00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

אמא של כלה

08/11/2012

 

 

 

השבוע צפינו בעלי ואני בסרט "למלא את החלל". סרט עטור שבחים כמו גם ראוי לטעמי מכל נקודת מבט שלא אתבונן בו. הסרט שרזי ההתנהלות בתא המשפחתי הדתי היו ועדיין זרים לי, הביא אותי כמו ברפלקס מותנה למחשבות על בתי הצועדת לחופתה ממש בעתיד הקרוב. המחשבה שהכלה בסרט מובלת לחופתה מבלי שחופש הבחירה המלא נתון בידיה, שכל כך הרבה גורמים מעורבים ומנחים אותה משקולים כאלו ואחרים לבחור בשידוך הספציפי, הותירו בי מחשבות ותהיות בגין אותה התנהלות שחוותה גיבורת הסרט לעומת בתי שלי.  

אף פעם לא הייתי אמא של כלה. ככל שחולפים הימים ותאריך החתונה של בכורתי מתקרב, רבה ההתרגשות המפעמת בתוכי. פלשים מתמונות ינקות וילדות שלה מרגע שהפכתי אמא מתערבבים לי עם זכרונות התקופה שקדמה לנישואי שלי.

בשבוע שעבר נרשמו הצעירים ברבנות. התהליך הרשמי של עדים והנחיות כלליות הוביל את הבת לחדר הדרכת הכלות.

כאשר אני נרשמתי ושוחחתי עם הרבנית היתה השיחה אישית וממצה. שמעתי, הפנמתי את שנראה לי נכון ובעיקר את כל מה שלא נראה לי נכון ושכחתי את הכל ברגע שיצאתי מהרבנות. 

בתי כהרגלה, מהרה לשתף אותי בנפלאות המפגש ותיבלה אותו בחוש הומור והמון צחוק, ספרה על מסגרת כיתתית של  6 כלות שזכו להרצאה על  תולדות המקווה, בנייתו וחשיבותו. הדבקות בגישה לפיה אמורה  הכלה להרות בערב החתונה אינה מרפה גם היום בשנת 2012.  חובת הטבילה והאישור שניתן לרב אמורים להיות גולת השקר המשותף של כולם את כולם.

שהרי לא כמו בימים עברו. הכלות של היום מגיעות להדרכה עם תאריך חתונה נקוב. הם מקבלות טווח תאריכים בו הן רשאיות להינשא בהתאם למחזור החודשי ובה בעת נדרשות להתאים את המחזור לתאריך  ולהזיז אותו עם כדורים כדי שיתאים "לדרישות".  רבו המילים שנכתבו ויכתבו בגנות הרבנות בישראל. מערכת משומנת של רשות העומדת בפני עצמה ומתנהלת בכוחנות ובכפיה בלתי מתפשרת.

מי שהפליאה בגישתה המתקדמת היתה דווקא אותה רבנית שהעניקה לצעירים שיחה זוגית (שלב ב' של ההדרכה) עת העצימה והגדילה במילותיה את את מקומה של האישה בזוגיות. ההנחיה להתמיד בעשרה משפטי עידוד מילות, תמיכה ושבח מידי יום אחד לשני היו הקו המנחה ששדרה למען זוגיות טובה. וכבר התחילו השניים  למלא אחר ה"דרישה" תוך שהם סופרים עד כמה הם בכף זכות של אמירות שכאלו מיום האתמול אל יום המחר. אין ספק שחוש ההומור קיבל כאן תפקיד משמעותי.

במקביל להכנות והסממנים החיצוניים המבשרים את בוא החתונה. אני חווה עם עצמי תהליך אישי, רגשי. תהליך רווי שאלות וחששות שגם אם אין להן מקום במציאות, אינני חפה מהם. לא. אינני דואגת ולא לרגע קל ממושא הבחירה של בתי.  שמחה איתה וסומכת עליה. חתני מתגורר איתנו כבר שנים והיו לי אנספור ימים והזדמנויות להכיר ולתהות על קנקנו. אלא שאני לבתי ובתי לי כבר 27 שנה ויותר. היא חלק מהוויתי והיחד המחבר אותנו הוא סוג של משהו שגם בשעת חילוקי הדיעות שביננו עדין לא נפגם הקשר הכל כך חזק שרקמנו מיום היוולדה. ועתה. משהו מבית הקלישאות של  "עוף גוזל"  מקנן בי תחת החידה האם המעמד של : "אמא של כלה" הוא סוג של פרידה? האם בהכרח יחול אותו שינוי מאיים עת תהפוך מרווקה לנשואה ואשת איש? ואם אני כל כך שמחה אז למה אני גם קצת עצובה? 

צאי לחייך ילדתי. המרחב מחכה לך שם בחוץ... וקחיעמך לכל מקום את המשפט המשותף שלנו כבר למעלה מ20 שנה:

"בכל אשר תלכי את חלק מגופי" 

 

עוד נשוב לכאן אני מבטיחה.  

 

 

 

 תודה לכם הגולשים שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו. 

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת