00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

פאקו השקנאי הלבן

עונת הסתיו מסמלת לא רק את השלכת והצבעים המרהיבים של העצים, היא גם מסמלת את הדגה העשירה באגם בלבואה בו אני מבקר תדירות. אלפי דגי אמנון שורצים במימי האגם ומושכים בעקבותיהם עופות טרף רבים. הדייגים שם דגים בכל יום מספר גדול של דגים ולעיתים קרובות הרבה מעל למותר וכך נוצר מצב שציפורי הטרף זוכים לארוחה ללא מאמץ יתר.

בין עופות הטרף השונים בולטת בימים אלה להקת שקנאים לבנים שמספרה נע בין 20 ל-80 שקנאים המגיעים על מנת להינות מארוחת דגים. אחד השקנאים האלה למד שאין צורך לריב עם חבריו במים וקיימת גם דרך אחרת להתפרנס מטוב ליבם של הדייגים המקומיים.

ראיתי אותו בלוויית שקנאי אחר חונה בקירבתם של הדייגים בשקט ובשלווה תוך שהוא מחכה בסבלנות למתנות. הדייגים התיודדו עימו ומאד מחבבים אותו בשל הסבלנות והשלווה שהוא מקרין על החוף והמתנות לא מאחרות לבוא.

אחד הדייגים, בחור בשם חוזה אף הדביק לו שם – פאקו ובכל יום אם פאקו איננו הם מחכים לו עד שיגיע ואז מאכילים אותו לשובע. חוזה אף הבטיח לפאקו שהוא יאכיל אותו עד שימאס לו. ראיתי כיצד פאקו אוכל ואוכל ככה קרוב לעשרה אמנונים די גדולים וכשמילא את ביטנו פשוט ירד למים והחל בשחייה אינטנסיבית על מנת לשרוף את כל הקלוריות שזה עתה בלע. ניתן היה לראות שקשה לפאקו להתרומם באויר מחמת המשקל שהצטבר בביטנו, אולם זמן מה לאחר מכן הוא כבר חג למעלה וערך כמה סיבובי תעופה כאילו להודות לחוזה וחבריו על הארוחה הדשנה.

בשעה שיתר חברי להקתו של פאקו התעסקו במרדף אחרי הדגים עומד לו מיודענו על החוף בשקט ובשלווה וכל שהיה עליו לעשות זה לחכות בסבלנות לדגים שמגיעים היישר אל פיו ללא שום מאמץ תודות לנדיבות ליבם של הדייגים המקומיים.

זה ממש מעניין איך הטבע כיוון את פאקו להתרחק מיתר חבריו בקבוצה ולחנות את עצמו בחברתם של בני האדם מבלי לחשוש שמא איזה רע חלילה יאונה לו. הוא חונה שם בביטחה מתוך ידיעה שהמתנה מגיעה בתוך מספר שניות ואכן זה קורה אחרת הוא לא היה חונה שם.

ואחרי כמה תנועות טובות שעזרו לדגים להתעכל בביטנו פרש ידידנו את כנפיו, הצליח סוף סוף להתרומם באויר ושם פעמיו ליעד החדש אי שם במרומים.

 

זה תמיד מחמם את הלב לראות אנשים שדואגים לחיות הטבע ונכון שזה מאד משעשע ומהנה, אולם דבר אחד עלינו להבין ולזכור שהאכלת החיות מזיקה להם ולא להיפך, הן מפתחות תלות בבני אדם, שוכחות את מלאכת הציד או במקרה זה הדיג, הופכות לאגרסיביות מאד במיוחד אם אינן מקבלות את המזון לו הן הורגלו לקבל, ומעל לכל הן משמינות מעודף מזון, יכולת התנועה שלהן יורדת  ובכך עלולות להפוך מטורף לנטרף. 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת