00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

לופר

במאי: ריאן ג`ונסון
שחקנים: ג`וזף גורדון-לוויט, ברוס וויליס, אמילי בלאנט, נוח סייגן, פירס גאגנון, ג`ף דניאלס
תסריט: ריאן ג`ונסון
ז`אנר: מותחן, מד"ב
שנה: 2012

(למען ההגינות - את הסרט ראיתי לפני חודשיים. האיחור ההיסטרי בביקורת נובע מסיבות אישיות ו/או ממרתונים של "שובר שורות". עמכם הסליחה ואביכם התודה)

בסוף הסרט "שליחות קטלנית", מנסה גיבורת הסרט לנתח לעצמה את כל החורים, הסתירות והמוזרויות שקרו בעקבות המסע בזמן שמתואר בסרט, אך מתחרטת באמצע ואומרת, "אתה יודע, דברים כאלה יכולים לשגע בנאדם", וממשיכה הלאה. כך בעצם היא משדרת לצופים את המסר שלפיו הם לא צריכים לשבור את הראש על תאוריות המסע בזמן של הסרט הספציפי הזה, ופשוט ליהנות מהאיכות הכללית שלו. אותו דבר אומר ריאן ג`ונסון בסרטו "לופר" - מה אכפת לנו מהחורים אם הכתיבה נהדרת, הדמויות מגניבות והסרט פשוט עשוי טוב?

לפי הסרט, בסביבות 2070 הומצא מסע בזמן, אך מסיבות ברורות (לדוגמה, למנוע מאנשים להפוך לאבא של עצמם) הוא מוצא מחוץ לחוק. לא פלא, לפיכך, שהאנשים שכן משתמשים בו הם מאפיונרים ופושעים - בעתיד, הודות לטכנולוגיות מעקב מתקדמות של המשטרה, נורא נורא קשה להיפטר מגופה, אז מה שהמאפיונרים עושים הוא לשלוח אנשים שהם רוצים להיפטר מהם 30 שנה אחורה בזמן, שם מחכים להם מתנקשים מיוחדים הקרויים "לופרים", שמחסלים את המטרה ואוספים את הכסף שהגיע איתה מהעתיד. 
אחד מאותם לופרים הוא ג`ו (ג`וזף גורדון לוויט), גבר צעיר שנחשב למומחה בעבודתו ונהנה מהחיים - יש לו מכונית לא רעה, חברה חשפנית מהטופ שבטופ, דירה מגניבה, והוא חוסך את הכסף למעבר לצרפת. יום אחד, כמו בכל יום עבודה, ממתין ג`ו בשדה למטרה הבאה שלו שתישלח מהעתיד, אך כשהיא מגיעה, ג`ו נכנס לשוק - המטרה הבאה שלו היא לא אחרת מאשר הוא עצמו בעוד 30 שנה. ג`ו הצעיר לא מצליח ללחוץ על ההדק, ועד שהוא אוזר אומץ, ג`ו המבוגר (ברוס וויליס) מספיק לברוח. כל לופר יודע שאסור לתת למטרה לברוח, כי העונש על כך הוא מוות מידי הבוס. בכך, ג`ו הצעיר מתחיל במרדף אחרי ג`ו המבוגר, שמתברר שיש לו תוכניות משלו וסיבות הרבה יותר מורכבות ללמה לעזאזל הוא נשלח 30 שנה אחורה.

זה היה יכול בקלות להיות עוד איזה סרט מרדפים שבו גג"ל רודף אחרי ברוס וויליס בניסיון לקבל חנינה כפי שהשיווק הפרסומי של הסרט ניסה להציג אותו, אבל הוא לא. בהתחלה נראה שהוא עומד להיות כזה, אבל באמצע הסרט הוא משנה כיוון והופך למשהו הרבה יותר מורכב ממה שהפוסטרים והטריילרים הראו. הקצב של הסרט משתנה, העלילה שלו מקבלת פנייה חדה הצידה, ופתאום אור חדש לגמרי נשפך על הדמויות ועל העולם שהוצג בו, ולאט לאטט מסתבר שאנחנו צופים בסרט לא סטנדרטי, בלי נבל מובהק, בלי מטרה ברורה ובלי יכולת לצפות את מה שעומד לקרות. הפנייה החדה הזאת מבמנה ההוליוודי המקובל של "כל סצינה יותר אינטנסיבית מוקדמתה ויש שיא ברור" בהחלט מרעננת ומפתיעה ועוזרת לעשות את הסרט יותר ייחודי. לדעתי, אם הפנייה הזאת הייתה נקודת המוצא של הסרט, הוא היה הרבה פחות אפקטיבי וזכיר ממה שהוא בפועל.
מי שאחראי על התסריט הזה הוא גם הבמאי, ריאן ג`ונסון. על סמך הסרט הזה ו"בריק" לפניו, ריאן ג`ונסון הצטרך לרשימה המכובדת של במאים שאני אחכה בציפייה לכל פרוייקט שלהם. התסריט שהוא כתב ל"לופר" מכיל קצת מכל דבר טוב - יש בו המון חומר למחשבה, המון פילוסופיה מגניבה, המון משפטי מחץ ודיאלוגים קולחים, המון הומור - בקיצור, סלט של כל מיני דברים מגניבים שצריכם להיות בסרט, ובמקרה הזה, הרוטב ששמים על הסלט הוא הבימוי המהודק שממנף את כל האלמנטים הכי טובים בתסריט אל-על ומצליח לגרום לו להיות מותח ומרגש גם בסצינות הלא בומבסטיות או אינטנסיביות במיוחד של הסרט. זה לא אומר שהסצינות של הסרט שהן כן בומבסטיות ואינטנסיביות לא טובות, ההפך הוא הנכון - הסרט כולל סצינת אימה-אנטומית* מבריקה, סצינה מחרידה ומורטת עצבים שהכוכב הראשי שלה הוא גרם מדרגות, מונטאז`-פלשבאק גאוני, לא מעט סצינות של יריות ומרדפים כמו שצריך ואפילו סצינת סיום שאיכשהו הצלחתי לצפות מראש את הרעיון הכללי שלה, אבל לא את הדרך שבה הוא מגיע, דרך שבהחלט הפתיעה אותי.
ובנוסף לכל, הצילום, העריכה, והסאונד בסרט הם אומנם לא פסגת היכולת הטכנית של הוליווד, אבל הם בהחלט מספקים וריאן ג`ונסון יודע להשתמש בהם כדי להעצים את כל מה שטוב בסרט.

בתחום המשחק הסרט עושה עבודה לא רעה, אם כי לא יוצאת דופן יותר מדי. ג`וזף גורדון לוויט הוא עדיין אחד השחקנים הצעירים הכי טובים בתעשייה והוא משחק את דמות הבאדאסס בעל לב הזהב בצורה מוצלחת וכריזמטית במיוחד, אבל אין פה משהו מקורי או מיוחד שמשתווה להופעות המבריקות שלו בסרטים כמו "500 ימים עם סאמר", "חמישים-חמישים" או "בריק". ברוס וויליס כנראה כבר לא יגיע לרמה של תצוגות המשחק שלו ב"החוש השישי" או "12 קופים", אבל את התפקיד של ג`ו המבוגר, שדורש ממנו בעיקר להיות גיבור האקשן חסר הרגשות שהוא כמעט תמיד משחק הוא עושה באופן הרבה יותר מסביר, ואפילו יש סצינה אחת או שתיים שבה הוא באמת פורק מטען רגשי ועצוב כפי שהוא לא עשה כבר יותר מעשור. מי שגונבת את ההצגה, לדעתי, היא דווקא אמילי בלאנט בתפקיד שלהסביר אותו יהווה ספוילר מסויים, אז רק אומר שהיא מצליחה לשחק היטב דמות אשר סגנון החיים שלה מאלץ אותה לזגזג בין להיות מפוחדת וחסרת ביטחון לבין אישה קשוחה ואמיצה, והיא בהחלט עושה זאת בצורה אמינה ומעוררת סימפטיה. לדעתי, מדובר במועמדת בטוחה לפרס שחקנית המשנה בטקס שנאוצר הזהב (השנה זה כן יוצא לפועל, ביצ`ס!). מלבדם ישנם גם ג`ף דניאלס בתפקיד בוס מאפיה מנומס בצורה קריפית, נוח סגאן שמצליח להכניס קצת אישיות ואופי לדמות ההנ`צמן של האיש הרע, ופירס גאגנון בתפקיד שייזכר לעד כאחד הילדים הכי מפחידים שנראו על מסך הקולנוע.

ועל אף כל הדברים האלה, כסרט מסע בזמן, אפשר לומר שהוא חצוי מאוד. הוא בהחלט מכיל כמה רעיונות ואלמנטים ייחודיים ומעוררי מחשבה בז`אנר הוותיק והפופולוארי הזה, ורובם לא מגיעים סתם כי הסרט רצה להראות דברים מגניבים על מסע בזמן, אלא ממש נובעים מהעלילה ויש להם הגיון רגשי כלשהו. מצד שני, החוקים של העולם הזה נוטים לסתור אחד השני הרבה מאוד פעמים, יש כמה מהלכי עלילה מאוד מבלבלים המערבים קווי זמן מקבילים ואירועים שונים או דומים שקורים בהם וכדי להבין אותם דרושים הסברים שלא נמצאים בסרט, וכעיקרון נראה שהאפשרויות לעקם את הזמן ולשנות אותו קצת יצאה מפרופוריה נתפסת ובהחלט תצטרכו לעשות דיאגרמות ותרשימי זרימה כדי להסביר אותה לחברים.  מצד שני, אולי זה מה שהופך את תאוריית המסע בזמן שלו לכל-כך מגניבה - היא שוברת המון מוסכמויות . בסופו של דבר זה סרט עם המון המון המון פוטנציאל לניטיפיקינג וחיפוש אינטנסיבי של פגמים ("למה המאפיונרים מהעתיד לא יכולים לשלוח את המטרות שלהם אל איזה משרפה בעבר בלי לערב כל מיני מתנקשים בעסק?"), ולכן הוא לא מתאים לאנשים שרף הציניות שלהם גבוה בצורה שלא מאפשרת להם להנות מטיפה הוליוודיות.

כי בסופו של דבר, כל האלמנטים הטובים של הסרט מכפרים גם מכפרים על בעיותיו, שהן ממילא לא רבות. "לופר" הוא סרטי כיפי, חכם, מותח ומרגש בחבילה אחת שלמה וארוזה היטב, ועל כן, הוא גם אחד מהסרטים הטובים של השנה, אחד מסרטי המד"ב הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות וגם בהחלט סרט שראוי להיכנס לנתיאון סרטי המסע בזמן הגדולים ביותר. אני לא יודע אם הוא עדיין מוצג בקולנוע (בכ"ז, חודשיים איחור בביקורת), אבל כל דרך שבה תוכלו לראות אותו היא מקודשת, כי מדובר בסרט נפלא. ואם אין לכם כוח לחפש אותו ב-DVD, הורדה או כל דבר אחר, אתם תמיד יכולים לחזור בזמן לסוף ספטמבר. מה כבר יכול להשתבש?

* התרגום שלי למנוח "Gore"

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת