00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

קפה של שבת

" וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת")בראשית, ב' א'-ג')

שבת בבוקר. יקיצה טבעית. ציוץ הציפורים ברקע והשקט חודר עמוק פנימה. אף פעם לא חשבתי איזה עוצמה יכולה להיות לשקט. פותחת את החלון בסלון. לגור על הכרמל מול צלע ההר זה מרגיש לי קצת לפעמים כמו לגור בסוף העולם. הבתים המדורגים מעבר לואדי נראים לי קטנים ומרוחקים. נראה רחוק אבל זה קרוב. במרחק של שתי תחנות אוטובוס מכאן באותה שכונה. אבל ההר כל כך עצום שהוא הופך את כל מה שעליו למיניאטורי וזעום.

אני חולפת על פני חדר השינה, לוקחת את הספר שנשאר על השידה, דוחפת אותו מתחת לבית השחי והולכת לכיוון המטבח. מכינה לי קפה. יום אחד בשבוע אני יכולה להרשות לעצמי להתלבט אם להישאר לשתות אותו במטבח או להתרווח לי במרפסת. אם להסתפק בעוגיה או לפרוס לי חתיכת עוגה. באמצע השבוע בשעה כזו אני בקושי מצליחה לשאוב ממנו לגימה. את השלוקים אני חוטפת תוך כדי הליכה משתדלת לא להרטיב את החולצה.

 

                           

אומרים שהשקט בריא לתודעה ואני אומרת שאילולא הקפה היה לי חסר משהו לנשמה. אני לוגמת מהקפה ומסניפה את הריח. בשביל ילדים הקפה מסמל את עולם המבוגרים. בגילי כבר מתחילים להפחית מהקפאין. כנראה שעם השנים אנחנו חוזרים להיות שוב קצת כמו ילדים. היום הקפה קיבל מעמד נוסף. הוא הפך לסמל סטטוס ורצוי שיהיה כמה שיותר מפנק. כבר לא מסתפקים בכל אבקות קפה נמס שנמכרות בחנויות. בין אם זה קפה מגורען או ברזילאי חזק. אנשים מעדיפים לרכוש מכונות קפה ביתיות והקפסולות מתפזרות אצלם בכל מיני מגירות. אני אישית לא אוהבת את הטעם של הקפה מהקפסולה, יש בו טעם לוואי ואני נשארת נאמנה ומכורה לטסטר צ'ויס שלי.

המחשבות מתעקשות לחזור אבל אני הודפת אותם במחשבה קלילה יותר על המצאת הקפה. האגדה מספרת שאת הקפה גילו דווקא באתיופיה. רועה צאן גילה לפתע שהעיזים שלו מתנהגות באופן מוזר אחרי שלעסו משהו. אחרי שטעם את הפולים שאכלו העיזים הרגיש חיוניות. מאז נהגו ללעוס את הפולי קפה כדי לשמור על עירנות. משם הקפה נדד לתימן וצפון אפריקה ולשאר קצוות תבל עד שהוא הפך למשקה. את המשך נדודי הקפה תוכלו כמובן לקרוא בעצמכם בויקיפדיה...אני לעומת זאת ממשיכה ללגום מהקפה ולנדוד למחוז אחר...

                           

כמה גאוני היה לקבוע יום שבתון כזה. לא פלא שביהדות השבת כל כך קדושה, כל כך בסיסית וחשובה שמכנים אותה השבת מלכה. רק אצלנו בארץ יש את התופעה של ההכנות לקראת כניסת השבת. יום שישי בצהריים חוזרים הביתה עם סלים, הפקקים מסתיימים, הכבישים מתרוקנים ואווירה של קודש מורגשת באויר בכל עיר. כנראה שלא רק לאנשים דתיים היא נחוצה, היא מתקבלת ברוב פאר והדר גם אצל החילונים. אני יודעת שיש אנשים שמחכים ליום שבת רק כדי לצלוח עוד נחל או ואדי, אבל בשבילי היא מיועדת קודם כל כדי לנוח. לנקות את הראש ואת המחשבה. אני זוכרת כשהייתי ילדה לא אהבתי במיוחד את יום שבת. אבא שלי היה נשאר בבית וכל האווירה היתה שונה. גם לא היה לנו רכב כמו לאחרים וקינאתי בחברות שלי שהיו נוסעות עם ההורים לטייל במקומות רחוקים, בזמן שאותנו הסתפקו בלקחת לחוף הים או לדודים.

על השבתות בבית כשהייתי ילדה אני יכולה לכתוב מגילה שלמה...ואולי גם אקדיש לזה בהזדמנות רשומה, אבל מה שחשוב זה שהיום אני מעריכה את השבת הרבה יותר. ולא...אני לא דוסית או שומרת מצוות...אם לרגע זה עלה לכם בראש...אבל יש לי זיקה מיוחדת למסורת. להכרה בחשיבות השבת הגעתי לא מתוך אמונה דתית דווקא, אלא מהטירוף האינטנסיבי של החיים. הרי אם לא היה לנו את השבת כתירוץ, לא נראה לי שהיינו מוכנים לעצור את ה"שוונג" והמירוץ אפילו ליום אחד.

                             

השקט אמור לטהר את התודעה ולמדיטציה יש חלק חשוב להמשך הפעולה. אני אומנם לא עושה שום מדיטציה או אתנחתא, אבל יום שבת בגיל חמישים מקבל משמעות אחרת. כשהילדים היו קטנים הם היו מעירים אותי בשבת בבוקר, תוך כדי קפיצות על המיטה הזוגית. אין ספק שזו הרגשה נפלאה של חיבור ואהבה ואושר גדול שלא הייתי מוותרת עליו לעולם, אפילו הצטרפתי וקפצתי יחד איתם. אבל יחד עם זאת, הייתי צריכה להתאפס ולקום מהר, לדאוג להם לפעילות ותעסוקה, אחרת הייתי נאלצת לקנות להם ולי "טרמפולינה" חדשה...

עכשיו השבת בבוקר אצלי שונה. אני כבר מתחילה להתייחס אליה באמת כמו אל מלכה...מתרגשת לבואה ומחכה בקוצר רוח שיגמר השבוע כדי למצוא קצת שלווה. אני לא יודעת למה בשאר הדתות בחרו דווקא ימים אחרים למנוחה...לי נראה מאוד הגיוני שאם השבוע התחיל בראשון יבוא אחרי שישה ימים שבתון. אם זה היה תלוי בי הייתי מוסיפה אפילו עוד שבת אחת באמצע....במקום יום שלישי למשל...אבל מעניין אם הייתי מרגישה את אותו דבר אם הייתי צריכה להפסיק פתאום את המלאכה ביום שישי או ראשון בלי איזה רצף של הגיון...

נכון שלא חשבתם שאפשר לכתוב כל כך הרבה על השבת?...אז אולי היא באמת משהו מיוחד...

שבת שלום!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

65 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת