33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בריאות בקלות

הבחירות שלי.

במהלך סוף  קראתי את הכותבים "שרביט הבחירה", סיפורים מרשימים על בחירות של אנשים , חשיפה אישית של הכותבים במידה רבה או מועטה לפי בחירה.

קראתי ועשיתי סדר בראש מה היתה הבחירה הראשונה שלי ? מה הניע את גלגל חיי. . זוהי רשומה חושפת מבחינתי, למרות שחלק מהדברים הועלו  בנושאים שונים שכתבתי, כאן יהיה מיקוד.

הבחירה הראשונה שלי היתה בתיכון . למדתי בבית ספר עיוני "רמות " בבת ים , למעשה זו היתה החלטה של הורי, הם לחצו . שנה ראשונה , כיתה ט' היתה קשה ביותר. לא התאמתי לבית הספר, הלימודים היו קשים, המורים התייחסו לתלמידים כאל מספרים, סבלתי מאוד וכמובן שהדבר התבטא בציונים נמוכים. למזלי שנה אחרי נפתח בית ספר חדש בסמוך, אורט . נשארתי שנה ,התחלתי את שנות התיכון מחדש , במגמת אופנה. 4 שנים יפות עברו עליי, נהנתי מהלימודים , אהבתי את המורים, הייתי קשובה ולומדת.

הבחירה השניה היתה להתגייס לגרעין נח"ל , בשנת 1984 . הייתי בתנועת הנוער "המתיישב הצעיר" , יועדנו לקיבוץ יוטבתה. במהלך השירות ואחרי טירונות במחנה שמונים היינו בקיבוץ חולדה חצי שנה, ולאחריו בהאחזות "שיזפון "בערבה ושנה נוספת ביוטבתה. כך הכרתי ולמדתי את חיי הקיבוץ. הבנתי שאני יכולה להסתדר, אורח חיים זה מתאים לי ומסב לי אושר רב.

עם השחרור חבריי לגרעין עזבו את המשק ואני נשארתי , הפכתי להיות חברת משק, עבדתי במגוון עבודות, למדתי פיסול באילת . . זו היתה תקופה טובה למעט העובדה שהבנתי שאם אשאר בקיבוץ לא אתחתן! קיבוץ יוטבתה היה קהילה סגורה,לי באופן אישי קשה היה להכיר גברים כדי לבסס מערכת יחסים. הקשרים היו עם מתנדבים וחברי אולפן בזמנו. אחרי שנתיים של היותי חברת בקיבוץ,  יצאתי לשנת שירות בתנועת הנוער "המחנות העולים "בתל אביב, עבדתי במשך שנה במחלקת הדרכה, הדרכתי ובניתי תוכניות הדרכה לחברי הגרעין.  הכרתי קיבוצניקים נוספים, למדתי לעבוד בצוות ,למדתי נהיגה , עשיתי בגרות במטמטיקה. . והכל המשק שילם. קיבוץ יוטבתה הוא משק נדיב, מעניק לחבריו את כל צרכיו ורצונותיו.  הייתי על הסף לחזור  ליוטבתה ואז הכרתי את בן זוגי לעתיד בעלי. במקום לחזור יצאתי לשנת חופש . . יתרון נוסף של החיים ביוטבתה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות .

בשנה זו גרתי שנה ברמת אביב. הייתי שותפה עם בחור נכה, שילמתי שכר דירה נמוך כיון שניקיתי את הדירה, תנאי בחוזה. עבדתי כמלצרית בגן ארועים "גן אורנים"בתל אביב,חצי שנה, בתקופה ההיא שנת 1989 ממש לימדו אותנו להיות מלצרים, למדנו את רזיי העבודה כדי להיות טובים ומקצועיים. בנוסף ניקיתי בתים בשעות הבוקר. במשך שנה עבדתי קשה כדי לממן את הטיול לחו"ל.

עזבתי את קיבוץ יטבתה, קיבלתי פצויי עזיבה ובספטמבר 1990 נסעתי עם בן זוגי לטיול של שנה לארה"ב. שנה מדהימה ומפעימה. חצינו את היבשת לאורכה ולרוחבה.שכרנו דירה ועבדנו חמישה חודשים במיאמי, ארץ השמש. הכרנו חברים שאיתם אנו בקשר עד עצם היום הזה. באותה תקופה הרבה מהחברים של בן זוגי גרו ועבדו באמריקה כך שיכולנו לגור ב"בקומונות" שלהם כמו בלוס אנג'לס, או בקונטיקט כדי לחסוך כסף. קנינו רכב שליווה אותנו במהלך שנה זו , וכיומים לפני החזרה הביתה מכרנו אותו . שנה זו חיזקה את המודעות  והבחירה שלנו לחזור לישראל ולא לתקוע יתד בארה"ב, לחזור לקיבוץ.

כאמור החזרה הביתה , אוגוסט 1991, היתה לקיבוץ של בעלי. קיבוץ במרכז הארץ , מבוסס , רב דורי. בעלי הוא בן משק, משפחתו ממקימי המשק. ילדיי כיום הם דור רביעי. אחרי שנה של מגורים משותפים ביולי 1992 התחתנו והקמנו בית בקיבוץ.

בתקופת הטיול חשבתי לעצמי והתלבטתי מה ללמוד. הבנתי שאני מתענינת ואוהבת את נושא התזונה . בארץ חקרתי את הנושא. לימודי תזונה ניתן היה ללמוד בפקולטה ברחובות , לימודים באוניברסיטה שללתי על הסף. קראתי את הסילבוס והבנתי . . לא מתאים, קשה מידי. שוב היה לי מזל גדול באותה תקופה החלה פריחת המכללות. בחרתי ללמוד נטורופתיה במכללה לרפואה משלימה בתל אביב. תעודת בגרות היתה לי, אין צורך במבחן פסיכומטרי. שילבתי יום לימודים מלא- 9.00 -20.00 בערב. וחצי יום נוסף. כך במשך 4 שנים. במהלך הלימודים למדנו רפלקסולוגיה, צמחי מרפא מערביים וסיניים, פרחי באך, ויטמינים ותוספי תזונה, נגענו ברפואה סינית,התעמקנו בלימודי אירידיולוגיה, כימיה ואנטומיה, רפואה מערבית ועוד ועוד. בקיצור לימודים ונושאים מרתקים מפי טובי המורים בארץ , חלקם עדיין מובילי דרך בעולם הרפואה המשלימה כמו דר' דני קרת.  שנה רביעית עשינו סטא'ז , קיבלנו תעודות ויצאנו לעולם העבודה.

כמובן שעם שנות הלימודים ילדתי שניים מילדי. התחתנתי בגיל 27  ולא רציתי לחכות לסיום הלימודים. אחרי לימודי נטורופתיה המשכתי ללימודי רפלקסולוגיה בכיר, במכון לרפלקסולוגיה קואורדנטיבית, של שמואל זיידל.

בזמן הלימודים עבדתי בקיבוץ במטבח, סדר היום התאים לי מבחינת שעות עבודה, גידול ילדים ולימודים.

אחרי סיום הלימודים נוצר מצב שלא היה לי מקום בצוות המטבח ונאלצתי לעבוד במפעל . זו היתה תקופה שחורה של חיי. לעבוד במקום סגור, מאובק ומשעמם! אחרי חצי שנה של סבל ובכי החלטתי לעזוב ומצאתי את העבודה הראשונה שלי מחוץ לקיבוץ . עבדתי בבית מרקחת בראשון לציון. כיון שלא עבדתי במשרה מלאה נאלצתי לעבוד 1/2 משרה בקיבוץ ,אז השתלבתי בחדר האוכל ובמחסן הבגדים. עבדתי מעט מאוד במקצוע שלי, לא היתה לי קליניקה מסודרת.אחרי חצי שנה ובעזרת קשרים טובים שהיו לי עברתי לעבוד בבית מרקחת אחר בגדרה , שם נשארתי 10 שנים. שוב לא במשרה מלאה ועם עבודה בקיבוץ. עם השנים התמקמתי בקליניקה שהפכה להיות רק שלי, ושילבתי שעות טיפולים בה. בינתים נולדו לי 2 ילדים נוספים.

הבחירה הטובה ביותר שעשיתי במהלך 10 שנות עבודתי בבית המרקחת בגדרה , היתה לממש את רישיון הנהיגה שלי. את הרישיון עשיתי בארה"ב , חידשתי בארץ כשחזרנו ובעקבות ריב עם בעלי הפסקתי לנהוג!. לא נהגתי כחמש שנים. החלטתי שאני לא מוכנה להיות תלויה בו, או במוניות שירות , למדתי אצל מורה מצוין, חידשתי את הבטחון שלי בכביש והתחלתי לנהוג באופן עצמאי. זוהי אחת המתנות הטובות שנתתי לעצמי, השגתי לעצמי עצמאות.

אחרי 10 שנות עבודה בבית המרקחת, ולידת ילדתי הרביעית החלטתי איך שהוא להתחיל לעסוק כמעט באופן מלא במקצוע שלי. בספט' 2006 חזרתי לבית המרקחת ל 4 משמרות בשבוע, והודעתי לבעלי ולקיבוץ שאני לא עובדת בשום מקום אחר, מנסה לפתח את הקליניקה. אספר לכם שהם לא אהבו את הנושא. נושא הפרנסה עבודה בקיבוץ המסורתי היה כואב ועל הפרק. שידלו אותי, שוחחו איתי, הוכיחו לי שאני לא מתפרנסת ולא טובה לקהילה, ניסו לשדך אותי למקומות עבודה אחרים בקיבוץ ומחוצה לו ואני בשלי. די , עד כאן. אני רוצה לעבוד ולממש את המקצוע שלי, אני יודעת שאני טובה. . צריכה זמן!.

ושוב קרה הדבר, התמזל מזלי ובית המרקחת נסגר. מרץ 2007  הבעלים החליטו לסגור ולהעביר את המקום לרשת פארמה ידועה. אני החלטתי שפתחו לי גם דלת וגם חלון וקפצתי החוצה. חתמתי אבטלה כשמונה חודשים , למדתי מחשבים, איך לתפעל מחשב, Word, excel, וכל הידע הנדרש כדי לכתוב, כדי לשלוח דואר , לעבוד מול מחשב.

התחברתי לקבוצות וירטואליות כאסימון, ומפגשים/פורומים של נשים ,ניהלתי פורום בנושא תזונה ונטורופתיה, פגשתי והתחברתי לקולגות , עשיתי שיתופי פעולה, השתתפתי בקורסים לפיתוח עצמי , אישיותי, ייעודי, וכן קורסים לשיווק ומיתוג, עשיתי אימון אישי ואימון עיסקי, כתבתי מאמרים לאתר בתחום הרפואה המשלימה,וכן לאתר Reader , פירסתי מגזין חודשי ודף שבועי, אספתי רשימות מכותבים,קיבלתי תגובות אוהדות וחיוביות. למדתי את רזיי הפייסבוק,  כך במהלך השנים פיתחתי את הקליניקה. אנשים מגיעים אליי  דרך המלצות של קולגות וחברות, דרך חברות ביטוח איתם אני עובדת, דרך המאמרים, וכמובן מפה לאוזן.

הכי כייף לי שפונים אליי דרך הבלוג. ברגע שפתחתי את הבלוג בתפוז, הפסקתי לפרסם מגזינים ומאמרים אחרים. הכל מנותב לבלוג. אני נהנית מהכתיבה, מבינה שפונים אליי וגם אומרים לי שאני יוצרת אמון ופתיחות בנושא תזונה ,נטורופתיה ואורח חיים בריא.

כיום אני עצמאית,יזמית,  מנהלת קליניקה שלי. הקיבוץ בהפרטה כבר כ 4 שנים, כן עוד דלת נפתחה לי בתקופה זו. מי שמבין חיי קיבוץ , יבין את המשמעות. פתחתי תיק עוסק פטור , הקשר היחיד שיש לי מול המשק מבחינה מקצועית הוא תשלום שכר קליניקה.

בעוד אני כותבת את הדברים גיליתי שבסך הכל היה לי הרבה מזל, בכל קושי ועומס שחוויתי השלב הבא היה טוב, נקרתה הזדמנות ולקחתי אותה, אספתי אותה לחיקי . בסופו של דבר הבחירות שלי עיצבו את דרכי ובנו אותי.

בראש בניתי לי רשומה אחרת וכמובן כשיושבים מול המקלדת המילים והתכנים הם אחרים. חשפתי בפניכם מקצת מאורח חיי ופרשתי מעט מחיי . תודה שאתם קוראים ואשמח אם תגיבו.

שבוע טוב, אתי.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל eti19651 אלא אם צויין אחרת