00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

מיקשת הדלעות

חודש אוקטובר הוא בדרך כלל חודש המסמל את בואו של הסתיו. האויר מתקרר, הימים מתחילים להתקצר והגשם הראשון או בעברית צחה היורה נראה כבר באופק.
חודש אוקטובר הוא גם חודש הנשלט על ידי הצבע הכתום מעצם העובדה שבכל פינה ניתן לראות דלעות בגדלים וסוגים שונים המבשרות על התקרבותה של הסתיו ועונת החגים הנוצריים שנועלים את השנה האזרחית.
חג ההלואין (ליל כל הקדושים) הינו החג הראשון בשרשרת החגים ובו ילדים מחופשים עוברים מבית לבית ואוספים ממתקים. החג שלאחריו הוא חג ההודיה שבו מודים על תרנגולי ההודו אותם מצאו המתיישבים הראשונים באמריקה.
יש לנו מנהג קבוע בכל שנה בתקופה זו והוא לבקר במיקשת הדלעות הסמוכה למקום מגורינו ולספוג את אוירת המקום המשרה עלינו התרגשות ושמחה למראה הדלעות והילדים המשתובבים שם בחברת הוריהם, משחקים עם חיות המשק המוצגות ונהנים מכל רגע בשטח.
מקום זה מעורר בנו גם נוסטלגיה רבה מעצם אותם ימים בהם היינו מביאים לשם את בננו שהיה אז בן חמש ומבלים איתו שעות ארוכות במשחק והנאה. מאז עברו שנים רבות ואנו עדיין נוהגים לבקר שם מידי שנה ולו רק למען הזיכרון והגעגועים לאותם רגעים נפלאים שחלפו כלא היו, זה מחמם את הלב ועושה טוב בנשמה.
 
כבר בכניסה הקביל את פנינו שלט מאיר עיניים "Punpkin Patch" שאישר לנו שאנו נמצאים במקום הנכון
 
שורות של דלעות ניצבו שם בסדר מופתי וציבען הכתום שלט בכל פינה.
 
כמו בכל מקום אחר גם למיקשת הדלעות יש את החוקים משלה.
 
דלעות אני מאד אוהב. מלבד צורתן האומנותית והרב גונית הם גם מאד טעימים למאכל. אשתי מבשלת לי מרק נפלא מהן ואת בשרן הטעים אני אוכל כתוספת למנה העיקרית. למותר לציין את הגרעינים הטעימים שהם ממש מעדן (מי אינו אוהב לפצח גרעינים לבנים קלויים?), הבעייה היא שאכילה מופרזת היא כבר לא מעדן וגוררת למאבק עם המשקל.
 
בין חיות המשק שהוצגו שם כיכבה לה קבוצת עיזים לבנות וידידותיות שהמתינו לצ'יפסים. הם אפילו דיברו איתנו בשפת המההה....וביקשו עוד ועוד צ'יפסים.
 
כל כך חמודות שהן זכו לליטוף מאשתי אתי.
 
דלעות בצורות שונות וגוונים משגעים, ממש תאווה לעיניים.
 
עגלות משא מימי המתיישבים הראשונים באמריקה הוצגו שם לראוות. ממש נוסטלגיה.
 
דלעות על המריצה וקדימה לקופה.
 
המבחר גדול וההחלטה מעט מסובכת. אם הייתי יכול להרשות לעצמי הייתי קונה את כולן, אחת יותר יפה מהשנייה.
 
תאווה לעיניים ולחיך ממש.
 
מקומם של תרנגולי ההודו לא נפקד מרשימת חיות המשק.
 
מחרשה עתיקת יומין שבלעדיה לא ניתן לחרוש את האדמה ולזרוע דלעות מחדש.
 
שיגעון של יבול.
 
דלעות במלוא הדרן.
 
ילדות משתעשעות על גבי הטרקטור. בדרך כלל הן רואות אותו רק בספרי הילדים בגן, כאן ניתנה להן ההזדמנות לחוש אותו מקרוב. אני מתגעגע מאד לאותם ימים שבני היה יושב על הטרקטור הזה ונוהג אותו כביכול.
 
אהה... ערימת חציר שניחוחה מחזיר אותי לאותם ימים בנערותי אותם העברתי במושב בעבודה במשק, היו אלה ימים מאושרים.
 
הדלעת הענקית שהיתה כל כך חביבה על בני, בה הוא שהה שעות ארוכות. בכל שנה היא זוכה לביקורנו ובו אנו שוקעים בהירהורים וגעגוע לאותם ימים מאושרים...
 
עוד פינה נוסטלגית היא העגלה הזאת עליה היה בננו משתעשע רבות. אתי תפסה שם מנוחה קצרה.
 
תירס אינדיאני בשלל גוונים נחשב לאחד הסמלים המאפיינים את עונת החגים.
 
ושוב תירס אינדיאני הפעם זן וצורה שונים מקודמם.
 
דחלילון אומותי שאפילו אם רציתי לא יכולתי לפספס.
 
ושוב דחלילון אומנותי יושב על זר רצועות קש, אמנות פשוטה ויפה.
 
דלעות קטנות בשלל צבעים ומגוון צורות.
 
וכמובן סלים מעורבים בשלל צבעים.
 
ומעל לכל ניצב כמובן הדחליל שתפקידו לשמור על היבול מפני ציפורים ומשמידים למיניהם.
 
מבט אחרון על הדלעות לפני שמתקפלים הביתה.
 
היה זה יום גדוש בחוויות ובעיקר זיכרונות שהשרו עלינו שמחה והנאה. טעמן של הדלעות ליווה אותנו במשך כל השבוע והישרה בנו את אווירת הסתיו וחגיו. אז בפעם הבאה שאתם רוצים לדעת אם הדלעת ראויה למאכל, כמה זמן לוקח לה לצמוח או איזה סוגים של דלעות קיימים בואו למיקשת הדלעות ותלמדו על כך.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת