00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהנדס על האש

מהנדס בשחקים: פרק 2 - מהנדיסני

אם לא קראתם את הפרק הראשון, זה הזמן לעשות זאת.

למען הסדר הטוב, אחזור על:

הרכב הכוח:

  • אבא מהנדס
  • אמא מהנדסת
  • נסיכה בת 5 (להלן: הגדולה)
  • נסיכה בת 3 (להלן: הקטנה)
  • תינוק בן 5 חודשים (להלן: המלאך)

טוב, אז כפי שאמרתי, פגשנו בשדה תעופה באורלנדו איש עם ג`קט צהוב, כפפה לבנה של מיקי מאוס וחיוך מאוד אמריקאי. הגענו לאיזור ההסעות ל-disneyworld, והיה שם תור ארוך מאוד, ותור ארוך פחות. שאלתי את האיש עם הכפפה הלבנה בנימוס (יחסי, כן? אני בכל זאת ישראלי), באיזה תור אני צריך לחכות. הוא אמר בשמחה שבתור הארוך פחות.

שמחתי, פחות תור יותר טוב.

ואז הוא אמר לי, בשמחה כמובן, שאחרי שאסיים את התור ה"קצר" הזה אני אוכל להצטרף לתור הארוך יותר להסעות.

הבנתי אז שבדיסני, גם אם הבשורה היא שיש לך עוד שבועיים לחיות, יגידו לך את זה בשמחה.

לאחר המתנה מייגעת בתורים, העמיסו אותנו על אוטבוס צבוע בצבעי דיסני, ועם תחילת הנסיעה נהג המשנה הפעיל במסך האוטובוס את סרט ה-"ברוכים הבאים לדיסני". כאן התחילה האינדוקטרינציה שלנו.

disneyworld מגדיר את עצמו בתור ה"מקום הכי קסום עלי אדמות".  מסתבר שבשביל להיות מקום שכזה, עליך להעסיק כ-65,000 עובדים ולשלוט בהם ביד רמה, בבקרה תמידית ובירידה לפרטים הכי קטנים. כן, מסתבר שצריך להיות פדנט, ייקה וגם קצת פאשיסט בשביל לעשות קסמים.

הגענו למלון שנקרא "Boardwalk Inn", על שם הטיילת (ז"ל) של אטלנטיק סיטי (מי שרוצה לקרוא את הביקורת שלי עליו, מוזמן) שם פגשנו מנורה מאוד מעניינת, שלא הבנתי מה הקשר שלה למלון אבל התרשמתי ממנה בכל זאת.

בקרב צוות המלון היו הרבה מאוד חיוכים. היה ברור לנו שהחיוכים מזוייפים (כמו שברור שהטירה של סינדרלה מזוייפת), אבל אני תמיד מעדיף חיוך מזויף על פני מבט זעוף אותנטי. עד שהגענו לחדר לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהגענו למעוזו של מיקי מאוס, אבל אז המגבות על המיטה לא השאירו מקום לספק.

ירדתי למטה להביא ארוחת צהרים מאחת המסעדות בטיילת.  נתקלתי בשני דברים מאוד דומננטיים.
1. הגודל של המנות: סנדוויץ טיפוסי מסוגל להכיל בקלות 3-4 סנדוויצים של ארקפה. אם הסניוויץ האמריקאי רק מסתכל לכיוון של הישראלי, הסנדוויץ הציוני מייד בורח עם הפסטרמה בין הרגליים.
2. הדפיקות של הקפה: זה כאילו שהקפה מנסה ממש ממש חזק להיות גרוע. הדימוי הכי קרוב זה כוס מים חמים עם קצת עפר סוג ב`. כפיצוי על האיכות נותנים שם כמות, שזו כוונה טובה אך בפועל הם רק מגדילים את העונש. טיפ מס` 1: תביאו קפה מהבית. איש חכם אמר פעם "hot water, small glass"

