00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פזים והרהורים על החיים

ארטישוק - אוכל של געגוע

ארטישוק - אוכל של געגוע

בתכנית מאסטר שף האחרונה נתקבשו המתחרות להכין אוכל של געגוע. כשהתכנית הסתיימה חשבתי לעצמי אילו הייתי צריכה להכין אוכל של געגוע איזה אוכל הייתי מכינה? מייד כבאינסטינקט חשבתי על ארטישוק.

סבא רבא שלי אלדו הגיע לארץ עם אשתו - סבתא רבא אמה, ביתו לואיזה, ובנו גוידו - יהודה (סבא שלי). שני הילדים השתלבו במפעל התחיה הציוני ובאקדמיה. אלדו ואשתו היו כבר פנסיונרים. הם חיסלו את חנות הכובעים שלהם בפררה שבאיטליה ועלו אחרי ילדיהם.  וכך מצאה את עצמה הרבעייה בבית קטן, מוקף בגינה גדולה עם עצי פרי, ברחוב כנרת הצדדי שבקרית ביאליק היקית. ומכיוון שעיתותיו היו בידיו הקדיש סבא אלדו את זמנו לבישול. גם כאשר סבי התחתן עם ציפורה, שמוצאה מדנציג, עדיין המשיכה המשפחה הקטנה להפגש כל שבת על הוראנדה של אלדו לארוחת צהריים איטלקית.

לרוב האנשים המחשבה על אוכל אטלקי מעלה את האסוציאציה של פסטה מכל הסוגים. אצלי היא  קשורה למרק עוף צח עם חתיכות קוטנות של סלמי חריף  ותרד בפסח, תבשיל של פורי, וארטישוק עם הרבה שום ופלפל. כאשר ביפו ייצאו תפוזים במשק העזר של סבא יהודה גדלו להם עצי פרי אקזוטיים שליוו את ילדותו של אבי, ואחר כך גם את כל ילדותי. מנגו, פיג'ואה, פיטנגו, גויאבות, רימונים, ואבודקו, חלקם היו ממש נדירים בארץ באותם ימים של שנות הקמת המדינה, וגם בימים מאוחרים יותר. לא ברור לי מהיכן השיגה המשפחה את השתילים, אבל במשך שנים היינו פעם בכמה חודשים מקבלים משלוח עם ההקצבה השנתית של תוצרת הפרי העונתית, וטעמם בעיני עד היום כטעם גן עדן. אבל לא על הגעגוע הזה רציתי לספר.

סבא אלדו היה איש עם פנים עגלגלות, שפם קטן, וכיסים בהם החזיק סוכריות לנכדים. ההגדה המשפחתית מספרת שכאשר סבא אלדו הגיע לקריית ביאליק הוא מצא את עצמו יום אחד בפאתי השדות של כפר ביאליק, ושם למרבה הפליאה הוא מצא ארטישוק צומח. תושבי המקום שלא ידעו מה עושים עם ארטישוק (ולחשדנו אפילו לא ידעו שזה ארטישוק) הביטו בפליאה בסבא אלדו ואמרו לו שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הקוצים הללו. וסבא אלדו חייך מתחת לשפמו, אמר יפה תודה, חזר הביתה עם ה"קוצים", והכין את המעדן האיטלקי שעלה על שולחן המשפחה.

אני לא זכיתי להכיר את סבא אלדו וסבתא אמה. את הסיפורים שמעתי מאבי, ואת המתכון ירשתי ממנו. כשאבא שלי היה מכין את הארטישוק, היה לו טעם של געגועים לילדותו  - לסבא אלדו, לתרנגולות שגידל בחצר, לעצי הפרי השופעים, ולעולם משפחתי-קולינרי שהוא כל כך אהב.. כשאני מכינה את הארטישוק היום טעם של געגועים לאבי עולה ממנו.

מתכון לארטישוק: 4-5 ארטישוקים, המון המון שיני שום, פלפל שחור, מעט שמן, וסיר לחץ.

לוקחים את הארטישוקים. שוטפים היטב. קוטמים את הקצה של הגבעולים. חותכים את הגבעולים ולא זורקים אלא חוצים לשניים. כל ראש ארטישוק מחלקים לשניים לאורכו. פורסמים מלא מלא שום לפרוסות דקות. מחזיקים ביד שמאלה את הארטישוק וביד ימים מפרידים בעדינות את העלים ותוקעים שיני שום בין כל כמה עלים. כמה שיותר - יותר טוב.  לאחר מכן זורים על ראש הארטישוק בעדינות פלפל.

בסיר לחץ מחממים מעט שמן, מפזרים את גבעולי הארטישוק החצויים, ועליהם מניחים את ראשי הארטישוק. מוספים מים לכיסוי חלקי, סוגרים ומבשלים בלחץ כחצי שעה.

איך אוכלים: מוציאים חצי ראש ארטישוק ומניחים על צלחת. לוקחים עלה עלה ואוכלים ממנו את הבסיס הרך והנימוח ביחד עם שיני השום הצמודים לעלים. מי שלא מארח בדיוק את מלכת אנגליה יכול כמוני להכניס את כל העלה לפה וללעוס. את העלים עצמם לא בולעים אלא מניחים בצד.  כשמגיעים יותר קרוב למרכז מתחילים הקצוות של העלים להיות חדים - זהירות לא להישרט. כשמגיעים למרכז ממש נפרד החלק הפנימי - המעדן - בקלות רבה מהקוצים שבתוכו. את הקוצים זורקים, את הבפנים אוכלים

בתאבון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אפרת המפזזת אלא אם צויין אחרת