00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

הקשישה בודדה

18/12/2012

 

בשכונת המגורים שלי מתגוררת קשישה בודדה. אישה נכה. צלולה ורהוטה. אישה "מלח הארץ" ששרתה בפלמ"ח.  כפי שספרה לי באחד הבקרים.  מעולם לא היו ביננו יחסי שכנות או קירבה.  כמו מרבית הסובבים הכרתי אותה "כשכנה העצבנית" שצועקת (ובצדק) על כל מי שבא לבנק הממוקם מול ביתה וחונה "רק לרגע" על חניית הנכים שלרשותה. 

שנים שאני צועדת מידי בקר ברגל. בשנתיים האחרונות עשיתי לי הרגל לעבור דרך נקודת החלוקה של עיתוני ישראל היום ולקחת עימי מספר עותקים. אחד מהם הייתי מניחה בחשאי בפתח הגינה שלה. לא טרחתי לידע אותה שאני זו "המביאה".

בקר אחד אחרתי מעט והיא ארבה לי עם דלת פתוחה. ברגע שגילתה שזו אני ברכה אותי ללא גבול והפכנו חברות. המשכתי להביא לה את העיתון מידי בקר ובראש השנה גם זכיתי לקבל חפיסת שוקולד לחג שמח.

בקיץ האחרון יצא ששוחנו ושתפתי אותה בחתונת בתי שעתידה להתרחש ממש בקרוב. היא שמחה בשמחתי ושתפה אותי בסיפורי בנותיה הבוגרות שמשום מה מדירות רגליהן מביתה... 

הבדידות שלה נגעה בי. התחושה של אישה כל כך צלולה, מלאת תוכן, ידע וברת שיחה החיה בגפה בבדידות, צבטה את ליבי.  התמדתי במצווה.

בשישי האחרון הנחתי מאחרי דלתה שני סוגי עיתונים אחד שקבלתי במשתלה... והמשכתי הביתה.

אתמול בשבת כשהשמש החורפית יצאה אל מבעד לעננים, יצאתי גם אני לעבר הקפה השכונתי. שבת שקטה ופסטורלית שהעמיקה בי תחושה של חג ואור (חנוכה). עברתי  בדרכי מול ביתה בדיוק כאשר יצאה למולי מחייכת.  "איפה את" ? היא שואלת. מאז שספרתי לי שאת מחתנת בת חלפו כבר 4 חודשים, "היא התחתנה כבר"? שאלה הקשישה. 

"לא!"   עניתי: "היא תתחתן ממש בעוד מספר ימים."

"יופי".  היא השיבה מאושרת. "שמרתי למענה מתנה. יש לי סיר קטן חדש שלא השתמשתי ואני רוצה לתת לה אותו מתנה..." את מסכימה"?

 "בטח"!  עניתי.  "תודה. "

נכנסתי איתה הביתה.  כשפסעתי פנימה לראשנה נגלה לעיני: בית נקי, מתוקתק ומסודר. הכל עמד במקום, אוירה מחבקת וחום בכל פינה.  שמחתי בשבילה. היא שלפה את הסיר שהיה ארוז בשקית תרופות של קופת חולים והעבירה לידי. השבתי בתודה גדולה גם על שפע הברכות שהוסיפה למתנה.

בשיחה של הדקות אחר כך שפכה את מר ליבה על בנותיה שגרות כל כך קרוב פיזית וכל כך רחוקות ריגשית...

כשנפרדנו בתודה וסגרתי מאחרי את השער. שקעתי בהרהורים ומחשבות על בדידות וזקנה.

אנשים חיים חיים שלמים של עשייה, תוכן, תרומה ויצירה וכשיום אחד חומקת לחייהם הזקנה ועימה גם הבדידות  הופכים החיים לתלות בכל עובר אורח או שכן...

עצוב להיות קשיש בודד. 

 

 

 

 

תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת