00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מבקר בתיאטרון - בעריכת אופיר הלל

עוד נמשיך לחלום על "אוטופיה" / בית צבי

 אוטופיה  הוא מונח שנטבע על ידי תומאס מור באנגליה ב-1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית (מתוך ויקיפדיה).

אוטופיה, למעשה, היא החברה האידאלית, חברת המופת אליה כל אחד חולם להיות שייך. בימינו אנו, אוטופיה היא עדיין בגדר חזון ושאיפה, פנטזיה שמובן שלא נזכה לחזות בה בימי חיינו. החיים של הדמויות במחזה "אוטופיה", המבוסס על פי המחזה "בורגנים" מאת מקסים גורקי, שמועלה על ידי תלמידי שנה ג` במחזור נ"א בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי", הם הניגוד המוחלט למושג זה. ידוע ששום דבר הוא לא לגמרי מושלם, אבל המציאות של נפשות אלו רחוקה אפילו כדי להתקרב למושג "שלמות".

חבורת צעירים חסרת מנוחה מבלה בבית משפחת בסמנוב למורת רוחו של אב המשפחה (ואביהם של שניים מהצעירים). שם הם מתאהבים, רבים וחולמים להיות בני האדם הטובים ביותר שיוכלו. בין ערכים מנוגדים, לבבות שבורים וניסיון התאבדות כושל, נאבק דור ההורים לשמור על מקומו ועל שלמות הקן המשפחתי. 

המחזה נכתב בשנת 1901, בפתח המאה העשרים. מפתיע שאף על פי שעברנו מילניום - השאלות שגורקי ניסה לעמת אותנו איתן באמצעות המחזה רלוונטיות ומעניינות אז כהיום, גם בפתח המאה העשרים ואחת. צרות תוקפות אותנו בצרורות, החיים בישראל של המאה ה-21 בנויים כך שאנו לא מספיקים להתאושש ממכה אחת שנופלת עלינו וכבר חוטפים מכה שנייה, מכאיבה יותר, ואותן שאלות עדיין מטרידות אותנו - גידול ילדים והקמת משפחה בעולם משתנה, בו ערכי המשפחה מאבדים משמעות מיום ליום. הורים מאבדים שליטה על חיי ילדיהם וכך יוצא שההורה, הדמות שאמורה להגן על הילד ולנווט את מקומו בעולם פחות ופחות מעורבת בחיי הילד.

בהצגה, שביים מיטקו בוזקוב, במאי ומורה בבית צבי שעומד לביים בקרוב את "טירונות בלוז" מאת ניל סיימון בתיאטרון באר שבע, באות לידי ביטוי אותן שאלות בצורה נהדרת. בהצגה ניכרת טביעת ידו של בוזקוב, שמצליח להדריך 13 שחקנים (על הבמה. כמעט בכל תפקיד יש מחליפים כך שהאתגר גדול יותר) בצורת מעוררת הערכה על הבמה הקטנה והאינטימית מאוד של אולם אלי ליאון.

מהשחקנים ארצה לציית את: מתן מישורי ונופר בוקר, ששיחקו בהתאמה את האב ובעל הבית ואסילי בסמנוב ואקולינה, זוגתו, באופן משובח ביותר. מישורי הוא שחקן טוב מאוד שבלט בנחישות ובתוקפנות שהפגין. בוקר נפלאה, מרגשת ויודעת בדיוק את מה שהיא עושה.

נואית קדם כטטיאנה, בתם של מר וגברת בסמנוב, מעצבת דמות מלאה בייאוש, כאב ותסכול על כך שהחיים לא האירו לה פנים, למרות מעלותיה הטובות. אביתר אברהם כפיוטר, אחיה, מלא בכריזמה ובחן. 

ראויים לציון גם אדוה עדרי בתפקיד פוליה, אחת הצעירות שחווה שינוי מעניין עקב אירוע כלשהו, אורי זעירא שגילם את פרצ`יחין, אביה, שאמנם לא חכם במיוחד אבל משעשע ומסב לקהל הנאה, מתן מישורי בתפקיד ניל שאומץ לחיק משפחת בסמנוב וחי בה כבן המשפחה, מעין קילצ`בסקי בתור ילנה, צעירה נוספת, ועידן סמדג`ה כטטרב, דייר הבית, שעליו נאמר "שיכור בלי תקנה".

סשה ליסאנסקי יצר תפאורה מעניינת הבנויה באופן ייחודי ומנצלת כל פינה באולם האינטימי הזה.

לסיכום: "אוטופיה" מוכיחה כי בית צבי יודע לייצר לא רק מחזות זמר מרהיבים, אלא גם דרמות מעולות וחזקות. יש עתיד לתיאטרון הישראלי... והשחקנים שופעי המרץ של "אוטופיה" מוכיחים זאת!

ברוסיה של המאה העשרים הצעירים משנים את העולם, את הבנאלי, את המוסכם. ההורים מחפשים את מקומם ולא מוצאים. איך זה ייגמר, בטוב או ברע? את הסוף תוכלו לגלות היום ב-20:30, בהצגה האחרונה בהחלט של "אוטופיה".

לדף ההצגה באתר בית צבי

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל איש תרבות רציני אלא אם צויין אחרת