00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לאירלנד - חלק 2: צפון אירלנד ודבלין

בפוסט זה אספר על חלקו השני של הטיול, שערכתי באירלנד במהלך ספטמבר 2012. כדי לקרוא את החלק הראשון לחץ כאן.

מפגש הים עם היבשה יוצר באירלנד מראות מרשימים ביותר. בצפון-מערב האי, בנקודה המכונה סליב ליג Slieve League, מגיע המחזה לשיאו. צוקים אימתניים, בגובה של בערך 600 מטר, נופלים כאן בתלילות אל האוקיינוס, כמעט במאונך, ויוצרים מראה דרמטי, פראי, עוצמתי במיוחד.


ברגע הראשון בו התבוננתי בצוקים, חשתי צמרמורת. את מה שראו העיניים, התקשה המוח לעכל. היתה זו תחושה עוצמתית של התפעמות אמיתית מאיתני הטבע.


כיף להסתכל על המראה הנשגב הזה מזוויות שונות, שכן מכל מקום הצוקים נראים קצת אחרת.


ההשוואה לצוקי מוהר, בהם ביקרנו כזכור בחלקו הראשון של הטיול, מתבקשת. אם למוהר מגיעים כמיליון מבקרים מדי שנה, הרי שכאן כמות התיירים קטנה בצורה משמעותית. התחושה פה היא של מקום בראשיתי, קסום, כזה שהתיירים טרם גילו. מעבר לכך, עובדתית, הצוקים כאן גבוהים יותר פי 3 בערך.


למרות שאין באתר מסלולי הליכה מסודרים, ערכנו טיול של 4 שעות לאורך הצוקים (הלוך-חזור, שעתיים לכל כיוון). הדרך אמנם לא היתה קלה, ובחלקה אף בוצית – אך המראות הנפלאים פיצו על כך ועוררו תחושה של התרוממות רוח.


סליב ליג הוא ללא ספק אחד המקומות היפים ביותר בהם ביקרתי בחיי. במילה אחת: ליגה.


תחנתנו הבאה היתה העיר דרי Derry, שלמעשה שוכנת במדינה אחרת – צפון אירלנד. למרות שאין מעבר גבול מסודר בין שתי הארצות, לפתע הבחנו שהמרחקים בשלטי הדרכים כתובים במיילים ולא בקילומטרים, שהמטבע הוא לירה שטרלינג ולא יורו – ושהמבטא המקומי הוא אנגלו-סקסי "עגול" ומובן יותר. צפון אירלנד, בניגוד לרפובליקה של אירלנד, מהווה חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה (הכוללת גם את אנגליה, ווילס וסקוטלנד). מדוע חולק האי לשתי ארצות נפרדות? בשל עימות בן מאות שנים, בין האוכלוסייה הפרוטסטנטית, שמוצאה מאנגליה ומסקוטלנד ואשר מזוהה עם בריטניה - לבין האוכלוסייה הקתולית האירית השורשית. במחצית השנייה של המאה ה- 20 טבחו שני הצדדים אחד בשני על רקע ההבדל הדתי והפוליטי ביניהם. בשנת 1998 נחתם הסכם ביניהם המכונה "יום שישי הטוב", ומאז מנסה המדינה המצולקת להשתקם.

דרי (או לונדונדרי Londonderry לפי הבריטים) היא העיר השנייה בגודלה בצפון אירלנד. זוהי עיר עתיקה, שהחומה המקיפה אותה מהמאה ה- 17, נשתמרה היטב.


העיר מכילה אמנם מספר אתרים מעניינים (כמו קתדרלה פרוטסטנטית מרשימה) – אך באופן כללי מצאתי אותה, לפחות מבחינה תיירותית, חסרת חיים, נטולת אנרגיה וחיוניות. איפה דרי ואיפה ערי החומה התוססות, בהן ביקרתי לפני שנה בצרפת לדוגמא.


מדרי יצאנו לנסיעה לאורך חוף קוזווי Causway Coast, שהוא חוף הים של צפון-מזרח אירלנד. לאורכו נופי אוקיינוס מרשימים ומספר אטרקציות תיירותיות, שהמפורסמת בהן היא דרך הענקים Giant’s Causway. זוכרים את בריכת המשושים ברמת הגולן? אז כאן מדובר בתופעה דומה, רק גדולה ומרשימה בהרבה. על חוף הים ניצבים כ- 40,000 אבני בזלת, בעלי צורות גיאומטריות מגוונות וגובה משתנה, היוצרות מראה יוצא דופן.


מקור התופעה בהתפרצות געשית שהתרחשה לפני כ- 60 מיליון שנה. לאחר שהלבה התקררה, היא התכווצה והתעצבה לצורה של עמודים. העמודים הללו ניצבים בצורה כל-כך מסודרת זה לצד זה, כאילו תוכנת מחשב סידרה אותם כך. מדובר במחזה ייחודי, תלוש מהמציאות, שכאילו נלקח מכוכב אחר.


השקפנו על דרך הענקים גם מלמעלה. הרוח אמנם היתה חזקה והקפיאה את העצמות, אך הנוף שהתגלה היה נפלא.


במרחק של נסיעה קצרה מכאן ניצב גשר החבלים קריק-א-רד Carrick-a-rede Rope-Bridge. זהו גשר באורך 30 מטר, שתלוי בגובה של 25 מטר, המשמש לא רק את הדייגים המקומיים, אלא גם את התיירים הרבים (אלה שלא מפחדים מהרעיון שחבלים מחזיקים אותם תלויים בין שמיים וארץ).

הרוחות גרמו לגשר לזוז מצד לצד – ואנחנו נענו יחד איתו. בררררר.


אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר בצפון אירלנד הוא פארק יער גלנריף Glenariff Forest Park. מדובר בגן עדן עלי אדמות, שבו שפע עצים, נחלים ומפלים.

הלכנו לאורך נקיק צר, בצמוד למי נחל זורמים – והמראה הנפלא הזכיר לי את קניון וינטגר בסלובניה. למרות שהכניסה היא ללא תשלום, רק מבקרים בודדים נצפו בסביבה – והשמורה היתה כולה שלנו.


היעד הבא במסלולינו היה בלפסט Belfast - בירת צפון אירלנד. למרות שמדובר בעיר תעשייה, מרכזה נראה כמו עיר אירופית מסוגננת לכל דבר - שדרות רחבות, מבני ציבור מרשימים וחנויות יוקרה.


אין בבלפסט אתר תיירותי כלשהו שאסור להחמיצו, כזה בעל חשיבות בינלאומית, אולם אם יש סיבה אחת לבקר בעיר, הרי שמדובר בסיור מודרך באזורי העימות הפוליטי. מדובר בסיור שנערך במונית, בו עוברים בשכונות הקתוליות והפרוטסטנטיות בעיר, שתושביהן הנהיגו את המאבק הדתי-פוליטי במאה ה- 20 (מאבק שכאמור הבעיר את הארץ כולה). הבתים ב- Shankill Road הפרוטסטנטית וב-  Falls Road הקתולית מלאים בציורי קיר עממיים, המתארים את סיפור המלחמה – כל שכונה לפי האמת שלה.


הרקע לסכסוך עקוב הדם היה אפלייתו של המיעוט הקתולי המקופח, שנלחם על שוויון זכויות בארצו. נהג המונית שהיה גם המדריך, הסביר לנו את ההיסטוריה של הקונפליקט בשפה ברורה, רהוטה ואינטליגנטית. לטענתו, השקט הנוכחי מיטיב עם שני הצדדים, אך הפצעים הישנים טרם הגלידו – ורק בעוד כמה דורות ניתן אולי יהיה לדבר על שלום אמיתי. כשנכנסנו לשכונה הפרוטסטנטית ראינו את דגל המלכה המאוחדת, ה"יוניון ג'ק" מתנוסס מכל עבר, במין מפגן פטריוטיות קצת בוטה.


בין שתי השכונות חוצצת חומה גבוהה. שימו לב למשל לבית המגורים הזה, הצמוד לחומה, שמוגן מכל עבר ונראה כמו בית-כלא. בעבר נזרקו לפה מעבר לגדר פצצות ובקבוקי תבערה – וגם כיום יכולה להתעופף לפה איזה אבן תועה.


שימו לב לחלונות הפאב הזה, השוכן בשכונה הקתולית. בעבר ביצעו פה הפרוטסטנטים "עבודת ריסוס" בנשק אוטומטי. איך אומרים אינתיפאדה באירית?


למרות שלנו כיהודים יש מונופול מסוים על הסבל האנושי, לא יכולתי שלא להזיל דמעה לשמע סיפור חייו ומותו של בובי סנדס, לוחם במחתרת האירית, שזכה להערצה רבה בקרב האוכלוסייה הקתולית. למרות שהוא נקט בכלא בשביתת רעב, נהגה כלפיו ראש ממשלת בריטניה דאז מרגרט תאצ'ר בקשיחות רבה – ולבסוף, בשנת 1981, הוא מת מרעב. אירוע זה גרם להתפרצות זעם המונית במדינה, שהשפיעה רבות על המאבק כולו.


בין שתי השכונות ניצב "קיר השלום", המוקדש לסכסוכים נוכחיים מרחבי הגלובוס – וכמובן שלא נפקד בו מקומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.


לאחר הביקור בבלפסט עזבנו את אירלנד הצפונית, וחזרנו בנסיעה דרומה לרפובליקה של אירלנד. בדרכנו לדבלין ציפו לנו עוד שני אתרים מרתקים. ניוגריינג' Newgrange הוא אתר קבורה פרהיסטורי, שנבנה בסביבות שנת 3000 לפנה"ס (מה שאומר שהוא עתיק יותר מהפירמידות). מדובר באחד מקברי המעבר החשובים בעולם ומסיבה זו הוכרז ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.


משקלן הכולל של האבנים פה הוא 200,000 טון - ולא ברור כיצד הן הובאו הנה. לא ידוע גם כיצד הן הורמו למעלה עם האמצעים ההנדסיים הפרימיטיביים של התקופה. למעשה האתר כולו מהווה תעלומה אחת גדולה, שכן טרם גילו למה הוא שימש: האם כמקום פולחן לאלים? כאתר קבורה לאנשים חשובים? כמוקד לפעילות אסטרונומית? על חלק מהאבנים חקוקות יצירות אמנות אבסטרקטיות, שגם את משמעותן לא הצליחו החוקרים לפענח. בקיצור, רב הנסתר על הגלוי, מה שמוסיף לשהות פה נופך מיסטי.


לא רחוק מכאן שוכן אתר מרתק נוסף: מונסטרבויס Monasterboice, ובו שרידי מנזר מהמאה ה- 6. המקום מפורסם בזכות צלב אבן, שעליו גולפו יצירות אמנות קדומות, המספרות את סיפורי התנ"ך.

זוהי למשל סצנת "ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו מים". ברור, לא?


את היומיים האחרונים בטיול הקדשנו לדבלין Dublin בירת אירלנד. העיר נחשבת לא רק למרכזה הפוליטי של הארץ, אלא גם למעוזה הכלכלי והתרבותי. היא קוסמופוליטית מאוד – ולראשונה ראינו לא רק את הג'ינג'י האירי אלא שלל צבעים שונים. היא משופעת במבני ציבור מרשימים, יש בה רחובות שוקקים, חנויות יפות – ושפע מוזיאונים. אם יש עיר אחת בלבד באירלנד שחובה לבקר בה, הרי שמדובר בדבלין.

רחוב גרפטון Grafton – ה-מקום בעיר בו עושים ומבזבזים כסף.


רחוב אוקונל O'Connell – שדרה מרכזית ה"מככבת" בלא מעט ספרים אירים ידועים.


בית הדואר ברחוב אוקונל. למה לשלוח אי-מייל כשיש בית דואר כזה?


הפגנה אנטי-ישראלית ברחוב אוקונל. מה לעשות, לא כולם אוהבים אותנו.

טריניטי קולג' Trinity College – מוסד החינוך האקדמי העתיק ביותר באירלנד. המושג "פרס נובל" לא זר לכמה מהסטודנטים שלמדו פה.


נהר ה- Liffey החוצה את העיר.


פארק סטיבן הקדוש – מקום אידיאלי במרכז העיר להתאוששות רגליים.


הספרייה הלאומית. סטודנטים יושבים כאן בדממה אינטלקטואלית עמוקה, קוראים וכותבים. מעניין אם מישהו מהם יהיה ג'ימס ג'ויס הבא...


מבשלת הבירה של גינס. אחרי ששתינו כל-כך הרבה מהבירה הלאומית של אירלנד, לא חשבנו לוותר על ביקור פה.


הגלריה הלאומית של אירלנד. מוצגות כאן שלל יצירות מופת אירופאיות כמו "מאסרו של ישו" של קאראווג'ו.


בניגוד לבלפסט ה"תכליתית", שחיה ביום וישנה טוב בלילה, דבלין מתעוררת לחיים חדשים עם רדת העלטה. אז היא מתגלה כעיר תוססת, קצבית, צעירה ושיכורה. חיי הלילה מרוכזים במתחם בשם טמפל-בר Temple Bar שבו מאות פאבים המלאים במבלים. אלפי אנשים מגיעים למקום הזה, מה שהופך אותו להמוני למדי, אך עצם השיטוט בו מהווה חוויית בילוי מהנה כשלעצמה. טרפת.

אם עקבתם אחרי תיאור הטיול עד כה, בוודאי שמתם לב שהוא כלל הליכות רגליות מרובות, המזכירות במשהו שירות צבאי. מכיוון שהצבא צועד על קיבתו, אכתוב כעת על האוכל האירי. אתחיל בארוחה החשובה ביותר ביום, הלא היא ארוחת הבוקר. בכל מקום ברחבי האי מוגשת ארוחת בוקר אירית. תשכחו מקרואסון, גבינות וירקות – כאן אוכלים בייקון מטוגן, נקניקיות, ביצים, פודינג שחור (נקניקיית דם). כמו כן מוגשים לחם סודה, דגנים, חמאה, ריבה, שתייה קלה (בד"כ מיץ תפוזים) וחמה (תה/קפה). נראה אתכם יוצאים לטייל אחרי דבר כזה.


מדובר בארוחה גדולה, משביעה מאוד, עתירת קלוריות, שלא מתכתבת בשום צורה עם טרנד הניו-אייג' הבריאותי הנוכחי. במקור היא נועדה לחקלאים, שעבדו עבודת פרך עם שחרית – וחזרו הביתה מספר שעות לאחר מכן רעבים לארוחת בוקר.


באירלנד יש מבחר מרשים של בתי אוכל – ממסעדות פיש-אנד-צ'יפס ומזון מהיר ועד מסעדות מישלן. באופן אישי העדפתי להתמקד במטבח המקומי המסורתי. התרשמתי שהמטבח האירי אינו אנין, מתוחכם או מעודן במיוחד. האוכל בו פשוט, כבד, כפרי, חם ומשביע. כזה שאמנם מנחם את הגוף לאחר יום טיול ארוך, אך לא מרגש במיוחד את בלוטות הטעם. מה שכן, חומרי הגלם איכותיים מאוד – בעיקר בכל הקשור בבשר (אולי בשל כרי הדשא הירוקים האינסופיים). להלן כמה מנות שאכלתי:

 Boxty– זוהי הגרסה האירית לבלינצ'ס. מדובר במעין מאפה של תפוחי-אדמה מבושלים, מרוסקים עם חמאה וקמח. לעיתים הוא מוגש גם עם מילוי בשרי.


 Irish Stew– המאכל המקומי המפורסם ביותר. נזיד שכולל בקר/כבש המבושל עם תפוחי-אדמה, גזר, בצל ותבלינים.


 Dublin Coddle– מרק סמיך, הפופולארי מאוד בדבלין, שבתוכו שוחים בייקון, נקניקיות, שינקן, תפוחי אדמה ובצלים מבושלים.


 Shepherd's Pie– אם תהיתם מה אוכלים הרועים האירים, אז מדובר בפשטידה, שכוללת פירה, בשר טלה טחון, רוטב עגבניות וירקות שונים.


 Guinness Beef Pie– האירים כל-כך אוהבים בירת גינס, שאפילו את הבקר הם מבשלים בה. הבשר מוגש ברוטב סמיך, כהה, דומיננטי וקצת כבד.


Roast Belly Of Irish Pork – בטן חזיר צלויה, המוגשת ברוטב תפוחים.


 Colcannon Bacon– קותלי חזיר ברוטב בשמנת, המוגשים בליווי כרוב מבושל וקצוץ ותפוחי אדמה.


Warm Goats Cheese – גבינת כבשים מקומית, המוגשת על רושטי תפוח-אדמה בליווי מרמלדת בצל.


בדבלין, לקראת סוף הטיול, כששבעתי קצת (תרתי משמע) מהאוכל המקומי, נכנסתי לבית קפה קטן וסימפטי בסגנון צרפתי בשם Queen Of Tarts והתענגתי בו על טארטים טריים נהדרים.


טארט שוקולד פקאן.


קרמבל תפוחים.


אני מעוניין לכתוב כמה מילים גם על הפאב האירי – שהוא מקום הבילוי האולטימטיבי של תושבי האי. כמות הפאבים פה בלתי נתפסת, וגדולה בצורה משמעותית מכל סוג בילוי אחר (בתי קפה, מסעדות, בתי הקולנוע או מועדונים). בכל עיירה, גם הנידחת ביותר, תמיד נתקלתי בפאב שכונתי כלשהו. הפאב איננו רק מקום בילוי אלא מוסד קהילתי של ממש. צעירים, מבוגרים ואפילו קשישים מסתופפים תחת קורת גג אחת, שומעים מוסיקה חיה וכמובן שותים גינס. באופן אישי קצת קשה לי לדמיין את סבתא שלי לדוגמא שותה בירה מהחבית בפאב שכונתי, אך כאן הדבר טבעי לחלוטין.


בכל פאב ישנם סוגים שונים של בירה מהחבית – וגינס תמיד אחת מהן. הבירה נשפכת כמו מים, וכולם שותים כאילו אין מחר. אם בתל-אביב מסעדה שמחזיקה מעמד שנים ספורות זוכה בתואר "מוסד", אז כאן חלק מהפאבים מתהדרים בהיסטוריה של למעלה מ- 100 שנה. כבוד.


לסיום, אי אפשר בלי לכתוב על העם האירי. אם היה נערך משאל עולמי בנוגע לזהות העם הנחמד והחם ביותר – סבירות גבוהה שהאירים היו מככבים בצמרת הרשימה. בכל מקום פגשנו אנשים לבביים שהסבירו לנו פנים. כשנזקקנו לעזרה כלשהי, המקומיים ממש יצאו מגדרם כדי לסייע. את השיחות המעניינות ביותר ניהלתי עם אירים מקומיים בפאבים השכונתיים. לא כולם אמנם חסידים גדולים של מדיניות החוץ של ממשלת ישראל, אבל בכל מקום הם תמיד גרמו לי לחוש בנוח, כחבר.

למרות המשבר הכלכלי הנוכחי הפוקד את האי, האירים נהנים כיום מחיים טובים, לאחר שנים ארוכות של מלחמות. בכל מקום ראיתי אנשים שמחים, חייכניים, פטפטנים, שאוהבים את החיים. מדוע הם שמחים כל-כך? הלוואי וידעתי. מה שבטוח – החיים יפים יותר אחרי פיינט או שניים של גינס...


זהו. זה מה שיש לי לספר על אירלנד, שהיא באמת ארץ קסומה ומיוחדת. שירבו טיולנו, חגינו ושמחותנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת