00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג של גבר טרנסי

הסוד של הטרנסג`נדר

יש לי סוד. סוד כמוס. אני טרנסג`נדר. אני לא סתם בחור עם תווים נשיים, אני לא סתם בחור עם פנים עגולות, אני לא סתם בחור "חמוד" ונשי. לא... אם תעברו איתי על סדר היום שלי לפני שאני יוצא מהבית, אתם תבינו. אתם תבינו שאתם לא טעיתם כשחשבתם בהתחלה שאני בחורה. אתם תבינו שמתחת לבגדים אני נקבה. אבל הבגדים מכסים. הם מכסים את הכול. ולפעמים זה באמת עובד. לפעמים אני יכול להשלות אתכם שיש לי זין בתחתונים. זין אמיתי וחם, לא סתם זין מגומי.

לפני שאני יוצא מהבית, אני לובש ביינדר. הוא כואב והוא לא נותן לי לנשום כמו שצריך. הוא גם מכאיב לי את הגב. אני לא יכול ללכת ישר עם הביינדר. כי אם אלך עם גב ישר, החזה יבלוט יותר מידי. האשליה תתנפץ. מעל הביינדר מגיעות שתי שכבות שלי בגדים בקיץ. כן. אני הולך עם 3 שכבות של בגדים בקיץ. בחורף, זה הופך ל-4. אני מתגלח כשצריך, לא שיש מה לגלח כל כך. אני מגלח לעצמי את הפרצוף. כמו כול גבר. למדתי להתגלח מהאינטרנט. אני מתגלח כבר יותר משנה בצורה מסודרת. אם לא תסתכלו מספיק טוב אני אראה לכם כמו בחור. אני אריח כמו בחור. אבל בעצם תמיד יש את הסוד. תמיד לפני שאני יוצא מהבית, כשאני מסתיר את הסוד. אני נזכר בסוד. וכשנושבת רוח בחוץ על שכבות הבגדים שלי ומגלה מעט מהחזה המוסתר, אני נזכר בסוד. אני נזכר בסוד כשאני יושב בכיתה והמורה מסתכל עליי. אני נזכר בסוד כשכול אדם ברחוב מסתכל עליי. אני נזכר בסוד כשמביטים בי, כשבוחנים אותי, כשהם שואלים בעיניים שלהם "מה זה? בן או בת?" מה "זה". מה זה באמת? אני לא יודע. מה זה. הלוואי שהייתי יודע מה זה.

רוב האנשים שהיו מגלים את הסוד הזה, היו קוראים לי קרוס-דרסר.  אבל... זה לא נכון. אני לא יודע איך להסביר את זה. אבל אני יודע שאני בן בפנים. אני לא "חושב", אני "יודע". זה כול כך מובן לי מבפנים, כשאני נזכר בחוץ, אני מתחרפן. למה. למה. למה. למה אני תקוע בגוף הזה. למה הו למה. למה כול החיים שלי חייבים להיות סוד. למה אני חייב לפחד כול הזמן שידעו את הסוד. למה אני פשוט לא יכול לבוא ולהגיד את זה? אני לא אמיץ, אני לא אדם נועז. תמיד היו לי סודות, ותמיד היה לי קשה להגיד אותם. הפחדים שלי היו צודקים. הם הוכיחו את עצמם כשיצאתי מהארון בפני ההורים שלי. זה עשה לי כזה טראומה. אני יודע שהחברה לא מקבלת. אני יודע את זה. אני פשוט לא רוצה לחיות עם זה. אני מרגיש כמו תינוק מגודל עכשיו... אני לא רוצה, "לא רוצה"... כמו ילד. אני לא יודע מה לעשות חוץ מלא לרצות.

אני רוצה להפסיק לשקר. אני לא רוצה סודות יותר. הסוד הוא כמו משא כבד בשבילי. אני לא רוצה לסחוב אותו יותר. ככול שהימים עוברים הוא נעשה כבד יותר ויותר, כמו שמרימים משהו לזמן מאד ממושך ובסוף הוא מתחיל להכביד, הוא מתחיל לשקול יותר ממה שהוא שוקל באמת. הוא הופך להיוץ מכשול. וכבר קשה לזוז יותר. הסוד הוא המכשול. הסוד הוא החוסם. הסוד מאיים. ואני רוצה להשתחרר ממנו ולצאת לחופשי. אבל אי אפשר. אני לא יכול. אני לא אמיץ דיי. וזה גם לא יהיה חכם. כי החברה לא מקבלת. היא לא מקבלת. אין לי מה להשלות את עצמי. ואין לי מה להתחכם ולשחק אותה גיבור. אין לי ברירה אלא להתחבא ולשתוק. גם ככה אין דרך בעולם הזה שאני יכול באמת להיות אני. כי לעולם לא אהיה זכר. אין לי דרך לממש את עצמי. הדרך היא מוגבלת. החלומות שלי הם משהו שמעולם לא יהיה לי.

זה הסוד שלי... אם תדעו אותו, האם תתייחסו אליי אחרת? האם תשנאו אותי? לא... אני לא רוצה לספר את הסוד הזה לעולם ועד. לא רוצה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גבר טרנסי אלא אם צויין אחרת