00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיול בעיר

העברת המידע לבלוג חדש
הרשאה לשימוש במידע
המידע והתמונות שבאתר מיועדים לשימושם של כל אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה

המידע והתמונות שבאתר נועדו להנאתם של אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה. קוראים המעוניינים בכך רשאים לשכפל את המידע ולעשות בו שימוש (לא מסחרי) כאוות נפשם.

 

כל שאני מבקש בתמורה הוא להוסיף, בצמוד לתמונה או למאמר, הפניה אל הרשומה בבלוג ממנה נלקחו הדברים, וזאת על מנת להפיץ ברבים את הידיעה על דבר קיומו.

הפנסיון בו התגורר ביאליק

במרכז העיר רמת גן, בצדו האחורי של רחוב ביאליק מספר 57, היה בתחילת שנות השלושים פנסיון משפחתי שנוהל על ידי משפחת פלץ.

 

 

 

 

חזית הבית פונה אל רחוב ביאליק.  

 

 

 

 

השביל הצמוד אל צדו הדרומי של הבית מוביל אל צדו האחורי של המבנה.

 

 

 

 

מעבר צר מוליך אל חצר הבית.

 

 

 

 

שם היה הפנסיון של משפחת פלץ.     

 

 

 

 

במשך כשבע שנים ניהל נחמיה פלץ פנסיון קטן בשכונת נווה שלום ביפו, קודם שעבר עם משפחתו להתגורר ברמת גן. הוא שכר דירה קטנה בת ארבעה חדרים אותם השכיר לנופשים שהגיעו אל היישוב הקטן למטרות הבראה.

 

בחודש אוקטובר 1933 החליט חיים נחמן ביאליק לעזוב את תל אביב ולעבור להתגורר ברמת גן. מצבו הבריאותי היה לא טוב והוא התקשה להמשיך ולהתמודד עם זרם המבקרים הבלתי פוסק שפקד יומם ולילה את ביתו בתל אביב. גם מצבו הכלכלי המתדרדר חייב אותו להשכיר את ביתו הגדול והמפואר בתל אביב ולחפש מקום מגורים זול יותר.

 

ביאליק תיאר את מגוריו ברמת גן במכתב ששלח בחודש מרץ 1934 לידידו דוד רוטבלום:

...אנו נמצאים בפנסיון, תופסים שלושה חדרים קטנים (אחד לזקן שלנו [אביה של מניה רעייתו של ביאליק] ושניים לי ולאשתי), סמוכים על שולחן בעל הבית, ומשלמים במחיר כל זה שלושים לא"י [לירה ארץ ישראלית] לחודש.

 

נוכחותו של המשורר הלאומי ביישוב הקטן עוררה התרגשות רבה בקרב כל התושבים.  בזיכרונותיו סיפר נחמיה פלץ כיצד השתדלו כל בני המשפחה להנעים את שהותו של ביאליק בפנסיון הצנוע שלהם, ועל היחס החם שגילה ביאליק אל ילדי המשפחה, הבן אברהם והבנות שרה ופנינה.

 

אחת הבנות, שרה, סיפרה בזיכרונותיה כי ביאליק נהג בכל ערב שבת לאחר הסעודה לספר לילדי המשפחה סיפור לשבת. לכבוד האירוע נהגו ילדי השכנים לטפס על עץ התות הגדול, שהיה נטוע בחצר הבית, ולהאזין לסיפור מבעד לחלון הפתוח.   

 

עץ התות אינו קיים עוד, אולם עץ אחר הנטוע בחצר הבית מאפשר לדמיין את אותן שעות קסומות שהעבירו ילדי רמת גן בחברתו של המשורר הלאומי במהלך שמונת החודשים בהם שהה בפנסיון.

 

 

 

 

התמונות צולמו ביום 5 באוקטובר 2012.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

הצעה לקריאה נוספת
הנצפות ביותר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משה רימר אלא אם צויין אחרת