00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

דברים שסרטן השד גרם לי לעשות

אז ככה הנה רשימת המלאי של הסרטן, מה הוא גרם לי לעשות במשך השנה הזאת (אני לא מאמינה שכבר שנה עברה מאז):

לעבור הקרנות פרטיות (ללא פופקורן, אוף איזה באסה, אני חולה על פופקורן, איזו מי הקרנה פרטית זאת ללא פופקורן טוב וסרט מצחיק), לשמוע המון מוזיקה של סלסה בזמן ההקרנות, כי אם הייתי צריכה להמשיך להקשיב למוזיקה שבבית חולים שמו, אז הייתי כבר חותכת את הורידים, מוזיקה של יום הזכרון החליטו לשים, אחרי היום ראשון שמתי את המוזיקה שאני אוהבת, וזה עבר יחסית בסדר.

לעבור טיפולי שיניים מכאיבים, ווהוווווו איזה כיף לי, גם טיפול שורש, גם עקירה, גם שיננית והכול תוך איזה שבוע וחצי.

יצא לי לשקר לסבתא שלי, כי היא לא יודעת עדיין על המחלה, וזה שהיא ראתה אותי עם שיער ממש ממש קצוץ באירוע של בן דוד שלי, זה כי אמא שלי המציאה שבגלל שזה קיץ (זה היה בחופש הגדול), אז החלטתי יום אחד להסתפר קצוץ, כי היה לי ממש חם, מה גם שרק בתמונות בפייסבוק אני רואה את הבית של סבתא שלי, כי אני לא יכולה לעלות שלוש קומות ברגל, ואין לה מעלית.

יצא לי להגיע לבית החולים לקבל טיפולים מחופשת, אפילו הצטלמתי, אבל בגלל שאני לא מסוגלת לראות את עצמי עם הפאה, וגם לראות כמה השמנתי בגלל הסטרואידים, מה גם שבמקום ללכת עם אבא שלי, שבא איתי כל שבוע לבית החולים, החלטתי לתת לו ולאמא שלי יום חופש, שילכו והסתובבו, ויהנו לשם שינוי מהיום נישואים שלהם וגם מהיום הולדת של אבא שלי, לא יכולתי לשאת את המחשבה שאבא שלי "יבלה" איתי ביום החשוב שלו ושל אמא שלי.

לגרום לבעלי לדאוג לעבודה שלו, בגלל שהבוס ה"נחמד" שלו, מאיים כל הזמן עליו בפיטורים, כי הוא מעז לבקש חופש בשביל לקחת אותי לבדיקות, לפגישות עם הרופאה, בגלל זה אבא שלי בעיקר לוקח אותי לבית החולים, וגם ברוב חוצפתו אמר "מה אין לה הורים שיקחו אותה, למה אתה צריך לקחת אותה" ועוד הבת שלו מוסיפה לזה "רגע ואם לא היית נשוי, אז היא לא הייתה הבעיה שלך נכון?" זה נאמר ממישהי בת 39.

זה גרם לי לדאגות של כל המשפחה שלי, לאמא שלי להיות מקוררת כל כך הרבה פעמים השנה (רק מהדאגות, ומזה שהיא בעיקר שמרה על הבן שלי), לאבא שלי ללוות אותי בכל פעם לבית החולים, ולקרוא בתהילים בזמן שאני מקבלת את הכימו, גרם לאחי ולאחיות שלי לדאוג בכל פעם שיש סיטי, בדיקות, פגישה עם הרופאה.

זה גרם לי להפסיק לעבוד, ובאמת אני רוצה לומר המון תודה לבוסים המדהימים שלי ב"מכון למסים ולייעוץ כלכלי בע"מ" שתומכים בי כל כך, שדואגים לי, שנלחמים עבורי, באמת אני מאחלת לכל אחד בוסים כאלה, הם גם המשפחה שלי, אני כל כך אוהבת אותם, שכל הזמן שואלים עליי, ומבקרים אותי, ורק רוצים לעזור לי, אין כמוהם.

מה שהכי כואב לי בכל המצב הזה, זה גרם לי להתרחק מהבן שלי, אני לא יכולה להרים אותו, אז אני לא ממש יכולה לטפל בו, אז אני בעיקר יושבת לידו בספה, אני מספרת לו סיפורים כמעט בכל לילה, אני משחקת איתו, הוא בן שנתיים וחודשיים, ומכיוון שהמחלה קרתה בדיוק כשהייתי אמורה לשבת איתו, ללמד אותו לדבר, לשחק איתו, דווקא כשהוא בן שנה, כשהוא אמור כבר להתחיל לעשות את הצעדים הראשונים, להתחיל להוציא מילים, דווקא אז הייתי מאושפזת, ולא יכולתי לעשות את כל זה, וזה מאוד השפיע עליו, כי רק עכשיו הוא ממש מתחיל לדבר, אנחנו ממש מצליחים לשמוע אותו אומר שתי מילים ביחד, הוא כל כך מקסים, ומחבק ואוהב, ילד חם שכמוהו, ילד קטן שלי, אני מצטערת שזה מתעכב, אבל אנחנו משקיעים בו הכל, לוקחים אותו לקלינאית תקשורת ומרפאת בעיסוק, זה כל כך כואב לי לראות אותו מנסה לדבר ולא מצליח, מנסה להראות לכולם, שהנה גם אני הולך, אומנם אני מחזיק בקיר, או מחזיק יד של אמא או אבא, אבל אני גם הולך.

וה גרם לי לריב עם ביטוח לאומי, שתאמינו לי זה הדבר האחרון שרציתי בחיים, לריב איתם, נמאס לי, כמה בן אדם יכול לריב, ולהאשים אותי שעבדתי, כשלא עבדתי וזה עוד כשיש להם את התלוש, עם הימי מחלה שקיבלתי, אבל להתקשר ולברר עם מקום העבודה שלי, מה זה הסכום הזה, זה קשה להם לעשות.

זה גרם לי להפוך לחיבור USB, ככה אני קוראת לפורט שיש לי קצת מתחת לצווואר, זה בכדי שיהיה יותר נוח לחבר אותי לאינפוזיה, ה"ספא" כמו שאני קוראת לו.

אז זה מה שמחלת הסרטן גרמה לי לעשות, אז תפסיקו עם המשחקים ורוצו להבדק, כי המשחק היחידי שאסור לשחק בו, זה עם החיים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת