00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

HAIR

 

כל כך הרבה דברים קורים בעולם וגם אצלנו. אובמה נבחר לקדנציה שניה, ביבי חבר לליברמן ("לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב”), אורי שגיא רקד טנגו קצר עם שלי יחימוביץ, ותוך יום הוא נמוג בצללים.
יש נושאים חשובים לכתוב עליהם. אבל מה לעשות, שלושת המשפטים שכתבתי לעיל שיעממו אותי עד נרקולפסיה. זה לא מעניין אותי. בסדר? אתם ודאי שואלים את עצמכם "האם האשה הזאת כל כך שטחית?” ותשובתי היא - כן, אני אשה שטחית, לגמרי. לא רק פוליטיקה משעממת אותי. גם הנושאים המומלצים על ידי הנהלת הבלוגיה ב"הנושא החם"משאירים אותי אדישה, שלא לומר תוהה מאוד מאוד. כמו הנושא השבוע : “חורף"! איזה ריגוש ילדים! איזו השראה של מנהלי הבלוגיה! אם אינני טועה היה גם נושא "קיץ" וכמובן "סתיו", לבלוגרים שגרים בחו"ל. תסלחו לי, איך אתם בכלל נופלים בפח הזה? בגלל הקידום? שווה לרדת לזנות בגלל הקידום?! (ניסיתי, זה לא עזר).
עכשיו, אני לא טוענת שהנושאים שלי בהכרח מרתקים אתכם, אבל אם יש לכם קצת טעם טוב שכל ישר והבנה בטקסטים רבי עוצמה, אתם תאהבו את הכתוב.
הרשו לי היום לספר על שיער (שימו לב למשחק המילים של הכותבת המוכשרת)
תמיד הייתי רגישה לשיער. שיער ראש, שיער גוף. נשים לא אוהבות גברים שעירים. אני, לעומתן, מתרגשת מאד לראות וגם לגעת בגברים שעירים. כמה שיותר שיער ככה יותר סקסי: על הראש, על החזה, בגב, בגפיים. חוץ משעירי הצוואר, שהם זן מיוחד של שעירים לעזאזל, שעומדים לכלות מן העולם עקב חוסר ביקוש.
כמובן, כשפגשתי לראשונה את בעלי רון, ראיתי שזה גבר שיוכל לחמם אותי בלילות בלי שמיכה ובלי תנור. אמא שלי טוסקה הכינה לי בנדוניה שמיכת פוך שיכלה לעשות אותו דבר, להוציא כמה טריקים שהיו אופייניים רק לרון.
אני חייבת להתוודות פה שאני עצמי, באופן טבעי, הייתי שעירה למדי. במשפחתי כולם רומנים-הונגרים, שזה אומר צבעים דהויים, אפרפרים משהו, ומעוטי שיער גוף. אני יחידה ששעירה במשפחתי הגרעינית, במשפחתי הרחבה, וגם בין יוצאי הגלות שלי. בגלות שלנו גרו הרבה צוענים. ואני לא רומזת כלום.

אני מניחה שמבחינה גנטית הייתי מוטנטית. ויתכן שהדרך מהקוף העתיק עד אליי הייתה קצרה יותר ממה שדארווין שיער.
עכשיו ברור שאם יש לך אמא הונגריה, היא קודם כל מחזקת את ביטחונך העצמי עם אמירות כגון: "תשמעי, נדמה לי שצמחו לך שערות בגב” אבל אני מתבגרת נחרצת ומלאת ביטחון ואני יוצאת להציל את חיי. שעל כן אני תולשת, מורטת, מגלחת. מניחה על אבריי שעווה חמה, שעווה קרה, סוכר עם לימון, בדים נתלשים, ואף מוצאת את עזיזה, עירקית מבוגרת שיודעת למרוט שערות עם חוט תפירה. היא אוחזת חוט מגולגל בין שיניה ובשתי ידיה מחזיקה את קצוות החוט, ועובדת על עורך עד שהוא סומר מכאב ויגון. אבל אחרי כל זה אני חלקה כמו חלזון נטול בית. יש לגיטימציה לשיער בשני מקומות בלבד – האחד על הראש, והשני במקום שכיום לא צומח בו יותר עשב ברזילאי.
בקיצור, אני מציגה מצג שווא של ונוס העולה מן הרחצה בצדף לבן, נקיה משיער מיותר.
אני ורון נראים כמו היפה והחיה. הוא לא יודע, שהוא לא היחיד שיכול להעביר גנים של קוף לילדינו העתידיים.
ואז ללא תכנון מוקדם אני הרה. אני חושבת שיש לזה איזשהו קשר לשמיכת הפוך, שלא השתמשתי בה מספיק.בזמני ההריוניות הולכות לקורס הכנה ללידה, שבסופו ביקור במחלקת יולדות. אני בחודש השמיני להריוני כאשר אנחנו נכנסות למחלקה. קודם כל הזעקות. הצרחות, היבבות. ואז הריח. ולבסוף, אחרי בקשת רשות מיולדת אחת פותחים בפנינו את הוילון . בנות, סלחנה לי. זה לא מראה יפה. למעשה, זה אחד המראות הקשים שראיתי בימי חיי. זו התקופה שבה התחילו לאשר כניסה של הבעלים לחדר לידה. אני מחליטה מיד שרון לא יבוא איתי ללידה. ברור שאחרי זה אצטרך להתחמם רק עם שמיכת הפוך. אני נסה החוצה ומנסה להירגע ליד חדר הילודים והצצה לתוך העריסות.
מילדות אני בוחלת במראה של נערים צעירים, שמתחילים לצמח שפמפמון מקליש מעל שפתם העליונה. יקח עוד שנים עד שיתחילו להתגלח ובינתיים הם נאלצים להסתובב עם הממצא העלוב על פניהם. אני לא מבינה את ההורים האלה שעומדים מנגד ולא עושים כלום. אתם זוכרים את הילד ששיחק ב"שמש"? היה לו שפם בלתי נסלח!

אני יודעת מאז ומתמיד, שאם הילדים שלי יגדלו שפם כזה, אני אגלח את שפמם גם אם יהיו רק בכתה ז.'
אתם עוד לא מבינים למה התפרצתי כאן עם שפמות הנערים, אבל זה יתקשר מיד להמשך הסיפור.
כזכור, אני עדיין מסתובבת במחלקת היולדות. אני רואה עוללים בני יומם, בעיקר מהמגזר, שיש להם שפם! לא, לא צל כהה מעל השפה, אלא שערות ממש, ובקצוות השפם ארוך עד שהוא מתפתל למעלה, נוסח סלוודור דאלי! אלהים, ועוד לא דיברנו על הבנים!
אני רואה אחות ששוטפת ילוד מתחת לברז. לינוקא יש פס שיער שמתחיל בעורף ויורד בקו ישר ועבה למדי עד ישבנו הזעיר. אני מהופנטת מאימה. ואז הופכת האחות את הצרחן ואני רואה שיש בפיו שתי שיניים ומתחת לאפו מתנוסס שפם של סטאלין.


אני בכלל לא רוצה ללדת, למה לא התעטפתי בשמיכת הפוך של אמא שלי, טיפשה שכמותי! אני מצלצלת לרון בעבודה, אני מייבבת ונשנקת גם מאשימה אותו שרק בגללו יוולד לנו קוף עם שפם ופס שיער לאורך השידרה מהעורף ועד הישבן. כמובן שאני עושה את זה בצורה מעודנת ועקיפה, כמו שאני רגילה (“בגללך! רק בגללך! גנים כאלה לא צריך לפזר בעולם!”) הוא מנחם אותי וכמעט מתנצל, ואני עצמי שוכחת שאינני ונוס הצחה שעולה מן הרחצה. לו כמובן אין מושג שהוא מדבר בעצם עם הקופה הקדמונית.
אני אשה מלאת תושיה, וכבר מתחילה לחשוב על פתרונות אפשריים. . אני אומרת לרון, "תשמע ,אני אביא תער לבית החולים. אם התינוק יהיה משופם אני אתכופף אליו לעריסה ואסיר את שפמו בצ'יק.”
רון מהרהר שניה ואומר "אני חושב שיש סיכוי טוב, שאם יראו אותך גוחנת לעריסה עם תער בידך, לא תצטרכי להביא את המשופם הביתה.”

ברור ששני הבנים היפים שלי נולדו ללא שפם, והיו תינוקות ללא דופי.
כשהגיעו לכתב ב' – גילחתי לשניהם את השפם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

92 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת