00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כותבת לברוח / בורחת לכתוב

פינת ליטוף יצירות

שריפה ביער

05/12/2012

לפני שנתיים במצב בהול נורא, קיבלתי טלפון מאמי 

זה היה בשעות בוקר המאוחרות  ,ביום חמישי  2.12.2010

"מפנים אותנו מבית אורן , והם עוד לא התארגנו אז אנחנו באים אלייך" 

ישר התארגנו כל הבית לקבל את אמי ובן זוגה , ואת סבא שלי +רוחיליו שמטפל בו (פיליפיני בהרשאה) 

(כן , כן , סבא שלי , אבא של אמי  , הוא עוד חי , רק עכשיו הוא היה בן 97 לפני כמעט חודש )

ואת אח שלי שקטן ממני בשנתיים והוא רווק.

אחותי והבן זוג שלה נסעו לאחותו .

לאחי נשרף כל הבית!!!

לאמי נשרף מחסן שלם בו היה המון ציוד , ספרים , וציורי שמן שלה ועוד מלא זכרונות שעלו באש...!!!

רק במזל הבית שלה עצמו לא נשרף  , כנראה בזכות  שינוי כיווני הרוח באותה העת...

היה  פיח בחלק החיצוני של הבית שלה שהיה קרוב למחסן...

וקצת פיח בקירות בתוך הבית , אבל פחות גרוע ממה שכל כך פחדנו שקרה.

ניסינו לנסוע לשם למחרת, דרך השדות כי כביש 4 היה חסום ,  כדי  לבדוק מה העניינים ,

כי  אחי ואמי היו לחוצים , (אפשר להבין ) 

מיותר לציין שלא נתנו לנו לעבור ...

אבל כבר בצומת עתלית למטה ליד כלא 6 היה קשה לשאת את האוויר של השריפה ...פשוט מזעזע כמה היה קשה לנשום! 

בפעמים הראשונות שנסענו לבקר את כל משפחתי אחרי השריפה היה קשה לעכל את המראה הנוראי של היער  השחור

והשרוף , ואת המראה הריקני של שורת הבתים הגלויה , שרופה  הרוסה ..

זו השורה  שנשרפה לחלוטין בצד המערבי של בית אורן... שאחד מהם הוא כאמור הבית לשעבר של אחי.

במהלך השנתיים...לאט לאט הירוק חוזר ,

אבל עדיין יש הרבה סימנים לשריפה ויש עצים שלא מצליחים להתאושש וזה ניכר בנוף...ממש עצוב.

אפילו אנחנו שרואים את הנוף הזה  די קבוע, שמים לב לכל ציץ ופרח חדש.

ומקווים שההתאוששות של יער הכרמל  תיקח פחות זמן ממה שניבאו לה.

ביום הפינוי ...את סבא  שלי ניסינו לפנות לבית סיעודי כלשהוא ,  כי לא היה מקום בביתי לכיסא גלגלים...

אני לא אשכח איך צעקתי על נהג האמבולנס ששאל אותי מי ישלם על הנסיעה הזאת של סבא, ועוד שאל זאת בכעס.

"אנשים נשרף להם הבית ואתה כל מה שמעניין אותך זה  מי ישלם לך ?! תתבייש לך" צרחתי עליו...

היו צריכים לקחת אותי משם בכוח...ממש כעסתי...לא להאמין איזה אנשים יש בעולם...

בסוף הוא לקח את סבא וגם החזיר אותו כלעומת שהלך ...

כי מסתבר שבמקום הסיעודי שהוא היה אמור להיות בו הם רצו לחבר אותו למיטה קבוע, שלא יוכל לזוז 

ועם זאת לא הסכימו שרוחיליו (הפיליפיני )  ישאר לשמור עליו שם ....ואמא שלי בצדק  לא הייתה מוכנה לזה...

בנחשולים כן קיבלו אותם בזרועות פתוחות , כל הכבוד להם.!!! (שם יש חדרי צימרים , אצלנו אין.) 

אחרי שלושה ימים שגם הבנות  הגיעו הביתה , הגדולה גרה אז ברמת גן עם שותפה,

 והאמצעית הייתה אז בצבא , וביחד חגגנו לבת הבכורה את יום הולדתה  ה- 23  והיה  עצוב

כי בדיוק אז התברר לאחי מאנשים שכן הצליחו לעלות לבית אורן שביתו נשרף כליל ...

ואימא רק ברכה  על זה שהבית שלה לא נשרף...אבל התאבלה על הזכרונות שהיו במחסן...

נדמה לי שאיזה חודשיים שלושה (אולי יותר , אני לא זוכרת בדיוק ) לאחר מכן אחי קיבל פיצויים

וסוף סוף הסכימו שגם הוא כרווק מבוגר יקבל קרווילה בינתיים...

בכל אופן עד שיבנו מחדש את הבתים...?!? 

בתקופה הזאת הוא גר בבית ה הבראה בבית אורן שלא ניזוק מהשריפה,

לבית של אחותי גם לא קרה כלום חוץ מקצת פיח מבחוץ.

אמי קיבלה פיצוי על המחסן , כמובן...

בואו נגיד שמבחינת פיצוי כספי על חפצים עיקריים , למשפחה שלי אין מה להתלונן לדעתי.

אבל עוגמות נפש של לאבד חפצים שחובים בתוכם  תקופות חיים שלמות  וזיכרונות...לזה מן הסתם אין מחיר גם ככה.

היו גם ארגונים שהביאו להם בגדים ואוכל וחומרי היגיינה בהתחלה..מותגים רציניים!  וכל הכבוד להם על כך!

תחשבו על זה שאח שלי הגיע אליי עם הכלבה החמודה שלו, ועליו היה רק הפלאפון ומפתחות של הרכב שלו ,

ולמעשה הבגדים שהיו עליו הם כל מה שנשאר לו...מזעזע...

בהתחלה רצו לתת קרווילות רק למשפחות עם ילדים  אבל זו שורה שהרוב בה היו רווקים ,

זה בערך (אם אני לא טועה )  7 בנייניים שבכל בניין היו ארבע דירות...

אני עצמי כשהייתי רווקה והכרתי את רפי,  גרתי שם בקומה שנייה של אחד מהם...

אז זה סוג של עגמת נפש גם בשבילי....זיכרונות...., אבל כמובן שזה לא משתווה לאנשים שגרו שם.

כיום עשו שכונה די יפה של קרווילות. בצד הצפוני...פחות או יותר...אבל זה נראה כאילו זה מקום אחר בכלל...

איפה שנעלם המחסן של אימא  , היו גם שני בתים  דו קומתיים שהסתירו במידה מסוימת את רוח הפרצים

שיש עכשיו ליד הבית של אימא שלי...

עכשיו כשהאוויר צלול אפשר לראות מהכניסה של הבית שלה , מרחוק את השמוקים של חדרה...(חברת חשמל) 

בתקופה הראשונה של אחרי השריפה...היה סוג של אובך שלא  שייך רק למזג אוויר שהיה בזמנו...

סוג של אוירת נכאים...בכל האזור...נורא.

יש לאח שלי תמונות...הוא בכל זאת התפלח יחד עם בעלי ביום ראשון 5.12.2010  שאחרי האסון...אולי אביא אותן בהמשך...

מה עוד מוזר ביותר... כשאחי סוף סוף קיבל את הקרווילה, הוא ביקש ממני לנסוע איתו לאיקאה לקנות דברים לבית, 

נסעתי איתו בכיף...ולקחנו כמה דברים...ואחרי שבועיים , אתם זוכרים שאיקאה נשרפה?!?  

לפני כמה זמן הרסו את הבניינים השרופים, ואח שלי  שוב עבר חוויה מאוד קשה מהעניין...הוא חווה מחדש את האובדן...

על הקטעים האחרים שמעורבים בעניין , על הפוליטיקה בעניין

על אסון ההרוגים הנורא והקשה של האוטובוס...על המחדל הנוראי...וכל השאר...

אני אשאיר את זה ברשותכם לאנשים אחרים לכתוב, לדבר , לדסקס...

מן הסתם אין לי מה לחדש לכם בעניין ובטח גם ככה תסכימו אתי...

 בקיצור...סיפור אש...ושלא נדע מצרות!


מוסיפה תמונות ש"גנבתי" לאח שלי מהפייסבוק  , תמונות שהוא צילם בפלאפון שלו בזמנו...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תזזאטית אלא אם צויין אחרת