00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפור פשוט

מינוי נבחרי ציבור

23/10/2012

חול ושיממון עד היכן שהעין משגת, מדבר יהודה.
על כמה כיפות שכנות פזורים אוהלים, צליות ומערכת הגברה, פסטיבל "צלילי המרווה".
סדנאות ויפאסנה נשתקות, תה עלים ירוק נמזג לספלים קטנים והבאסים של הפסיכודאלי נשפכים מהרמקולים על החול החם, עייפים ודביקים.
אבק דק עולה מפיזוזיהם של חבורה עליזה, מה שמגביר את פעולת המצמוץ.
משה רבינוביץ' או מויש , בחור עטור רעמת ראסטות, למותניו מכנס דייגים מרווח, שוכב על ערסל תחת עץ הקטלב ונועץ מבטו בעננים שמפליגים מעליו דרך הענפים.

"וואלה", אמר מויש לעצמו, "העננים, איפה הם ישנים?"
"מה אני מבין? אני כולה עץ" , ענה לו העץ, "אבל זה בטח פה בסביבה לא?".

כך בעצתו של העץ כשראשו לא הכי צלול עליו, יצא מויש לתור אחר מקום משכבם של ענני המדבר.
לאחר כרבע שעה של שיטוט בין הדיונות הסלעיות הבחין מויש במערה חצובה אשר פתחה מוסתר ע"י כמה שיחים, כיוון שהתחיל להזיע החליט לתפוס לו חתיכת צל בפנים, הוא הסיר את המכשולים שעמדו בדרכו וחדר לקרירותו של מחסה הסלע.
ברגע הראשון, כאשר נח מבטו על האדם שישב על שטיחון וניסה להעלות באש שיח שצמח במרכז הכוך בעזרת אבן צור, חשב שבאמת מצא את אכסניית העננים. הזקן ישב עם גבו אל הפתח, לבוש גלבייה לבנה, שיערו הלבן השתפל על כתפיו וזקנו המאפיר היה טחוב בחגורתו, חצי ענן חצי אדם.

"קח", אמר מויש והושיט לזקן מצת.

"תוריד את הכפכפים, אתה מטנף לי את השטיח", רטן הזקן ולקח את המצת מידיו.

להבה דקה נתפסה בשיח והזקן נשען אחורה באנחת רווחה.

"בוא שב, אני אלי", הציג את עצמו הזקן ושלף שרפרף מפינה נסתרת במערה.

"אני מויש", אמר מויש והתיישב על השרפרף מול האש.

"אני יודע",אמר אלי, "תשמע משה, זה לא סתם שהופעת לי פתאום ככה במערה".

"באמת?", הרים מויש גבה.

"באמת באמת", חיקה אותו אלי, "משה, סנה בוער, של נעליך מעל רגליך, לא מזכיר לך משהו?".

"לא חשוב, השלמת בגרויות תעשה אחר כך", אמר אלי לפני שמויש הספיק לענות.

"יש לי איזה דיבור איתך ואין לנו הרבה זמן, הסנה עוד מעט מסיים ואז הלך כל האפקט".

"רגע אחד!", התפרץ מויש, "אתה מאלה שיבקש ממני להניח תפילין, לשים צדקה ולגדל פאות? כי אם כן...".

"תקשיב לי גולם!". התעצבן אלי, "אני לא צריך ממך כלום, רק משימה קטנה".

אלי ששם לב שמויש קצת נבהל, המשיך בקול יותר מרגיע.

"תראה, פעם מזמן, בחרתי בך ובבני עמך להיות עם סגולה, אור לגויים. זה לא היה קשה, כי וואלה הייתם נאמבר וואן, הכי אתלטיים, הכי משכילים, הכי מוסריים, חלוצי המונותיאיזם וכל זה. הרבה יותר אטרקטיביים מעובדי האלילים הפרימיטיביים שהיו מסביב.

אבל היום, מה אני אגיד לך משה, אתם לא עומדים בציפיות, בוחרים מנהיגים בלי חזון, רבים אחד עם השני על כל שטות, אין כבוד לאף אחד ולשום דבר אתה מבין?".

מויש לא ענה אז אלי המשיך.

"בגדול מה שאני צריך ממך זה שתעביר את המסר לכולם, כמו פעם, תוכיח את העם כמו שאומרים. תחזיר אותם למוטב". אלי סיים את נאומו ולקח נשימה עמוקה.

מויש נראה מבולבל וסרק בחוסר תשומת לב את המערה שסביבו.

"הכל מובן?", שאל אלי.

מויש הנהן בחוסר בטחון.

"אחלה, תעשה את זה ומשם כבר נתגלגל". אלי טפח למויש על הכתף בידידות ויצא, משאיר אחריו אדוות של אדים בצבע לבן.

הסנה כבה והתחיל למלא את המערה בעשן מחניק, מויש דידה החוצה אל האוויר הפתוח, קצת מסוחרר.
תשוש מכל החוויה חזר לערסל תחת הקטלב. "תגיד עץ", שאל מויש, "מה רצה ממני התמהוני הזה?".

"עזוב אותו, מנסה להחזיר אותנו בתשובה זה ", ענה לו העץ החילוני בכעס.

מויש עצם את עיניו וחלם איך הוא מוביל עם של עננים, למודי תלאות, אל ארץ הרקיע המובטחת.

 

"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש..."  אמר קהלת אבל כנראה שלא התכוון למנהיגים ואנשי ציבור. שלטון העם איבד את יעילותו בזמן האחרון בעיקר מכיוון כשהעם רק בוחר בשלטון ולאחר מכן השלטון מושיב אותו על הספסל לארבע שנים. במצבים כאלה אולי כדאי לשקול לחזור לשיטת הבחירות הישנה? לא משנה מה העם יבחר, מישהו לא יהיה מרוצה, אז שיישות חיצונית תבחר את המנהיג. פעם זה עבד יופי, אולי זה יהיה רלוונטי גם להיום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Evel Knievel אלא אם צויין אחרת