00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהלב ומהראש

יצירתי-(הרהורים)תחת עץ רענן

בוקר טוב חברים יקרים!
מה שלומכם היום? אופטימיים לגבי העתיד? ובעצם איך אפשר שלא? התקווה תמיד תישאר בלב, אחרת מה הטעם?

לא יודעת מה להגיד לכם על כל מה שקורה. המילים "הזוי, בלתי נתפס,מזעזע, מערער" נשמעים כהכי מתאימות. ומעבר לכל העניין של  מי הצודק ומי האשם,יותר מכל אני מרגישה עצב עמוק ביותר עבור הילדים שלנו שגדלים אל המציאות האכזרית והלא הגיונית הזו.
ביום חמישי שעבר היתה לנו פגישה בגן של ג'וניור, אחריה קפצנו שלושתנו לגינה בשכונה יחסית רחוקה מהבית (הגן שלנו הוא גן שפתי המשויך ל"חינוך מיוחד" לכן לא נמצא קרוב לביתנו). אחרי חמש דקות ובקושי התגלשות אחת במגלשה שמענו את ההזעקה של ראשון לציון וראינו אנשים חופנים את ילדיהם ומתחילים לרוץ. לקח לנו כמה דקות לקלוט מה מתרחש,אנחנו מכירים רק תרגילים של פיקוד העורף שמתבצעים מדי פעם בנס ציונה.ואכן ההזעקה לא יבבה במלוא הכוח כמו בזמן התרגול והבנו שמה שזה לא יהיה זה כנראה לא ממש מעלינו, אבל התחושה הזו, הבלבול וחוסר העונים הרגעיים וההבנה שגם לנו זה יכול לקרות... זו פשוט תחושה קשה, עד מאוד. אז אחרי רגע של "מה עושים עכשיו" החלטנו גם אנחנו לחזור הביתה ובדרך אל האוטו שמענו את הנפילה והבום העמום מרחוק. ג'וניור התחיל לבכות כי הוא מאוד אוהב את הגינה הזו ולא היה לו ברור למה עוד לפני שהספיק ליהנות כבר חוזרים הביתה,אז הסברתי לו שהיתה הזעקה, שנפל טיל וזה מסוכן ועלינו להיות בבית במצב כזה. בפעם הבאה שחזרנו לגינה הזו הילד לא הפסיק להגיד "טיל, בום".
יש לי דמעות בעיניים עכשיו...אני באמת לא מבינה איך אפשר להגיע לרמות שנאה כאלה שהכל-הכל מקובל בדרך להשגת המטרה-השמדה. אני יכולה להזדהות ולהבין את תחושת התסכול כשלוקחים לך משהו(אדמה?), אני יכולה להבין את היאוש שבעוני, אני יכולה להבין את הקושי לחיות כרגיל כשיש סכנה לצאת מהבית בלילה וגם ביום, בין אם האיום הוא מבחוץ או מבפנים, אבל אני פשוט לא מצליחה לתפוס את הרעיון של הרג ולמעשה רצח בכוונת תחילה שהפך לערך עליון אצל הפנאטים הפלסטינאים(ולצערי לא רק). זה פשוט עצוב שאחרי מעל 2000 שנה שבאו אחרי הספירה האנושות עדיין לא מוצאת דרכים לחיות בהרמוניה ולשמור על האיזון העדין שבין החיים למוות. כל כך חבל...

 

טוב, הרהרנו מספיק להיום, נכון? אנסה להחזיר לנו כמה רגעי נחת ואעלה כאן כמה רעיונות יצירתיים ממוחזרים(שימו לב: גליל נייר טואלט הופך כאן לחומר-על של ממש!:-) שיעזרו להעביר זמן בעשיה מהנה,בין אם סתם משעמם לילדים אחרי שהחשיך ב16:30 או שצריך משהו מעניין לעשות בזמן השהיה במרחב המוגן.

 

תיהנו!

*הקליקו על התמונות כדי לראותן בהגדלה*

1.הכי פשוט והכי סתוי.
לא נראה לי דרושים כאן הסברים, חוץ מזה שהכל הולך -גם חרצנים של תמרים:-)

 

2. עץ תפוחים מלבלב, לפי הרעיון הזה
גם מאוד פשוט לביצוע, אפשר לשדרג את הרעיון ולהכין 4 צמרות לפי עונות השנה ופשוט להחליף כל הזמן

 

3. עוד עץ סתווי מעלים וענפים יבשים
ואפילו חלזון חייכני מנייר עיתון מגולגל

 

4. עץ תפוזים בשיאו
לפי ההדרכה הזו וכמה תוספות זעירות שלנו

 

5.ציור-"חריטה"
שנולד במקרה אחרי שג'יוניור מרח טונות של גואש על הנייר

 

6. צמד ציפורים ססגוניות
שיהיה מי שישב תחת עץ רענן :-)

 

שתהיה לכם יצירה מהנה! ושנחזור במהרה לשגרה של שקט (יחסי ככל שיהיה) !

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל IliAsh אלא אם צויין אחרת