבוש..

 

* התמונות מ-Google

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת