00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהנדס על האש

מהנדס בשחקים: פרק 1

הפעם החלטתי לכתוב משהו קצת שונה, כלומר, לא על אוכל. הסיבה היא - עצלנות.

"מה הקשר?" אתם וודאי שואלים.
אז ככה: לאחרונה חזרתי מחופשה משפחתית בחו"ל. מאז, כל מי שרואה אותי שואל:

"נו, איך היה?"

ואני משיב משהו בסגנון של:

"היה כיף, אבל קשה"

זה כמו ששואלים אותך, "איך היתה החתונה שלך?" ואתה עונה - "יצאתי נשוי".  זה 100% נכון, אבל לא ממש אינפורמטיבי.

מכיוון שאני לא רוצה להכריח אנשים להקשיב לי במשך שעתיים בזמן שאני מפרט כל טיסה וכל ארוחה של החופשה, ובעיקר מכיוון שאני לא רוצה להגיד את אותם הדברים יותר מ-20 פעם, החלטתי לכתוב על כך במקום הנגיש ביותר לי.
במקרה, זה הבלוג הזה.

אז אתם מוזמנים לקרוא את הרשומה הבאה אם אתם רוצים לדעת:

  • האם אפשר להזמין חופשה מסובכת בחו"ל בלי סוכן נסיעות? (רמז, כן)
  • האם אפשר לטוס לארה"ב עם תינוק בן 5 חודשים? (רמז, כן)
  • מה חשוב לדעת כשטסים לדיסניוורלד? (רמז, הרבה דברים)
  • למה לעזאזל יש רשומה על טיולים בחו"ל בבלוג של בשר? (רמז, ככה)

נ.ב. אני מבטיח שלא יהיו תמונות של: "הנה אני מנפנף לשלום כשברקע המטוס", או "הנה אשתי אוכלת המבורגר מבשר תנינים" וכו.


מהנדס בחופשה

הרכב הכוח:

  • אבא מהנדס
  • אמא מהנדסת
  • נסיכה בת 5 (להלן הגדולה)
  • נסיכה בת 3 (להלן הקטנה)
  • תינוק בן 5 חודשים (להלן המלאך)

דרישות החופשה:

  1. ביקור חובה בדיסניוורלד
  2. זמן בטן-גב להתאוששות ההורים אחרי דיסניוורלד
  3. זמן שופינג איכותי
  4. מינימום טיסות
  5. מינימום מעברים בין מלונות

אופן ההכנה:

התחלתי לתכנן את החופשה הזאת יותר מחצי שנה מראש (כן, אני עד כדי כך חנון). ואז שבועיים לפני הטיסה נאצלתי לבטל הכל עקב נסיבות אישיות מצערות.  לאחר תאריך הטיסה המקורי, קיבלתי הנחייה מהפיקוד העליון לארגן את החופשה בהקדם האפשרי, כאשר ההקדם האפשרי הוא מיום שלישי ליום שישי, כאשר אין לי אף הזמנה ביד.  אז איך לעזאזל מזמינים חופשה של שבועיים וחצי ביום?

עם סוכן נסיעות?

לא!

מאסתי בסוכני נסיעות.  נמאס לי לחכות שבועיים עד שיחזרו אלי ונמאס לי לרדוף אחריהם רק בשביל שייקחו ממני כסף. היום כל המידע זמין ברשת, אז הפעם היחידה שצריך סוכן נסיעות זה אם הם משווקים איזו חבילה באופן בלעדי. בכל אופן הייתי צריך לסגור את כל הטיול מהיום להיום, אז התחלתי לפעול לבד.  אם ברצונכם לדעת איך עושים זאת, תקראו את הקטע בתחתית. אם לא, קראו את המשך הסיפור.

אַיי הֱייט יוּ טרמינל:

לאחר כמה שעות מורטות עצבים באינטרנט, יצאתי עם חשבון ויזה מהגיהנום (או מגן עדן, אם אתם מחברת האשראי), ועם הזמנות לחופשה הכוללת:

  • שבוע בדיסניוורלד
  • שבוע בג`מייקה
  • 3 ימים של שופינג מטורף באולנדו

3 ימים לאחר מכן מצאתי את עצמי עם כל המשפחה וחצי מתכולת הבית באוטו בדרך לשדה התעופה.

אז הגענו לנתב"ג לטיסה שיוצאת מעט לפני חצות. חשבתי שיהיה מאתגר לגרור את הבנות ערות עד שעות כאלה, אבל ההתרגשות כנראה שואבת אנרגיה ממקורות חלופיים.  ב-11 בלילה הם התרוצצו כאילו ש-11 בבוקר וגם הספיקו להתעצבן שכבר נסגר הדוכן של הסושי. אני בעיקר הייתי עסוק בלהתמודד עם הלוגיסטיקה של המבצע שכללה חוץ מאנשים גם 3 מזוודות גדולות, 5 תיקים, עגלה וסל-קל. מהמזוודות נפטרנו אחרי הצ`ק-אין, אבל כל שאר הציוד הגיע איתנו עד למטוס. בשלב מסויים העדפנו להפקיד את המלאך במנשא בשביל לפנות מקום בעגלה לתיקים. אני די בטוח שהעגלה לא תוכננה לעומסים כאלה, אבל היא עמדה בזה היטב.

בסופו של דבר עלינו על המטוס, ולמזלנו היה הרבה מקום פנוי. הושבנו את הנסיכות בינינו וקיווינו שהן ירדמו מיד, אחרי כל הריצות בטרמינל.
אז זהו שלא.
מיד התחיל מטח של שאלות: "אנחנו במטוס? אנחנו בשרוול? אנחנו באוטובוס? עכשיו המראה? אנחנו באמריקה כבר? מתי אוכלים? עכשיו חוזרים הביתה?"
הבנתי שהיה קרב בין ההתרגשות לתשישות, התשישות הביאה מקל סושי וההתרגשות הביאה טנק.

בכל פעם שהמטוס זז, נשאלה שוב השאלה - "עכשיו המראה?"

למזלנו, ביום שישי בלילה השדה די ריק. כעבור מספר דקות בישרו לנו שאנחנו הבאים בתור להמראה.

"עכשיו המראה?" שאלה הקטנה.
"כן" ענה אבא התשוש.
"המראה!"היא צעקה.

ואז היינו באוויר, טסים בנחת, והנחנו שעכשיו, לאחר השיא, תבוא סוף סוף השינה המיוחלת.
אז זהו שלא.
השאלות לא הפסיקו, הן רק השתנו "אפשר לראות סרט? מתי יש אוכל? למה אנחנו לא זזים? מה זה החוברת שיש פה? יש פה סרטים של ילדים?"

המלאך בכה קצת בהמראה, אבל זה לא היה משהו שקצת ציצי לא סידר מייד (מדהים הדברים שאפשר לסדר עם קצת ציצים).

אז הגיע ארוחת הערב (או בוקר, תלוי לפי איזה שעון), שהייתה באופן מפתיע לא מזוויעה. הצלחתי איכשהו להנדס את 3 ארוחות הערב שלי ושל הבנות על המגשים של המושבים ככה שלא תהיה סכנת כוויה ו-או שפיכת מיץ מצד הילדות.  זה כלל תכנון בתלת מימד ואקרובטיקת כוסות להגיע לסידור יציב למחצה, ואז, כשהמגש שלי עמוס ב-3 שכבות של ארוחת ערב ואני מפחד לנשום שלא תהיה קריסת ארוחות, הגיע המשפט הנורא מכל:

"אבא, יש לי פיפי".

אני עדיין לא מבין איך הצלחתי לחלץ את הקטנה מהכיסא שלה, להרים אותה מעל הגדולה, מעלי ומעל המגש העמוס שלי ללא נפגעים.

הנחנו שעם אוכל בקיבתם ולאחר שהתרוקנו, הנסיכות שלנו ישנו את שנת היופי שלהם.
אז זהו שלא.

הם רצו להמשיך לראות סרטים, וכהצעת פשרה הציעו רק להתרוצץ במטוס. רק לאחר הפרדת כוחות ושימוש באיומים, נרדמנו הבנות למספר שעות בודדות. הם קמו בשמחה לארוחת הבוקר (או ערב, או לילה, לא יודע כבר) שהגישו, ונשארו ערות עד הנחיתה.

כשהגענו לארה"ב היה עדיין לילה. עברנו את טלאות ההגירה והמכס, ואז את הבדיקות הביטחונית המטורפות של ארה"ב שכוללות הפשטה חלקית ולקיחת דגימה מהידיים של אבא שסוחב מלאך במנשא. טוב לראות שאל-קעידה וחבריהם לא צריכים לעשות פיגועים בשביל למרר את חייהם של מיליארדים של אנשים טובים.

לאחר הבדיקות המתישות הגענו לאיזור משחקים בטרמינל. הבנות, במקום להיות זומביות, הפעילו את מאגרי החירום והשתוללו שם כאילו ישנו יומיים רצוף בבית.

ואז שוב עלינו על מטוס, הפעם לאורלנדו, ושוב התחילו השאלות:

"אנחנו בשרוול? עכשיו טסים הביתה? יש אוכל? עכשיו טסים לאמריקה? עכשיו המראה?"
"כן," עניתי, "עכשיו המראה."

"המראה..." הקטנה אמרה, הפעם בהתלהבות פחותה בהרבה.

ביקשתי שוב מהנסיכות שלי לנסות ולישון במהלך הטיסה. הפעם תגובה הייתה:

"אני לא רוצה ליש..." והן נרדמו, הקטנה חובקת את הספר האהוב עליה - עלון הבטיחות של המטוס:

לאחר הטיסה הקצרה (יחסית) הגענו לשדה התעופה באורלנדו, ופגשנו איש עם ג`קט צהוב וכפפה לבנה של מיקי מאוס, אבל על זה אספר בפרק הבא.


תכנון חופשה במהירות הבזק, אופן ההכנה:

  1. טיסות לארה"ב, ללא סוכן נסיעות.
    בודקים בכמה אתרי חיפוש טיסות (skyscanner, orbitz, travelocity וכו). חשוב לבדוק כמה אתרים כי לא כל הטיסות מופיעות בכל האתרים.
    אחרי שמוצאים את הטיסה הכי זולה עם הכי מעט החלפות מטוסים והמתנות, מתקשרים לנציגות של חברת התעופה בארץ ומוודאים שיש עריסה לתינוק בטיסה (אם יש לכם תינוק שנכנס בעריסה, שלנו בן חצי שנה והוא בקושי נכנס).
    בסוף מזמינים דרך האתר של החברה ולא דרך הטלפון כי יש "קנס" על הזמנה דרך הטלפון.
  2. דיסניוורלד
    יש לדיסניוורלד ניצגות בארץ - אצל "להגיע רחוק". מזמינים דרכם כי זה הרבה יותר זול מאשר דרך האתר של דיסני, וגם מקבלים ארוחות חינם בתאריכים מסויימים.
    את הטיסות לא הזמנתי דרכם כי, כפי שאמרתי, נמאס לי לרדוף אחרי הסוכנת שלהם.
    לא צריך רכב אם ישנים בדיסני.  אנחנו הסתדרנו בלי כל בעיה בלי רכב.
  3. בטן גב
    על מנת לקבל זמן בטן וגב איכותי, חיפשתי קלאב הכל כלול.  יש המון קלאבים כאלה בקריביים (בג`מייקה, בקנקון במקסיקו, בבהמאס, ברפובליקה הדומיניקנית), אבל הייתי צריך מקום שמספיק חם בדצמבר וניתן להגיע אליו בטיסה ישירה מאורלנדו (דרישה 4). מצאתי את ג`מייקה.
    עשיתי בירור דרך Tripadvisor, על מהו הקלאב הכל-כלול הכי טוב בג`מייקה, ופסלתי אותו כי הוא היה יקר בטירוף. אז בחרתי את מספר 2 שהיה במחיר יותר סביר.
    הזמנתי את הטיסות לג`מייקה דרך אתר של חברה אמריקאית שמציעה סיטות ישירות, ואת המלון דרך expedia.
    יש גם אתר שנקרא cheapcaribbean שאפשר למצוא שם דילים.
  4. שופינג
    הזמנתי רכב באורלנדו דרך expedia.
    את הרכב, בגודל מלא, השגתי במחיר של 18$ ליום. ככל שמחכים יותר קרוב לתאריך ההשכרה, המחירים יורדים, מסתבר. מציאה מטורפת!
    על זה יש להוסיף כ-60$ מיסים. כבר לא מציאה מטורפת, אבל עדיין, מציאה!
    מה שלא ידעתי זה שיחייבו אותי לעשות ביטוח ב-40$ ליום, בגלל שאני לא תושב ארה"ב.  זה יותר מפי 2 מעלות הרכב עצמו. שחיטה לאור יום!
    אולי אם עושים דרך סוכן מהארץ אפשר להשיג ביטוח יותר בזול. שווה בדיקה.
    הזמנתי גם מלון דרך expedia, שממוקם בתוך קניון. אכן, חלומה של כל אשה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

דוקטרינת הבלוג
אקסיומות בסיסיות בבישול מהיר (או בישול למהנדסים 1מ`):
1. מה שאפשר - על האש. זה הכי מהר, הכי טעים, הכי בריא, מסריח לשכנים ולא בתוך הבית, ואין מה לנקות אחרי זה.
2. ארוחה שלא כוללת איזה סוג של חיה מתה היא לא ארוחה. זה אולי חטיף, או קינוח, אבל זהו. "אוכל בלי חלבון - זה עלבון" (אני צריך לחשוב על פתגם יותר טוב). חוץ מבשר צריך גם ירק או שניים, בשביל לעזור לבשר להתעכל.
3. אוכל שצריך לעבוד עליו כל היום שיבשל מי שלא עובד כל היום.
4. אם אי אפשר למצוא את זה בסופר, זה לא קיים. פה לא יהיו מתכונים עם כמהין (איך מבטאים את זה?)
5. האיבר הראשון שטועם את האוכל הם העיניים. דקה של סידור על הצלחת משפרת את הטעם לפחות כמו כפית של MSG. אשתי פעם אמרה לי על מנה שהכנתי:
"זה מאד טעים אבל זה נראה כמו אוכל של כלבים."
6. אוכל מעובד זה ללוזרים. מי שעיבד אותו שיאכל אותו.
7. מה שיש בבית באותו הרגע זה מה שיש, ועם זה ננצח. אם תשים את כל השאריות ביחד במחבת, הם בדרך כלל יסתדרו ביניהם.
8. בישול זה כמו הנדסה - זה לא מדע מדויק, זה יותר עניין של ניסוי וטעייה. כמויות מדוייקות זה משהו טוב בתיאוריה, אבל אני לא מאמין בלמדוד "350 גרם חזה עוף". יש יותר עוף? שים יותר בצל.
9. אומרים שהדרך ללב של גבר עוברת דרך הקיבה. מסתבר שנשים מתוכננות בדיוק אותו הדבר.
אין דרך טובה יותר להגיד "אני אוהב אותך" מאשר סטייק אנטריקוט מיושן
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל iouziel אלא אם צויין אחרת