לאחר שהסדוויצים הבלתי כשרים בעליל נאכלו, יצאנו במעבורת ליעד הראשון שלנו. אך לפני זה, כמה עקרונות מנחים כלליים:

ממהתחלה היה לנו ברור שהמרחקים להליכה לא יהיו קצרים. טיפ מס` 2: אמצעי תחבורה לכל ילד מתחת לגיל 6. אחרת תמצאו את עצמכם מתרגלים את שרירי הידיים שלכם. למזלנו הגדולה הפגינה כישורים של חי"רניקית אמיתית והלכה ללא תלונות את כל הקילומטרים עד סוף היום האחרון.  הקטנה התמכרה קשות לעגלה והמלאך היה מלאך גם במנשא.

יש המון אטרקציות, וקשה להחליט לאן ללכת קודם. במקרה הזה אפשר ללכת לפי פילוסופיה בולשביקית עתיקה ולחפש את המקום עם התור הכי ארוך, כי הוא כנראה גם הכי שווה. רוב הסיכויים הוא שהוא גם הכי חדש, כי יש שם אטרקציות שגם אני זוכר מלפני יותר מ-20 שנה. אבל לחכות בתור זה מבאס, נכון? אל דאגה! לשם כך הומצא ה-fastpass! המסלול המהיר! (באמת חשבתם שמשרד התחבורה בישראל המציא את זה?) אתם הולכים לאטרקציה עם תור מטורף - סדר גודל של שעה פלוס - מכניסים את הכרטיס שלכם למכונה ומקבלים פתק שאומר לחזור בין שעה "ש" לשעה "ש"+1 (הקצינים יבינו). כאשר אתם חוזרים בשעה הנקובה, אתם עוקפים את כל התור באלגנטיות (תוך זריקת מבטי זלזול באלה המחכים שעות) ונכנסים. טיפ מספר 3: ה-fastpass הוא חברך, שמור עליו.

אני, כמו ישראלי טוב, רקחתי תוכנית על: אני ארוץ מהר איך שהפרק נפתח אוציא fastpass-ים לכל האטרקציות השוות, ונעשה את כולם אחת אחר השניה - גאוני! אבל כנראה שכבר היה ישראלי אחד או שניים בדיסני שחשבו על זה לפני, ולכן ישנה הגבלה לfastpass פעיל אחד בלבד. לא נותנים לתחמן האמריקאים האלה.

Epcot Center - העולם דרך משקפי דיסני

זה היה היעד המועדף עלינו. בילינו כאן בסך הכל יומיים וחצי, ולא הספקנו לראות ממש את הכל.

אפקוט מחולק לשני חלקים בגדול:

עולם העתיד: החלק ה"מדעי" שכולל ים, יבשה, חלל, וחנות מזכרות גדולה של מיקי מאוס.
אפשר לטוס מעל קליפורניה, לשוט מתחת לים, להמריא למאדים, ולבקר בחווה כפי שדיסני היה רוצה שהיא תיראה (רמז: אצל דינסי אין טרקטורים ולא עובדים תאילנדים). כמעט את הכל עשינו ביחד עם המלאך במנשא.  במקרים נינוחים במיוחד הוא אפילו נישנש קצת ציצי תוך כדי.

תערוכת העולם: החלק הגיאוגרפי שכולל איזור נפרד לכל אחת מהארצות שבחרו להציג.
כל ארץ היא מוצגת כפי שאמריקאי היה רוצה שהיא תיראה.  כך אתם מקבלים:

  • מקסיקו בלי קרבות של סוחרי סמים וזבובים
  • שוק מרוקאי בלי סירחון של דגים וכייסים
  • כפר נורווגי ב-30 מעלות בדצמבר
  • איטליה בלי נהגים מטורפים
  • סין בלי זיהום אוויר

יאמר לזכותם שהעובדים בכל אחת מה"ארצות" האלה, הם באמת במקור משם. למרות שבמסעדה היפאנית קיבלנו שף יפני עם מבטא טקסאני כבד. זה איזור שיותר מכוון למבוגרים, אבל גם שם היה מספיק מה לעשות לקטנות.

בכל מיני מקומות אפשר למצוא דמויות לשסן צילומים: אפשר לדוגמא למצוא את מרי פופינס בבריטניה ואת היפה (ללא החיה) בצרפת. אבל לכל אחת מהדמויות יש תור ארוך ארוך שמשום מה האמריקאים שמחים לעמוד בו, אבל אתם, כישראלים גאים, אל תעשו זאת! טיפ מספר 4: צילום עם דמויות רק במסעדות. יש מסעדות שבהן הדמויות מגיעות אליכם לשולחן לצילום וחתימה, צריך להזמין מקום, אבל למי שמטייל עם נסיכות קטנות זה חוסך עמידה של שעות בתורים.

ולמי שרוצה להצטלם עם כל הנסיכות - מסעדת חובה: טיפ מספר 5: בשביל מקסימום נסיכות במינימום זמן, תזמינו מקום בAkershus Royal Banquet Hall.

ובכלל כשאתם מזמינים מסעדות, לחלק מהמסעדות צריך להזמין חודשיים שלושה מראש ויותר. אבל, טיפ מספר 6: לפעמים מתפנים מקומות ביום לפני, אז כדאי לבדוק.

ועכשיו סתם כי אני מתלהב מהמצלמה החדשה שלי, הנה תמונה של אפקוט בליל ירח מלא:

Holywood Studios - חיים בסרט

ביום השני השכמנו קום בעקבות חוסר סנכרון בשעונים של הבנות. אי שם בין 4:30 ל-5:30 (שעון דיסני), כבר כולם היו ערים.  יום לפני קבענו ארוחת בוקר ב-Holywood Studios בשעה 8 בבוקר. ירדנו למעגן לתפוס מעבורת והתבשר לנו שמכיוון שהפארק נפתח ב-9, המעבורות מתילות ב-8:30. הנחו אותנו לקחת אוטובוס.

הלכנו לתחנה ושאלנו מתי יוצא אוטובוס ליעד שלנו. התגובה היתה:
"אין אוטובוסים ל-Holywood Studios מכיוון שיש לשם מעבורת."

לרגע הרגשתי כאילו אני בחזרה בארץ, תקוע באיזה מילכוד מיקי מאוס. אבל כשהבין האיש שבתחנה שיש לנו הזמנה לארוחת בוקר, הוא הלך הצידה ודיבר בטלפון. כעבור דקה הוא אמר:

"אל תדאגו, זה בטיפול."

כשאומרים לי לא לדאוג, זה מדאיג. אבל כעבור 2 דקות הגיע אוטובוס ועליו כתוב "Holywood Studios". הוא היה ריק לחלוטין - קיבלנו אוטובוס ספיישל אקספרס ליעד עבור משפחתי היקרה.  אז הבנתי סופית שהגענו למקום שלא שמע על אגד.

מכיוון שזה בכל זאת בלוג על אוכל, אני אסביר קצת על מה קיבלנו בארוחת הבוקר האמריקאית שלנו - את שלושת ה"ב"ים: ביצים, בשר, בצק.

סעיף ב.1. - ביצים כולל: חביתה רגילה, מקושקשת, ביצים קשות, ואומלטים
סעיף ב.2 - בשר כולל: בייקון, נקניקיות, נקניקים, חזיר צלוי, חזיר מטוגן, וסוג של המבורגר, אבל מבשר חזיר.
סעיף ב.3 - בצק כולל: לחם, לחמניות מתוקות, סופגניות, דונאטס, לחמניות בריטיות, לחם תירס, פנקייקס, קראסונים, וגם וואפל אמריקאי בצורת מיקי מאוס.

ת`אמת, היה שם "ב" נוסף: בננה. אבל בסיכום, הארוחה כולה היא בגוונים של צהוב וחום עם מספיק קלוריות בשביל לטפס על הר אברסט פעמיים.

צלחת טיפוסית נראית בערך כך:

מעורר תיאבון? ... לא?

טוב, אז סיימנו לאכול ולרקוד עם צוות ההווי של המסעדה, ויצאנו לחקור את הפארק.  אז מה יש במקום הזה: Holywood Studios? ובכן זה התגובה של דיסני לUniversal Studios שפתחו ליד. יש שם כל מיני אטרקציות על איך עושים סרטים, מופעי פעלולים, רכבת הרים ומעלית שנופלת וגם הצגות ומופעים מסרטי דיסני, כמו "היפה והחיה, המחזמר!":

המופעים האלה כוללים בעיקר את השירים הפופולריים ביותר מכל סרט.

בסוף היום יש מופע אור-קולי באמפי ענק שנקרא Fantasmic! (סימן הקריאה במקור). המופע הזה כולל קטעים מהסרטים של דיסני וגם את אותם השירים ששמענו בשאר ההופעות בפארק. בקיצור, אם אתם אלרגים לשירים של דיסני, זה לא המקום בשבילכם.

עוד משהו חשוב, את רוב דוכני המזון המהיר סוגרים עד 17:30.  זאת אומרת שאם אתם מחפשים מזון מהיר לארוחת ערב, יש רק מקום אחד או שנייים פנויים והם עמוסים מאוד.

טיפ מספר 7: תבדקו שיש לכם מקום פנוי לארוחת ערב.  לאמריקאים אין כל בעיה לעמוד בתור לאוכל, גם אם נראה להם שעד שיכיעו לראש התור וזמינו את האוכל תיסגר המסעדה - הם יחכו.  אתם, ישראלים חמודים שלי, לא תעמדו בזה - ראו הוזהרתם.

בפרק הבא, סיפור על 2 ממכלות - הממלכה הקסומה וממלכת החיות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

דוקטרינת הבלוג
אקסיומות בסיסיות בבישול מהיר (או בישול למהנדסים 1מ`):
1. מה שאפשר - על האש. זה הכי מהר, הכי טעים, הכי בריא, מסריח לשכנים ולא בתוך הבית, ואין מה לנקות אחרי זה.
2. ארוחה שלא כוללת איזה סוג של חיה מתה היא לא ארוחה. זה אולי חטיף, או קינוח, אבל זהו. "אוכל בלי חלבון - זה עלבון" (אני צריך לחשוב על פתגם יותר טוב). חוץ מבשר צריך גם ירק או שניים, בשביל לעזור לבשר להתעכל.
3. אוכל שצריך לעבוד עליו כל היום שיבשל מי שלא עובד כל היום.
4. אם אי אפשר למצוא את זה בסופר, זה לא קיים. פה לא יהיו מתכונים עם כמהין (איך מבטאים את זה?)
5. האיבר הראשון שטועם את האוכל הם העיניים. דקה של סידור על הצלחת משפרת את הטעם לפחות כמו כפית של MSG. אשתי פעם אמרה לי על מנה שהכנתי:
"זה מאד טעים אבל זה נראה כמו אוכל של כלבים."
6. אוכל מעובד זה ללוזרים. מי שעיבד אותו שיאכל אותו.
7. מה שיש בבית באותו הרגע זה מה שיש, ועם זה ננצח. אם תשים את כל השאריות ביחד במחבת, הם בדרך כלל יסתדרו ביניהם.
8. בישול זה כמו הנדסה - זה לא מדע מדויק, זה יותר עניין של ניסוי וטעייה. כמויות מדוייקות זה משהו טוב בתיאוריה, אבל אני לא מאמין בלמדוד "350 גרם חזה עוף". יש יותר עוף? שים יותר בצל.
9. אומרים שהדרך ללב של גבר עוברת דרך הקיבה. מסתבר שנשים מתוכננות בדיוק אותו הדבר.
אין דרך טובה יותר להגיד "אני אוהב אותך" מאשר סטייק אנטריקוט מיושן
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל iouziel אלא אם צויין אחרת