66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

אבן יקרה מאד

בלילה שבו סוף העולם היה אמור להגיע, כשבחוץ השתוללה רוח אפוקליפטית מטורפת, התכנסנו כל החבר`ה מהפלוגה שלי בצבא לפגישת מחזור, במועדון בת"א.

כשנכנסתי באיחור של שעה למועדון, וכולם כבר היו נוכחים, נזכרתי באותו יום ראשון בחורף 1989 כשהוצבנו בפלוגה- ענת ושרית ואני, שלוש צפ"טיות צעירות. הגענו לראשונה בחיינו לפיקוד צפון, ירדנו ברגל 500 ומשהו מדרגות, עמוק עמוק אל תוך הבור באדמה של צפת. התקבלנו שם מיד בחיוך ובשמחה. תוך שעות למדנו את הרוח והאווירה הכללית של המקום ומיד ובלי תנאים מוקדמים קיבלו אותנו כולם באהבה.

בין המטלות ושגרת היום יום שלנו שיחקנו המון שש בש במועדון, עבדנו אחד על השני, אכלנו ביחד, שתינו ביחד, ישנו ביחד.

(צילום: יהודית שריקי מלכיאל)

היתה אווירה מוסקיטרית של "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד".

פעם אחת, למשל, נסעתי בתפקיד למוצב "אסטרא". היתה לי שם איזו משימה לבצע, אבל כשהגעתי, הש"ג עצר אותי ולא נתן לי להיכנס: "מפקד המוצב לא מאשר לבנות להיכנס הנה!!!" הוא נבח עליי.

רק מי שעשה אי פעם את הדרך ל"אסטרא" בחייו, יכול להבין עד כמה התעצבנתי באותו הרגע.

"תגיד למפקד המוצב שלך" איימתי עליו, עצבנית, "שאם אני לא נכנסת ברגע זה ומבצעת את המשימה שלי, הטלפון האדום שלו יהיה מנותק לשבוע!!!"

כשאמרתי את זה ידעתי שאם אני חוזרת עם הסיפור הזה בחזרה לבסיס, זה בדיוק מה שהטכנאים שלנו יעשו, כי הכי לא סבלנו כשפגעו במישהו מאיתנו. מוסקיטרים

הש"ג חזר אחרי 5 דקות ואמר, בשקט:
"מפקד המוצב מתנצל ואומר שתכנסי מיד".

כשנכנסתי אתמול בערב למועדון שצחי המקסים שכר עבורנו, הרגשתי לשנייה אחת שוב ילדה בת 18. כולם- כולם שמחו באמת להיות שם. להיזכר. לצחוק. להתחבק. כולם הרגישו שייכים, וגם אני. ממש כמו באותו יום ראשון כשענת ושרית ואני התייצבנו שם לראשונה, וכמו באותו יום כשחזרתי אליהם מ"אסטרא" מנצחת.

הגעתי הביתה מרוגשת, ב-02:30 לפנות בוקר, מתקשה להירדם.

סוף העולם, לשמחתי עדיין לא הגיע, אבל הערב הזה היה אתנחתא נעימה ומענגת באמצע החיים.

תודה לכולכם. אין לתאר כמה נהנתי. והיה כיף מדהים לפגוש מחדש את כו- לכם.

 

ואלה המילים שכתב אלון ושלח לכולנו במייל למחרת:

"מה אני אומר לכם אחים ואחיות שלי,,,,,

 

מרוב שהלב שלי התרחב אתמול כל כך

מהתרגשות ואושר ,עוד שניה נשברה לי צלע !

 

איזה כיף היה לראות את כולכם מאושרים

מחוייכים , מתחבקים , קופצים אחד על השני בהתרגשות , עוברים ״מסדר זיהוי ״ ,,ומספרים חוויות .

כאלו יפות וכאלו יפים ! כאילו הזמן לא זז,,,,,

כאילו ש 25/27 שנה ,,,, לא עברו מעולם .

 

צחי/בועז/מתי וכל מי שעמל וטרח להרים עבורנו את הערב המדהים הזה 

אין עליכם ! אתם אלופים !

נתתם לכולנו מתנה ענקית שלעולם לא נשכח !

 

אין עוד הרבה מה לומר 

למעט העובדה שמי שלא הגיע הפסיד בענק

חווייה של החיים ! 

ואני רק יכול לקוות בשבילם ובשביל כולנו

שתהיה לנו בקרוב עוד הזדמנות כזאת

לקבץ את המשפחה הכל כך מיוחדת הזאת שנקראת

אבן יקרה ,,,, צפון 

 

אבנים יקרים ויקרות שלי

אוהב אתכם ומחכה כבר למפגש הבא

 

שלכם,

אלון פיליאן"

צילום: ניר אופיר

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת