00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

כוחן של ברכה ותפילה

                                   (וכמובן של מעשה-דיבור-מחשבה)

שמות י"ג 21-22: "ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם".

דברים כ' 1-5: "כי תצא למלחמה על איובך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יהוה אלוהיך עימך המעלך מארץ מצרים... אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי יהוה אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"

                                                                                                      

הערה מקדמית: התפיסות הרוחניות אליהן אני מתייחסת בכתבות השונות מתייחסות בעיקרן לשתי גישות: האחת הגישה הקבלית לפי היהדות והשנייה גישת הוונדטה ההינדואיסטית שהיא אסכולה פילוסופית דתית המבוססת על האופנישאדות שהן עצמן מבוססות על מזמורי הוודות העתיקים, כך שמדובר בפילוסופיה רוחנית דתית בת שלושת אלפים וחמש מאות שנים.

 

התפיסה הרוחנית תופסת כי העולם בנוי מרמות שונות של רובדי תודעה. ברובד האנושי ברור שקיימים רובדי הכרה שונים של בני אדם שונים בהתאם להתפתחותם האישית, השכלית והרגשית, אלא שהכוונה כאן היא כל מה שהוא מעבר להכרתו המודעת של האדם. כאשר אנו מדברים על רבדים שונים של תודעה אנו מדברים על תודעה על אנושית, כלומר מעל ומעבר לתודעת האדם הרגיל אלא אם כן הוא קדוש וצדיק וגם אז רוחו מגיעה רק לרבדים הנמוכים של התודעה. התפיסה גורסת כי קיימת השתלשלות של התודעות מן התחום האלוהי ועד לתחום האדם ולמטה ממנו לעולם החי, צומח, דומם.

ככל שרובד התודעה גבוה יותר או בתדר עליון יותר- רטט עדין יותר, הרי הוא רוחני יותר. תדר תודעה חיובי מאופיין בארבעה רכיבים:

  1. היכולת לדעת (הידיעה).
  2. עצמת האהבה (החסד), עד לאהבה עזה לכל הברואים ללא תנאי וסייג.
  3. שמחה/ אושר קיומי.
  4. יכולת השפעה.

ככל שהתדר הרוחני ספוג בידיעה עמוקה יותר, הבנה עמוקה של הדברים וראייה כוללת, ככל שיש בו יותר אהבה, קבלה והכלה של המתרחש, וככל שיש בו יותר שמחה קיומית הרי הוא בעל כוח השפעה רב יותר בכל עולם ועולם בו הוא מופיע: בין אם זה בעולם הזה (היקום הפיזי) ובין אם הכוונה לעולמות שאין בהם צורה פיזית וחומר פיזי אך יש בהם רמות ותדרים של תודעה בלבד.

הקבלה מחלקת את רובדי התודעה בחלוקה כוללת למאה עשרים וחמש המתקיימים בחמשת העולמות לפי הקבלה:

  1. העולם הזה (עולם עשייה).
  2. עולם היצירה.
  3. עולם הבריאה.
  4. עולם אצילות.
  5. עולם אדם קדמון (תכנית האב של בריאת העולם) ובקצרה הקבלה מכנה זו אבי"ע ולעולם אדם קדמון אין התייחסות כה עמוקה שכן הוא מעלה שאלות קשות של דטרמיניזם קיומי.

בעולם הזה אנשים רוחניים (כפי שאמרנו תודעת ידיעה הנובעת מהתכוונות עמוקה אהבה-שמחה) הינם בעלי השפעה על הזולת ועל אירועים המתרחשים יותר מאשר אנשים בעלי דרגת רוחניות פחותה, מכאן תפיסת הצדיק ביהדות שיש לו יכולת השפעה על העולמות העליונים. מאחר וגם רשעים גמורים שינו את פני ההיסטוריה האנושית (היטלר לדוגמא) הרי מדובר כאן בהצטברות מאסה של תודעות שליליות (תודעת ההמון, כדאי לעיין בנושא זה בכתביו של פרויד) היוצרת שינוי התנהגות בבני האדם.

נחזור להסביר את עולמות הקבלה. עולם יצירה אנחנו מבינים: יצירתיות, השראה מלמעלה, גילויים והמצאות, ההתקדמות וההתפתחות האנושית, מבחינת ביטויי המדע, האמנות, התקשורת והתרבות בכלל. עולם בריאה: כל מה שתוכנן בעת הבריאה, כולל מפץ גדול, אבולוציה דרוויניסטית מכל וכל. עולם אצילות: הרובד של עולם הנשמה, המקור להיווצרות הנשמות מהנשמה האלוהית הכללית (לפי ההינדואיזם, התפיסה של הוודנטה, האטמן- הנשמה הפרטית זהה לברהמן, האלוהות המצויה בכל). עולם אדם קדמון: מה שעלה מלכתחילה במחשבתו של בורא עולם והוא המחשב הקוסמי של כל האירועים מתחילת הבריאה ועד קץ הימים.

התיאוריות הרוחניות מתאפיינות בכמה היבטים משותפים, מתוכם נציין את השניים הבאים:

1.תפיסת כל היש כתדרים של תודעה.

היש הינו תדרים של תודעה. כל היקום כולו מהותו היא תודעה ברמות תדר שונות כאשר עולם החומר או העולם הפיזי הינו תודעה שהתעבתה לכדי חומר. במחשבה ההודית, כמו בזו היהודית, נמצא הרעיון המהותי של נביעה מקורית או התגלמות של ישות אלוהית, כוח או אנרגיה ואינספור יחידות מופרדות שהתגשמו בחומר. ליחידות אלו אין מודעות לטבען הרוחני והן נמצאות בבורות לטבען וישותן האמיתית. ככל שרובד התודעה גבוה יותר הוא רוטט במהירות גבוהה יותר תוך השפעה הולכת וגדלה על כל העולמות שתחתיו.

2. אחדות בין כל סוגי החיים בכל העולמות ודיאלוג בין הכל להכל.

לפי הוונדטה הכל הוא האחד שהתפרט לריבוי ולגיוון, וההבדל בין כל הפרטים והגוונים הוא הבדל של תדר רוחני בלבד. הדיאלוג מתקיים בין כל היש הן מבחינת המרחקים הגיאוגרפיים שאינם קיימים בו והן מבחינת ממדי הזמן שאינם מפרידים, כלומר הדיאלוג מתרחש בארבעת מימדי המרחב-זמן. רעיון האחדות מובע ביהדות בביטוי המפתח "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד" (דברים פרק ו' פסוק 4) כאשר השם המפורש כולל בתוכו את שלושת הזמנים: עבר, הווה ועתיד וזאת על ידי המשמעות של היה, הווה, יהיה- כל זמני העבר והעתיד נוכחים ברגע ההווה וקיימת אחדות בזמן. האחדות אינה רק במימדי המרחב- זמן אלא גם בין כל הדברים  (דומם, צומח, חי, מדבר, תהליכים מכל סוג ומין) דוגמא לכך 'אפקט הפרפר' העף באסיה ומסונכרן עם תופעת גאות הים 'אל ניניו' בדרום אמריקה. כלומר אירועים רחוקים זה מזה במרחב מקושרים ומשפיעים זה על זה גם מבלי להיותם מודעים לכך.

קיימת תפיסה אנכית, דו סטרית של דיאלוג בין התדרים העליונים שמעל עולם המעשה ובין בני האדם כלפי העליונים. התדרים העליונים יורדים אל עולמינו באופן שוטף ותקופתי והם המרחיבים ומזינים אותו. קן סילבר הינו פילוסוף אמריקאי בן זמננו (עיין ספרו "קיצור תולדות הכל") המחזיק בדעה כי האבולוציה התרחשה כל פעם כאשר מנות של תדרים עליונים הגיעו לפלנטה והקפיצו קדימה את האבולוציה, דוגמא אופיינית לכך היא התפתחות הכתב והמספר באותה תקופה בתולדות האנושות בכל התרבויות העתיקות שהיו מנותקות זו מזו גיאוגרפית ולא התקיים ביניהן קשר כלל וכלל. דוגמא נוספת שכיחה היא פרץ של גילויים ופריצות דרך במדע באותו זמן במספר מקומות בעולם, דוגמא אופיינית: במחצית השנייה של המאה ה- 17 נחשף החשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי הן על ידי ניוטון באנגליה והן על ידי לייבניץ בגרמניה בלי שהתקיימה ביניהם תקשורת בנושא. כאמור תדרי על יורדים עלינו כחסד מלמעלה ומקפיצים את הכרתנו ותודעתנו. במידה דומה מתקיים דיאלוג בין למטה כלפי מעלה כאשר בני האדם מתכוונים לדיאלוג עם התדרים העליונים וזאת בזכות מעשיהם החיוביים, דיבורם ומחשבותיהם. לא בהכרח חייב האדם להתכוון בהתנהגותו כלפי מעלה אך כאשר מעשיו ספוגי ידע, אהבה, חסד ושמחה באופן אוטומאטי עולים תדרי התנהגותו הגלויה או המופנמת בצורת חשיבה או רגשות כלפי מעלה. כמו אדים או ריח טוב העולים אוטומאטית מתוך תבשיל טעים.

לא כל שכן התפילה והברכה המיועדות מפורשות להיות מופנות כלפי התדרים העליונים על מנת להשפיע על ידיהם ולהתקבל על ידם. כדי לפתוח שערי שמיים נוקטת היהדות בתקיעה בשופר גדול, בעבר היו בני האדם  נוהגים להקריב מנחות או קרבנות כאקט סימבולי של הדגשת הבקשה.

נשאלת השאלה הבסיסית מדוע בכלל ראה הבורא צורך לעצמו לברוא את כל העולמות הרוחניים ובפרט את העולם הזה. מה היה חסר לו? הרי הוא השלמות בהתגלמותה ואין לומר עליה דבר וחצי דבר. אומרים חז"ל: "הבורא רצה לשים לו דירה  בתחתונים" (בעולמות) כלומר מטרת האלוהות המצויה בכל ומהווה את כל היש היא לחוות את אפשרות הקיום בכל צורה שהיא ובכל איכות שהיא, טובה ורעה גם יחד. רצה הבורא לחוות את עצמו בכל דרך וצורה אפשרית. מתבקש מכך שאלוהים ברא גם את כוחות הרשע, חז"ל: "זה לעומת זה ברא אלוהים", עשר ספירות של כוחות חיוביים (חכמה, בינה, דעת, חסד, דין, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות) ועשר ספירות של כוחות שליליים. ככל שעולים בתדרי הרוע הרי גדלה בהם יכולת הידיעה וכן היכולת להשפיע, כך שהם טעוני עצמות שנאה והרס וגדולה בהם היכולת לגרום סבל. שכן הרי הם היפוכם של תדרי הטוב. ככל שעולים בתדרים הרי הם מתגבשים על להיותם אחד. איחוד כל כוחות הרשע הינו השטן שהוא חלק מהאלוהים. מאחר ואין דבר שהוא מחוץ לאלוהים הרי השטן כלול בתוך האלוהות. זוהי בהחלט תפיסה קשה לעיכול אך היא בהחלט מתבקשת מתוך תפיסת כוליות האלוהים. התנ"ך למשל מדגיש זאת ללא כחל וסרק כבר בעשרת הדיברות ("כי אנוכי ה' אלוהייך אל-קנא פוקד עוון על בנים על שלישים ועל ריבעים לשונאיי"- שמות כ', פסוק ה' כלול בתוך הדברה השלישית). מאחר והשטן כלול בתוך אלוהים מכאן כל הגזירות, האסונות, הדינים, השואות, האומללות, המצוקה והסבל שהם פרי נחלתה של האנושות. האלוהות השרויה בכל היש חווה בעולם הזה לא רק את הטוב אלא גם ייאוש, סבל, עינויים, רשע עד אין קץ כאשר היא שוכנת בנפשות הסובלים, המדוכאים והמעונים. כאשר שורה האלוהות בתוך ליבות הרשעים המשוקצים בבני האדם והנוראיים שבהם הרי היא חווה את ההנאה מן הרוע. אומר אפוא שהאלוהות חווה את הנאת הרע וייסורי הסבל מצד  המתעלל והקורבן בו זמנית. יוצא אפוא שישו והיטלר שניהם בני אלוהים, שני צדדים של אותה מטבע.

האדם שותף בבריאה ככל שביכולתו להגדיל בעולם את תדרי הטוב והרע. על רקע קיום הדיאלוג הדו סיטרי מנסה האדם להוריד לעולם איכויות של טוב וזאת בעזרת התפילה והברכה (אגב כישופים ומגיה שחורה מכוונים בדיוק להורדת כוחות הרוע לעולם).

תפילה מהי? יש תפילת הודיה שכמוה בעצם כברכה, כהכרת תודה ויש תפילת חסר המתחננת ומייחלת אל היש הטוב. אינני מתכוונת לשימוש בסידור תפילות ערוך וכתוב אלא לתפילה אישית, זו היוצאת מן הלב, מהכאב, הגעגוע, המצוקה והמשאלה העמוקה, תפילה יוצאת מעומק ההוויה ("את הגשם תן רק בעתו ובאביב פזר לנו פרחים ותן שיחזור שוב לביתו יותר מזה אנחנו לא צריכים". אבי קורן). בתפילה יש כמובן אמונה שיש כתובת להפנותה, יש תקווה שהיא תענה ויש כוונה עמוקה, כלומר יש זרימה אנושית חזקה מאוד המתבטאת בתפילה.

בהתאם לעצמתו הרוחנית של המתפלל, בהתאם לעצמת התפילה ובהתאם לעצמת הכוונה, האמונה והתקווה השזורות בה כך גדולה עצמתה וכך ביכולתה ליצור אנרגיית אנוש הזורמת כלפי מעלה והמסוגלת לפעמים ליצור שינוי בכוחות הפועלים בעולם. ככל שהמתפלל והתפילה מתלכדים והופכים לאחד כך גדולה עצמת התפילה וכך גדולה השפעתה על תדרי תודעה עליונים.

הברכה היא התכוונות לטוב עבור הזולת, כמו אלומת אור המאירה בעוצמה קטע מסוים. ברכה עצמית היא בגדר תפילה. המברך את הזולת מבקש ירידה של תדרים רוחניים עבור האחר. ברכה אמיתית היא מתנה של רגש חיובי ושל התכוונות.

באגדות ובסיפורי העם הן הברכות והן הקללות הינן בעלות השפעה אלא שעוצמת הברכה (מ היותה תדר חיובי) עולה על עוצמת הקללה. הדבר הינו מחויב המציאות כי אחרת לא היה מתקיים העולם, התנאי להתקיימות העולם טמון בכך שכוחות הטוב, ההתפתחות והשימור גוברים על כוחות ההרס. כלומר עצם קיום העולם הוא ביטוי לכך שרצון האלוהות הקיומית הוא שהטוב יגבר על הרע. מתבקש מכך כי ניתן להפיג או להקטין קללה על ידי ברכה במקומה, סיפור יפה בעניין זה אנו מוצאים באגדת היפיפייה הנרדמת, קללת המוות של המכשפה הוחלפה בברכה שהמירה את המוות לשינה עמוקה שבסופה התעוררות.

בני אדם מרבים לערוך טקסים של אמונה, מגוונם רב מספור: סרט אדום על היד, נקודה על המצח, הדלקת נר ברכה, טבילה במים הנחשבים קדושים ועוד. אין זה המעשה החומרי שהוא בעל הכוח אלא התודעה של אמונה, תקווה ותפילה של האדם המוטבעות בתוך המעשה, הן ההופכות אותו לבעל ערך רוחני עבורו. אותו מעשה לדוגמא: טבילה בבאר מים הנחשבים קדושים, בעיר לורדס בצרפת בהרי הפירנאים, לא תשנה מאומה לגבי הכופר, אך עשויה להחלים לחלוטין חולי סרטן עצמות שטבל בהם מלא אמונה עזה. ב- 1863 אישרה הכנסייה הקתולית רשמית שבעה מקרי נס מוכחים של ריפוי חולים ונכים בעקבות טבילה במים שבלורדס. להבנתי אין אלה המים שהם קדושים, מים הם מים. זאת תודעת האדם המקדשת את המעשים או האובייקטים. בדיוק כמו אפקט הפלצבו בניסוי תרופתי בו אמונה ותקווה של המטופל ב"אין תרופה" בו מביאות ליצירת התוצאות המקוות. כפי שתודעת החוקר עורך הניסוי בהחלט משפיעה על תוצאות הניסוי.

 

התפיסה הרוחנית היא דטרמיניסטית במידה רבה בטענה שבני האדם מופעלים על ידי התדרים הרוחניים כמו היו בובה על חוט, כאילו הרצונות והרעיונות, הן החיובים והשליליים, נובעים מלמעלה ונכנסים לתוכנו (ללא ספק תפיסה מאוד קשה). אומרת הגמרא: "הכל נגזר ממעל ואין לך עשב שאין לו מלאך שאומר לו גדל" ואם עשב כך אז לגבי אדם על אחת כמה וכמה, אז איזו ברירה נשארת לאדם מופעל מלמעלה? יחד עם זאת מבטיחה לנו התורה כי בידינו זכות בחירה. דברים ל', פסוקים 14-19: "כי קרוב אלייך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו... ראה נתתי לפנייך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, נתתי לפנייך הברכה והקללה ובחרת בחיים". אם מאפשרת התורה את הבחירה חרף הדטרמיניזם של "הכל צפוי" ואם ביכולתנו לשנות את הדברים באמצעות פינו ולבבנו הרי שעומדת לרשותנו תפילת האמת היוצאת מהלב והמבקשת, גם ללא מילים: "יהי רצון מלפנייך ה' אלוהינו"... ואפשר גם בלי פתיחה, העיקר זו כוונת הלב. הנחת היסוד שלנו היא כי תדרי הטוב ביקום הם מהירים יותר ובעלי השפעה רבה יותר מאשר תדעי הרוע שאלמלא כן לא היה העולם יכול להתקיים אלא קורס לתוך עצמו לתוך חור שחור וחוזר לנקודה הסינגולארית של לפני המפץ הגדול. אם כך הוא הדבר ואנו אופטימיים ומאמינים בטוב יותר מאשר ברע, הרי שנותר לנו לשים מבטחנו בתקווה, באמונה ובתפילה המגייסת עבורנו את תדרי הרוח ואת רובדי התודעה העליונים המכוונים להשגת טוב, חסד, ברכה ושמחה. ואם נסכם את כל שהארכנו בו הרי ברכה ותפילה אנושית טעוני התכוונות אמת ולא אוטומאטיים, הם בעלי ערך מוסף חיובי לכל מעשה המתבצע במציאות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת