00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

הידד לאמיר – גיבור השנה שלי (שיח` חמד בן ח`ליפה אאל ת`אני)

 

 

 

מעשה באיזור מדברי צחיח לחלוטין, רק חול וחצץ שאפילו אין בו מעט קמצוץ של מרעה דלוח לגמלים. גם בארות מים אין בו. אולי אחת או שתיים כי בתכלס הסתובבו בו בעבר הלא רחוק בכלל כמה בדואים מתגוררי אוהלים ורוכבי גמלים, שבהעדר כל יכולת חקלאית התפרנסו על הדיג המקיף את חצי האי המדברי שלהם. כמה גדול אזור זה? פחות או יותר שווה שטח לנגב שלנו. שטחו בפועל הינו 11,500 קמ"ר (הנגב שלנו 12,500 קמ"ר). מה כבר ניתן לצפות מאזור סוף העולם הזה? אלא שאלוהים אהב מקום זה והטמין בקרקעיתו  את המאגר השלישי בגודלו    מעתודות הנפט והגז הטבעי אשר בעולמנו, אשר התגלו לבני האדם רק ב-1939. בחוץ – מדבר שממה. בפנים אוצרות יקום מבעבעים.

לפני 40 שנה ב-1971, קמה פיסת המדבר הזו וקיבלה את עצמאותה תחת השם קטאר, כאשר במתי מעט הבדואים שולטת משפחת האמיר אאל ת'אני. כמות האוכלוסייה הבדואית במדינת קטאר הפצפונת עומדת כיום על 1/4 מיליון איש בלבד (250,000) אך לשרותם ולעבדם עומדים מיליון וחצי (פי 6) עובדים זרים: תאילנדים, איראנים, נפלים, הודים וערבים.

כלומר שכבת אזרחים בת 250,000 איש ושכבת עובדים זרים בת 1,500,000 איש.

מה בונים עובדים זרים אלו? תוך שנות דור הוקמה המדינה, המרוכזת רובה ככולה בעיר הבירה דוחה, כמדינה המודרנית העשירה, המשוכללת והמפנקת ביותר לאזרחיה בעולם כולו. בעלת שעור הצמיחה התעשייתי והכלכלי הגבוה ביותר בעולם. עיר של חלומות. קו החוף שלה מהווה ביטוי לארכיטקטורות פנטזיה דמיונית של רבי קומות מגווני צורות וקימורים, שכל אחד קורא תגר ככל הנראה על חוקי הטבע ובכל זאת עומד על תילו.

בתוך הלהט המדברי היוקד, אזי מלבד הכבישים הכל הינו ממוזג. הבתים, הקניונים, הרחובות המחופים מלמעלה, השכונות, הכל בנוי כארמונות יפהפיים, המחקים ערים אירופאיות כמו ונציה (מה שמותר בלאס וגאס מותר גם בקטאר), ובקיצור עיר הזיה יפהפיה, מפוארת ועשירה עד בלי די. כל מבנה הוא בונבוניירה ארכיטקטונית עם גנים מטופחים מזרקות ושפע מים. מיטב האופנה העולמית היוקרתית בלבד, מסנדל ועד ריהוט, מתיק ועד מכוניות יוקרה מצוי בחנויותיה הנוצצות, והתושבים, שהם העשירים לנפש בעולם כולו (!!!) הינם בעלי הכנסה שנתית ממוצעת לאזרח לנפש של 103,000 דולר לשנה ובתרגום חופשי כ-44,000 שקל לגולגולת לחודש. (למשפחה בת 3 ילדים תהיה אפוא הכנסה חודשית ממוצעת של כ-220,000 ₪ לחודש). מה עליהם לעשות בכסף זה? להנות ממנו נטו. הממשלה רק נותנת לא לוקחת מאומה לעצמה מאזרחיה. הרי יש לה מרבצי נפט וגז למימון הוצאותיה.

במדינת הפלא הזו אין מיסים לחלוטין, וכל השרותים הציבוריים ניתנים חינם אין כסף כגון: הוצאות חשמל ומים – חינם. מיסים כאמור אין. הוצאות רפואיות מלידה ועד מוות וכל מה שבדרך כולל הוצאות קבורה – חינם, הוצאות חינוך מינקות ועד תואר אקדמאי שלישי באחת מ-6 האוניברסיטאות האמריקאיות שבמדינה – חינם, כניסה חינם למוזיאונים (בקטאר הוקם מוזיאון האומנות האיסלמית המפואר והיוקרתי בעולם) וכל מה שיעלה בדעתנו. אז על מה להוציא את הכסף? על צריכת מוצרי יוקרה, על הליכה לקונצרטים מרהיבים של מוסיקה קלאסית מערבית, שכל נגניה יובאו לקטאר, על נסיעות לחו"ל ככל הנראה ובקצרה על כל מה שחפץ האדם. הבעיה המרכזית של המדינה: כיצד לא לגדל דור של תושבים מפונקים מדי, מרוצים מדי, שבעי רצון מדי שאז עלולה ללכת לאיבוד המוטיבציה לפיתוח אישי וסביבתי.

לפני 17 שנה הדיח האמיר הנוכחי בצורה שקטה ומכובדת את אביו מהשלטון, שהרי כבר היה משכיל בהרבה מן האב ומעורה בתרבות העולם, וככל הנראה חכם ונאור הרבה מונים ממנו. השניים התפייסו וחמד נשאר מאז האמיר בשלטון. לפני 15 שנה החליט אמיר הנוכחי להפוך לכוח השפעה בעולם הערבי והקים את תחנת הטלוויזיה אל ג'זירה, תחנת חדשות 24 שעות סביב השעון בכל העולם הערבי וברחבי תבל, חופשית מצנזורה, משדרת אנגלית וערבית, עם מיטב שדרני תבל, תחנה שסיקוריה היו בעלי השפעה מכרעת על המהפכות בשנה וחצי האחרונות בעולם הערבי.

קצב התנופה ממשיך ללא לאות: התפלת מי ים, מרכז עיבוד גז טבעי הגדול והמשוכלל ביותר בעולם, מסילות רכבת בתי חולים סופר מודרניים, סופר מצויידים המעסיקים את מיטב רופאי העולם (מה רע לרופא עולמי לנסוע לקטאר המדהימה והממוזגת לכמה שנים ולחזור לארצו תפוח כיסים עתיר הון?) הקיצור – הכסף קונה הכל, אך כל הרעיון הוא של כסף קונה שפע ורווחה לתושבים, לא כסף הקונה נשק ומפיץ אלימות, לא כסף הנאגר במרתפי השליטים, אלא כסף לתושבים המאושרים בתוך גן העדן המדברי שלהם. אין ספק שקטאר הינה פטה מורגנה שהתגשמה בחומר. כאשר התושבים מסופקים כלכלית, חברתית, תרבותית והשכלתית, כאשר יש אפשרות לדמוקרטיה (קיימת בקטאר זכות בחירה לנשים) יחסית, חופש דיבור של התקשורת, ואפשרויות מימוש עצמי בלתי מוגבלות.

המוטו של האמיר, הגיבור שלי, להיות חבר של כולם. וכי מה רע בזה? זוהי מדינת ליליפוט שעוצמתה בכלכלתה וכספה. בכוח צבאי הריהי נעלמת בהבל פה אז למה לריב? הבה נהיה חברים של כולם. של חמאס וחיזבאללה איראן וישראל. למה לא? חברים זה טוב.

ואיך עושים חברים? ראשית מקבלים את השונה והמגוון ולומדים להבינו, ושנית והעיקר תורמים הרבה כסף ומקדמים אינטרסים הנתפשים כחיוניים בעיני קטאר.

האמיר שלנו נמצא ושולט בקטאר כבר 17 שנה אז מדוע הפך דווקא עכשיו לגיבור האישי שלי בתקופה זו? אז הבה נחזור לסיפור הלא פתור שלנו עם רצועת עזה, החמאס, הפצמ"רים וירי תלול מסלול.

מה רוצים הפלשתינים? מה שכל אדם רוצה. לחיות ברווחה סבירה. שתהיה להם פרנסה, מזון, דיור סביר והוגן, מים זורמים, ניקוז שפכים, ויכולת לצמיחה כלכלית תרבותית ואישית. בבסיס הכל, לדעתי כמובן, כל אדם רוצה לשבת תחת גפנו ותאנתו לדאוג לעצמו ולמשפחתו ולחיות בשלום ובנחת. הפלשתינים בעזה לא הצליחו מסיבות אלו ואחרות לשקם עצמם כלכלית ותרבותית מסך 65 שנות מגוריהם בעזה. הם נשארו פליטים מנטלית ותפקודית ולא לקחו עצמם בידיים ליצור תנופה וצמיחה. לא לי לדון בכך. אך ברור שאם תתאפשר להם דרך לרווחה וצמיחה תהפוך המזמרה את החרב לכלי עבודה ולא לכלי מלחמה. כך שהפתרון הוא לאפשר להם שגשוג וצמיחה ואם אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם אז יש לסייע להם בכך.

ישראל מסיבותיה שלה הטילה מצור ימי ואווירי, כלומר תחבורתי, על רצועת עזה, באפשרה למשאיות מזון וציוד הומניטרי לעבור דרך מעברי ישראל המוסכמים. כלומר ישראל מסיבותיה שולטת על ברזי האספקה לרצועה כחלק ממערכת יחסי האיבה וההתנגשות בין 2 הלאומים. משטים סימבוליים של פעילי שמאל ושלום הינם כמובן פארסה מגוחכת לפריצת ההסגר הימי על עזה.

משט 6 האוניות התורכיות וההשתלטות על המרמרה במאי 2010 היכה גלים של דעת קהל לכאן ולכאן אבל ברור שלא היה לו שום ערך ממשי-חומרי. בחודש אוקטובר הנוכחי שנת 2012  עצרה ישראל את המשט השוודי של הספינה "אסטל". טוב, אז העולם שוחר טובת הפלשתינים מבחינה הומנית עושה ציוצים סימבוליים שזה בסדר, וישראל גם היא ממלאת תפקידה כחזקה ואיתנה בדעתה במשחק התפקידים של אויבים, ושומרת על ההסגר שכפתה והכל נשאר כשהיה, מתבוסס במי האפסים של חוסר תזוזה, חוסר פתרון, איבה המולידה איבה, תג מחיר, עין תחת עין וכו' וכו', חולשת החזון וחולשת המנהיגות משני הצדדים שאינם מסוגלים להעפיל לפלטפורמה שאין בילתה שרק שלום יוצר שלום, שרק פיתוח וצמיחה נותנים לאדם את הרצון לשים כלי המלחמה בצד שהרי מטרת היעד של כולם היא ליצור לעצמם בית ולהגיע אליו בשלום. זאת מבין האמיר אל-ת'אני שהוא איש תבונה, חכם של אמת ונאור,עתיר משאבים הרואה גבוה ולמרחקים.

די עם משחקי המשט ועצירתם. כל אלו שטויות ומשחקי הבל של ילדים, שאינם מועילים ואינם מורידים דבר. מי שאין לו כוח של תבונה ומשאבים עוסק במשחקים סימבוליים חסרי תוחלת. התייצב אפוא האמיר בעזה והודיע על מימון פרויקטים ספציפיים: 30,000 יחידות דיור, כך וכך ק"מ של תשתיות, בית חולים מודרני על שמו. הוא לא ישפוך שם 500 מיליון דולר שהשליטים יטמנו בכיסיהם או יפנו לרכישת נשק. ניתן לסמוך עליו שידע להביא הציוד, האספקה ולגייס את כוח האדם הנדרש כך שיהיה פיקוח מדוייק  על מה וכיצד מושקע הכסף וכיצד הוא משיג את יעדו.

במחיר 500 מיליון דולר של האמיר אל ת'אני הוסר באחת ב 23 ל,אוקטובר שנת 2012 המצור ההומינטרי על עזה הנמשך משום מה מאז 1948. אם יוליד פירות של תנופה ושלום, יהיה עניין ככל הנראה להמשיך ולהשקיע כספים. לרצועת עזה נתונים אקולוגיים טובים עד אין ספור מאלו של המדבר הקטארי. אז למה שלא תהפך רצועת עזה לגן עדן מקומי בעזרת שליט קטאר המומחה להפיכת כלום לגן עדן? ובכך הוא הופך עצמו לשליטה הרוחני-אידיאולוגי של הרצועה אודות חזון הפיתוח, כי איש לא יסרב לצמיחה ולשפע ולהשגת יעדים של טוב. קטאר והאידיאולוגיה שלה עדיפה על איראן ותפישות הג'יהאד שלה. באחת נדחקה איראן הצידה. אין שום דבר בעולם פרט לשפע ורווחה שהוא כוח הנגד לאיבה ומלחמה. מי צריך צרות אם טוב לו? הידד לאמיר אל ת'אני. איש של חכמת אמת.,ההופך עצמו לבעל הבית בעזה, שכן בעל המאה הינו בעל הדעה.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת