00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שלושים ימים ונימה אופטימית

 

בשעה 21:00 בערב החלפנו את המשפט האחרון וגם הוא היה בנימה פסימית במיוחד. מיד אחרי זה הוא אמר לי שעדיף שאעזוב אותו כי הוא עצבני. מאז הוא בכלל לא התקרב חזרה. הוא רק הולך ומתרחק, הופך לצל של מישהו שהכרתי פעם.

קשה להגדיר כמה קרובים היינו, במיוחד כי להודות בטעות הזו שחוזרת על עצמה פעם בשנה שנתיים לעולם לא יהיה קל. עוד זיהוי לא מוצלח של תכונות שהופכות את האדם שחשבת שהוא, למשהו רחוק שנות היכרות מעצמך וממנו. פעולת ההדחקה מתחילה לעבוד והשכנוע העצמי שאת הטעות הזו לא יכלת לחזות מראש מתחיל לקרקר. אם להיות כנה, ברור שהיה אפשר לזהות אותה, יש רגעים בחיים שאנחנו פשוט מעדיפים להתעלם מהצבע הצהוב וגונבים את הרמזור רק כדי להגיע יותר מהר, לא להאט, לא לעצור, לתת לרוח להוביל.

תקופת שלושים הימים הראשונים עברה. מאז הוא הולך ומצטמק בעיני, הופך לדמות שאי אפשר להודות בכלל שאי פעם הכרתי. המילים, הסיפורים והסתירות כבר מתחילות להתגלות לכולם, מסתבר שאני לא היחידה שחוותה את הסטירה הזו והתאכזבה. מצד שני, יש את אלה שיודעים לקרוא את הקלף כמו שצריך ונהנים להישאר קרובים. כל עוד זה לא מפריע לקרבה השייכת לי איתם, זה לא צריך לשנות משהו.

יש את המחשבות ויש את הדימוי שעומד מולי, בינהם יש פער עצום של שקרים. אני קמה, ממשיכה ללכת קדימה. זה לא מה שיעצור אותי מלהבין את עצמי. אותו כבר הפסקתי לנסות. 



התמונה מפה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת