44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הגן המרחף בין העולמות...

לידתו של שאנגו

בתחילת העולם, האש הייתה התחום הבלעדי של אוגון חרש המתכות. שאנגו לא היה קיים. רוח האש הבראשיתית הייתה ג`קוטה: יצור להבה אלים שחי באורון (אסטרל) ולא הורשה להגיע לאדמה ולציווליזציה המעודנת שנוצרה בה. בגלל כעסו רב השנים של ג`קוטה על אוגון הוא ניסה בכל אופן להיכנס לעולם הזה, אבל לגבה, שומר השערים לא הסכים לפתוח את השערים. ג`קוטה נכנס למשא ומתן על לגבה, ולבסוף הגיעה פשרה: ג`קוטה יוכל להיכנס לעולם, אבל רק במספר תנאים. הראשון: יהיה עליו לשאת את ליבו של לגבה. לגבה התעלולן ישגיח על שהייתו בעולם זה, לנצח. ודבר שני הוא היה צריך להיוולד בין האור הרוחני הגבוה ביותר, לבין הכוח הפראי ביותר- שזה בעצם בין אובטלה ואגאנג`ו. אגאנג`ו הוא אורישת הרי הגעש, והוא אחראי על חום שנפער מבטן האדמה. הוא הסיע נוסעים על רפסודה שצפה על נהר לבה בעבור תשלום. יום אחד, בזמן שהוא עושה את הסבב הרגיל שלו, אישה יפיפיה עם עור חיוור לבושה בלבן באה לסירתו. הוא הסיע אותה לצד השני של הנהר, ובסוף, היא נתנה לו כתשלום נשיקה. טבעו החזק והגברי של אגאנג`ו השתלט עליו והוא תינה אהבים עם האישה הלבנה בדשא הגבוה. לאחר מכן, היא נעלמה. כך שאנגו נולד אל העולם. בזמן לידתו, אימו, אובטלה (בדמותו הנשית ימבו) חזרה לעבודתה והוא נותר בידיה של ימיה. כאשר הוא גדל, הוא רצה להכיר את אביו. ימיה דחתה את יום הפגישה שוב ושוב בגלל הכרתה של טבעו האלים של אגאנג`ו, אבל לבסוף לא היה ניתן לשלוט בשאנגו יותר, וימיה הזעיקה את אובטלה. אובטלה נתנה לשאנגו לחש שיעשה אותו חסין מפני האש- וכך שאנגו יצא למסעו. הוא מצא את ביתו של אביו, ונשכב על כורסת עור הנמרים שלו, ואכל מהארנבת הצלויה שלו שהייתה מתובלת בתבלינים חריפים במיוחד. כאשר אגאנג`ו חזר לביתו, הוא גילה את הנער הנאה שוכב על מיטתו ואוכל את מזונו והוא שלח עליו סילונים של אש, אבל שאנגו רק צחק, וציין שוב ושוב שהוא בנו של אגאנג`ו. אגאנג`ו סירב להאמין עד שהופיעה שוב אותה עלמה לבנה, שחשפה את זהותה כאובטלה ואמרה: "רק בינך הרי יכול לשרוד את האש שאתה חי עימה." והיא הוכיחה את טענת בנו, והם שבו להיות משפחה.


אני כותב את הסיפור הזה, כי אגאנג`ו הוא סוג של אל נשכח. אנחנו אוהבים לשכוח אותו ואת הרי הגעש של תחילת העולם. אבל לאחר טבילות מענגות במיוחד במעיינות החמים של טבריה, אני ומורתי (שהחליטה שטבילה במים החמים שווה יותר מכל גבר) חשבנו גם על המתנות הנעימות שלו. אז בזמן שגופרית ומלחים געשיים מענגים את עורינו ומחטאים פצעינו, סיפרתי את הסיפור הזה לאחד המבקרים שלנו- ואני מספר את הסיפור העתיק הזה כסוג של קורבן. מאפרפון אגאנג`ו!


ארדן

של הגן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת