11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא לאחת וחצי

מירנה

מירנה. אתמול. רופאת נשים מקסימה. סופרפארם עם תור. החדרה כלל לא כואבת. מירנה.

והיא שואלת אותי את בטוחה? בדרך כלל נשים אחרי מה שעברת מייד רוצות עוד הריון. ואת רוצה מירנה.

ואני מנסה לענות את האמת שלי, מנסה לשכנע גם את עצמי שקיבלתי החלטה נכונה. עבור רוני, ועבורי. ששיקום הנישואים שלנו יהיה מהיר וקצר, ותוך שנה, תוך שנה אני מוציאה. והולכת על כל הקופה, עם חיוך מודבק ועיניים יבשות. מירנה.

ורק הלב, הלב מרגיש הלום, כאילו אותה מירנה פתחה כנפיים בליבי ולא ברחם. וזה כלל לא אולטרסאונד, מה שהיא בודקת, זה אקו-לב, עם מירנה בפנים.

ורק הלב, הלב שלי יודע, כמה שהרחם ריקה עם המירנה הזאת. ורק הלב יודע כמה אני משתוקקת לעוד ילדים, כמה שבעצם לא אכפת לי איך, ועם מי, ובאיזה מחיר ועל איזה תנאי. חבל באמת שלא הכניסה לי את המירנה ישירות ללב.

ואני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. שהילדה היחידה שלי צריכה בית, וצריכה אמא, ואמא שלה צריכה אהבה. אז מדוע זה אני מרגישה שאתמול לא קניתי מירנה, שקניתי במיטב כספי מקום כבוד ליד החלון בבית המשוגעים של נתנאלה ודחפתי את המפתח עמוק לתוך הכוס, שישמור את הלב שלי ריק, שלא ייפתח לאף אחד. ועכשיו כל שנותר לי זה לדפוק בזעם על הזכוכית המחוסמת, לתפוס בשקיקה כל קרן אור דרך החלונות הכפולים, ללוות בעיניים עורגות כל אחת שיוצאת... ולבלוע את כל הכדורים, לחשוף את העכוז לכל הזריקות, ולקוות שזה ישפיע. שיום אחד תבוא אהבה, והמירנה תצא, ולבי יחזור לפעום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאמארוני אלא אם צויין אחרת