00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

על אמונה ותקווה (עקרונות הפסיכולוגיה החיובית)

"יהיה טוב" אנו נפרדים לשלום אחד מהשני. מדוע "יהיה טוב", האם עכשיו לא טוב? העכשיו, ההווה הוא תמיד מורכב מסיפוק והנאה המהולים על פי רוב מדאגה ותסכול. רק לעיתים מאוד נדירות אנו ממש, ממש בגן עדן. בדרך כלל לא. אז מוטב להאמין ולאחל אחד לשני, ותוך כדי כך גם להאמין ב"יהיה טוב". לרגע הזה כוח משכנע ביותר: רגשות ההווה קובעים במידה רבה את אמונותינו לגבי העתיד, ובהתאם כמובן גם את מהלכנו. אם עכשיו אנחנו מאוהבים עד עמקי נשמתנו, הרינו משוכנעים שזו המציאות הכי אמיתית, נצחית ואולטימטיבית והכל יישאר תמיד, לעד. בלתי אפשרי לחוות שיהיה אחרת. כמו שכתב יהודה עמיחי: "על אוהבים באמת ייתן רחמים ויחוס ויצל... כדי שאושרם יגן עלינו עכשיו ובימים אחרים". לאותנטיות והמיידיות של חווית הרגע הזה יש עצמה ואשליה של נצחיות.

כאשר אנו בשיא הכעס והרוגז אנו משוכנעים שאין אנו רוצים שום קשר, אבל שום קשר, עם הזולת השנוא הבלתי אפשרי שמעולם לא נסלח לו. כלומר עצמת רגש ההווה שובה אותנו בחוויית קיומה ושואבת אותנו אל תוכה. מחוויית ההווה אנו נוטים להסיק, רגשית, כלפי העתיד למרות שרציונאלית אנו יודעים שהדברים מתנהלים אחרת. בהגיון אנחנו יודעים שרגשות באים והולכים, נמצאים בזרימה ושינוי מתמידים ובהתאם משתנות גם חוויותינו והתנהגויותינו. כמובן שקיימת אי סימטריה בין חוויית הטוב לרע. חוויית אהבה והנאה יוצרת אמונה בנצחיותה (לכן אנשים מעזים להתחתן).

חוויית שנאה, רתיעה וסבל מביאה אותנו לקוות שהדבר הינו זמני וחולף ואנו מקווים ואולי אף מאמינים ש"יהיה טוב" יום אחד. רק נעבור את התקופה הזו ויגיעו זמנים טובים יותר (אגב זה בדרך כלל כך אלא אם כן נכנסים למרה שחורה). שירו המפורסם של רבי נחמן מברסלב מכוון בדיוק לנקודה זו שלא ליפול לייאוש, חרדה, וחוסר אונים נוכח מצבים קשים שהרי "העולם כולו הוא גשר צר מאוד והעיקר, והעיקר לא לפחד כלל".

חכמה אנושית עמוקה זו מובעת כמובן, איך לא, גם במיתולוגיה היוונית בסיפור תיבת פנדורה. פנדורה הסקרנית לא עמדה בפיתוי פתיחת התיבה (שמלכתחילה ניתנה כעונש לבני האדם על גילוי האש, שעד אז היו מאושרים לחלוטין, בדומה לסיפור חוה ותפוח עץ הדעת שהוציאנו מסיפור גן העדן). מתיבת פנדורה התעופפו להן כל הצרות, הייסורים והמכאובים שעתידים לבוא על בני האדם: חולי וייסורי גוף, חולי וייסורי נפש, קנאה, אובססיה, שנאה, ייאוש, פחד, עצבות, חמדנות, קפיטליזם חזירי, מלחמות סרק וכו` וכו`. ורק נותרה בתיבת הצרות מתנה קטנה אחת לבני האדם: רוח התקווה. חכמים היו היוונים, נוכח כל ריבוי הצרות והאסונות הם שמו מתנה אחת קטנה לאיזון- התקווה. כלומר התקווה שהרע יחלוף, שהוא זמני, שנסתדר איכשהו, שנצא מזה, שבסוף יהיה טוב, תקווה זו היא מנוע רב עצמה ומנוף רב עזר לעבור מצבים קשים מנשוא.

אמונה ותקווה הן שילוב של תהליכי חשיבה אופטימיים השלובים בתהליכי רגש של בטחון, חמימות, אמון, נחמה ושמחה. למעשה תהליכי האמונה והתקווה הם המקור ממנו נובע הרצון שלפיו מתנהלים בפועל החיים במציאות לדוגמא: אדם הבטוח שתמיד יסתדר, תמיד ישיג את מבוקשו ותמיד יהיה לו די כסף והוא חי בוודאות מלאה שאכן החיים יתנהלו כך כחלק מחוקי הטבע של חייו מוצא עצמו שכך מתנהלים פני הדברים מבלי לחשוב על כך, אלא באופן מובן מאליו. ניתן לומר כפראפרזה שאמונתנו העמוקות ביותר, הקיומיות הן המעצבות את מי שהיננו ואת התנהלותנו בעולם: אדם החש שהוא בעל יכולת ועצמה ינהג בהתאם אדם החש חלש וקטן אף הוא יתנהג בהתאם.

המאמין ביהדות בהשגחה פרטית חש אוטומאטית מוגן, הכל משמיים, הכל לטובה. גם הרע יעודו הסופי הוא הטוב- התיקון, ולפיכך עטוף המאמין באמונת ההשגחה הפרטית הרי הוא נמצא תמיד תחת כנפי השכינה: בטוח, רגוע, מוגן. חוויה זו לכשעצמה משנה מהותית את תפיסת המציאות ואת התגובה הרגשית המתרחשים בנו ומחוצה לנו. התקווה אף היא מנוע המחולל שינוי רב עצמה, איש הרי לא יעז לפתח רצון אם לא יחשוב שיעלה בידו להגשימו. את תופעת הפלצבו הזכרנו לא פעם, עצם העובדה שאדם מקבל תרופה האמורה לרפא  מצב זה או אחר, הרי מצב אמונתו מחולל שינוי וריפוי בעד שבעים אחוזים מהמקרים, בלי תוספת של חומר כימי כלשהו, שיעור תופעת הפלצבו הוא מאוד גבוה. משמעות הדבר כי האמונה לבדה היא שחוללה בגוף תהליכים פיזיולוגיים, ביוכימיים בעזרת התכוונות המוח שלנו לכך בלבד. ידוע כמו כן שתרופה חדשה יוצאת לשוק יש לה שיעורי ריפוי גבוהים בהתחלה בשל האמונה העמוקה ביעילותה, עם הזמן פוחתים שיעורים אלו בהדרגה.

אמונה ותקווה הם תהליכים השלובים באופן בלתי נמנע בתהליכים של אהבה וביטחון ונחזור ונדגיש כי טיבה של אהבה הוא שחוויות הרגע הזה, ההווה במיידותו משכנעת אותנו רגשית בחוויית נצחיותו. תקווה ואמונה מעניקות פרשנות אחרת לחוויית המציאות מאשר בלעדיהן. הסרט "החיים היפים" של רוברטו בניני (1997)מדגיש זאת בצורה יפיפייה את משמעות הפרשנות. האב מעניק פרשנות של משחק מלחמה לבנו הצעיר על מנת לטשטש את זוועות השואה. הוא מעניק פרשנות של משחק דמיוני על מנת לחוות את קשיי המציאות הקשה והבלתי נסבלת ובדרך זו הוא מאפשר לבנו להתייחס למציאות כאל משחק אתגרי ובכך הוא מסייע לו להתמודד.

אמונה ותקווה לא רק שמנחמות ומרגיעות אלא הן פרקטיות מאוד: הן יוצרות התכוונות למציאת פתרון אקטיבי של המצב ובכך סוללות את הדרך לקראת הפתרון המיוחל. אם לא מאמינים לא מחפשים. התכוונות מביאה לסלקציה תפיסתית, "פתאום" אנו מקבלים מכל מיני כיוונים את המידע שאנו זקוקים לו, "פתאום" הולכנו את עצמנו למקומות בהם עשוי להימצא מידע רלוונטי או גילנו סימן של הדרך בה עלינו ללכת. הקיצור, אמונה ותקווה יוצרות כוונה וזו יוצרת בחירה התנהגותית.

למעשה כל מעשה ולו הקטן ביותר ביומיום השגרתי שלנו מכוון על ידי תקווה ואמונה, כאשר משתבש משהו "לא בכוונה" למשל: כוס נשמטת ונשברת, הנחנו חפץ לא במקומו ואחר כך אנחנו מחפשים אותו שעות פירושו שבאותו הרגע מחשבותינו היו טרודות בדבר אחר ולא התפנתה כוונה חיובית ומיקוד למעשה הקטנטן שלנו. הביטוי "לא בכוונה" פירושו היעדר כוונה חיובית, מדויקת וממוקדת לדבר הקטן או הגדול אותו אנו עושים.

בהרצאתו המרגשת מאוד של פרופסור רנדי פאוצ` (מומלץ ביותר) כשנה לפני מותו מסרטן, ההרצאה מופיעה ביוטיוב תחת השם :The last lecture-Randy Pauch. בהרצאת פרידתו מהחיים הדגיש רנדי כי אדם מת כאשר מסתיימות כל המטרות שהציב לעצמו וכי מקור המכשולים היא תחושת ה"אי אפשר" בה מאמין האדם. בהרצאתו זו מטרתו הייתה בדיוק ללמד אותנו על עצמת הרצון להתגבר על כל מכשול, הוא מדגיש כאשר קיימת אמונה ותקווה באדם לא קיים עבורו הרעיון של אי אפשר. עבורו "הלבנים בחומה החוסמת" נמצאים שם בדיוק כדי ללמד אותנו אודות עצמת הרצון האישי ואודות עצמת המוטיבציה שלנו להתגבר על החומה. מול עצמת הרצון ועצמת המוטיבציה קורסים קירות המכשולים או שהם פשוט מתגמדים. ולא נותר אלא לסיים בכך שכולנו חונכנו על האמונה "אם תרצו אין זו אגדה" (חוזה המדינה- הרצל). כלומר אין שום רצון בעולם ללא אמונה ולא תקווה להשגתו.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת