33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

די לעבדות העבודה!

די לעבדות העבודה!

אתה לא העבודה שלך, את לא המקצוע שלך. די עם עבדות העבודה הזו!

יש לך זכות להיות אדם חופשי. בכל מקום אני רואה אנשים עייפים שעובדים שעות נוספות, מרוויחים הרבה כסף אך אין להם יכולת או זמן להשתמש בו. אנשים שמוותרים על דברים שעושים להם טוב בשביל העבודה, אנשים שוויתרו על האושר שלהם בשם העבודה ואנשים שמגדירים את עצמם לפי העבודה שלהם. מה זה? האם אנחנו רובוטים חד מימדים שהעבודה שהם עושים היא כל מה שממלא אותם ומגדיר אותם? אולי מישהו שכח, אבל אתם יותר חשובים מהעבודה שלכם!

תחשבו על זה, למה שמישהי בוגרת תצטרך לבקש רשות מהבוס שלה כדי לצאת לחופש? מה היא תלמידת בי"ס? האם אי פעם נצא לחופשי? איפה החופש להחליט מתי לעבוד ומתי לנוח? איפה החופש להיות עצמך? למה אנחנו צריכים להמשיך ממסגרת אחת למסגרת הבאה בתור ואף פעם לא לקבל חנינה? אני רוצה להיות חופשי באמת ולקחת אחריות מלאה על חיי, להבין מי אני ולהגשים את עצמי ואת חלומותיי ללא מסגרות שמקטינות אותי.

 

You are not your job - fight club  

אמרו את זה לפני, קטע מתוך סרט המופת "מועדון קרב" ובתרגום חופשי: אתם לא העבודה שלכם, אתן לא כמה כסף יש לכן בבנק, אתם לא המכונית שאתם נוסעים בה, אתן לא תכולת הארנק שלכן, אתם לא מכנסי החאקי המזויינים שלכם. אתם כל החרא השר ורוקד של העולם.

כל צורת החשיבה של החברה שסביבנו מעוותת, והיא משפיעה לרעה על כל אחד ואחת מאיתנו. לא תאמינו כמה פעמים יוצא לי לדבר עם בני נוער בתיכון שכבר מתוכנתים לחשוב על מקצוע. במקום לחשוב על השאלה העיקרית, מי אני, מה אני אוהב ועד כמה רחוק אני יכולה ללכת, רבים כל כך חושבים איזה מקצוע אני רוצה. במקום לחשוב על העוצמה שלהם ועל הדרך לממש אותה, הם כבר בשלב המוקדם הזה מקטינים את עצמם ומתכננים את המסגרת הבאה בתור שתשלול מהם חופש עתידי ומימוש עצמי אולטימטיבי. לא יכול להיות שנער או נערה שסיימו בי"ס וצבא יחשבו על איזה מקצוע הם רוצים לעסוק בו במקום לנסות ולהבין מהי התשוקה שלו, מהו החלום שלה, איך הוא רוצה לממש את יכולותיו האדירות, איך היא רוצה לשנות את העולם. זו צריכה להיות השאלה אותה נערים ונערות צריכים לנסות ולפתור ואז לנסות ולהגשים זאת.

הגיע הזמן לצאת מרכבת ההרים המטורפת הזו, עבודה היא מרוץ לשום מקום, רדיפה אחרי הזנב של עצמנו. ברגע שנכנסים לבועה הזו קשה לצאת ממנה. כולם סביבך בטוחים שכך צריך לחיות, עובדים מספר שעות מטורף, לא משקיעים בפיתוח של עצמם ומסתכלים בעין עקומה על מי שלא מתנהג כמוהם. איזו שטיפת מוח! רובנו הפכנו לעבדים מרצון. אני לא רוצה להקטין את עצמי, את תשוקותיי ואת העוצמה שבי רק בשביל עבודה, פרויקטים ומשימות. אחרי הכול הן חסרות חשיבות, הרי כשנגיע ליום מותנו לא יהיה אכפת לנו כמה תוצרת עשינו בעבודה, כמה פרויקטים מזורגגים הספקנו וכמה שבחים קיבלו על משימות שבוצעו בהצלחה. כן יהיה אכפת לנו האם חיינו חיים מלאים, האם נהנינו לאורך חיינו, האם אנחנו מרגישים מלאי סיפוק אמיתי שנובע ממשמעות שהצלחנו להעניק לעצמנו במסע החיים שלנו, האם אנחנו מרגישים עוצמתיים, והאם הצלחנו להשפיע וללכת רחוק ככל שיכולנו כדי לממש את היכולות האדירות שלנו.

כמו במבחן הפסיכומטרי, זהו הפתרון הנכון, זוהי המטרה וכל דבר אחר הוא מסיח. חייבים לזכור זאת ולהתעלם מתרבות המקצוע המנוונת שמסביבנו. התרבות הזו שהשתלטה על העולם היא כמו כת מסוכנת, סגורה בתוך עצמה כך שכל מאמיניה בטוחים שהיא הדרך הנכונה והיחידה האפשרית. ללא פרספקטיבה וללא יכולת לצאת ולראות עד כמה הכול מגוחך מבחוץ. קודמת להיות ראש צוות? קיבלת העלאה במשכורת? בונוס שמן על עמידה בלוחות זמנים? פרויקט חדש באופק ואתה ממונה עליו? וואו, בשביל זה באמת היה שווה להיוולד ולבוא לעולם להרף עין..

אותו הרעיון מוצג בצורה בוטה יותר בסרט מועדון קרב. לפעמים אנחנו צריכים טילטול כדי להתעורר ולקחת אחריות מלאה על חיינו, להתמקד בדברים החשובים באמת ולנפות את השאר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

- "אל תדאג, לי זה לא יקרה. אני ארוויח מספיק כסף כדי ליהנות אח"כ.." ליהנות אח"כ? מתי זה אח"כ? החיים הם עכשיו, אנחנו צריכים לעשות את החיים שלנו בכל רגע ורגע. אל תשלו את עצמכם, זו כת מסוכנת. ברגע שנכנסים למרוץ נסחפים פנימה וקשה מאד לצאת. קשה לחשוב מחוץ לתרבות המוכרת, קשה לצאת נגד נורמות מקובלות, קשה להתעלם משאר חברי הכת. ברגע שמתחילים לעבוד ונכנסים לכת הזו מאד מהר נסחפים אחרי אמות מידה מעוותות של הצלחה מדומה שמתבטאת בקידום, שעות נוספות וכסף נוצץ. אין אח"כ, צריך לפעול מיד.

אנחנו לא רובוטים, יש לנו מודעות עצמית, יש באישיות שלנו צדדים רבים, והם כולם חלק מאיתנו. אי אפשר להפריד בין העבודה לבין הפנאי, בין תחביבים לבין עיסוק, בין הרצונות לבין העולם האמיתי, כאילו הם שני דברים נפרדים בלתי קשורים. כל אלה הם חלק מהחיים שלנו, חלק מעצמנו. אנחנו חיים אותם ביחד ואין טעם לעשות חלוקה מלאכותית ביניהם. במקום צריך לאחד בניהם ולהבין שאין הבדל בין מה שעושים גם אם מקבלים עליו כסף וגם אם לא מקבלים עליו כסף. תמיד צריך לעשות את מה שאוהבים. אין עיסוק מקצועי לעומת תחביבים, אין רצונות לעומת העולם האמיתי, אלא יש מסע בעקבות התשוקה להגשמת העוצמה שלך. כל פן בחיים שלך צריך לשקף את המטרה שלך, את התשוקה שלך ואת הניסיון להגשים את העוצמה שיש בך. כל הפנים הללו משתלבים ומשקפים אותך. כל דרך הסתכלות אחרת עושה הפרדה מלאכותית שיכולה לגרום בקלות לסבל ולהקטנת האדם.

דרך הפתרון זו מורידה את חשיבות העבודה למקום הראוי לה ומעלה את החשיבות שלך, ושל שלל פני האישיות שלך. העבודה לא מגדירה אותי, אלא המסע שלי לאורך החיים בו אני מנסה לפתח את עצמי ולהגשים את עצמי ע"י מציאת התשוקות שלי, החלומות שלי והניסיון לממש אותם. העבודה היא רק הדרך להרוויח כסף מתוך הניסיון לממש את עוצמותיי האדירות. כך העבודה מאבדת מכוחה, היא לא הדבר החשוב ביותר בחיים, למשל, היא הרבה פחות חשובה מהחיפוש להבנת מהם החלומות שלך ואיך ניתן להגשים אותם. הרבה יותר חשוב, לדוגמה, לקחת הפסקה של שנה מכל עבודה כדי לחפש את עצמך מאשר להמשיך לעבוד ולבזבז את זמנך היקר והמוגבל.

העבודה לא יותר חשובה מצדדים אחרים שקשורים בך ובמימוש העוצמה שלך, מי שאוהב טיולים, לדוגמה, לא צריך לוותר עליהם או לתחום אותם לרצועת קצרה לה קוראים ימי חופשה, רק בגלל שטיול הוא לא עבודה. אם את אוהבת טיולים, הם חלק מהתשוקות שלך וחלק ממך ואת לא צריכה לוותר או להקטין אותן. לתחומים שאנחנו אוהבים יש חשיבות גדולה עבורנו והם חלק בלתי נפרד מהגשמת עצמנו. אם תנסו להבין למה אתם אוהבים דווקא תחומים אלו, תוכלו להגיע לתשוקות שלכם ולמטרות שאתן באמת רוצות להגשים בחיים שלכן ואז תוכלו להתחיל ולהגשים אותן ללא הפרדות מיותרות.

בכת התרבותית של היום יש הפרדה מלאכותית בין חופשה לעבודה, יש עבודה וישנה חופשה קצרה ותחומה בזמן. זוהי חופשה מזויפת שמפמפמים לנו, לעבדים המודרניים כששיאה הוא חוף לבן ועצי קוקוס כדי שנוכל לנוח מהמרוץ המשמים שהוא העבודה שלנו. נו באמת! לא עדיף לצאת ביום יום אל המסע להגשמת החלומות שלנו? הרי אז נעשה ברוב ימות השנה את הדבר שאנחנו אוהבים ולא נצטרך לברוח כל הזמן כדי למלא מצברים. בריחה כזו היא סימן לכך שמשהו לא בסדר, אז למה לא לפתור את הבעיה במקום רק את הסימפטום? אם נחייה חיים מלאים כל הפעולות שלנו יהיו חלק מהמסע שלנו למימוש עצמנו, גם אם מדובר בטיול וגם אם מדובר בפעולה עליה מרוויחים כסף.    

אין מה לעשות? צריך להרוויח כסף? שטויות! יש מה לעשות, למה שלא תנסו לחשוב מי אתם, מה אתם אוהבים לעשות ואיך מגשימים זאת? האם אתן מאמינות באהבת אמת? כזו שניצתת מיד, בעלת תשוקה אדירה. כזו  שבעקבותיה אנחנו יודעים שזהו האחד או זוהי האחת. למה לחשוב שזה נכון רק בבחירת בני זוג? האם יכול להיות שזה נכון גם בבחירת נתיב החיים האישי שלכן? אני בטוח שכן. אנחנו צריכים למצוא את אהבת חיינו, את התשוקה האדירה שלנו בכל תחומי החיים. זוהי התשוקה למימוש העוצמה שבך. האם בבחירת בת הזוג היית מסתפק במשהו בינוני ולא מנסה אפילו למצוא אהבת אמת סוחפת ומלאה? למה לדרוש פחות כשמדובר באושר שלך ובמימוש עצמך? עד שאנחנו חיים, למה לבחור בבינוניות?

תשאלו את האנשים שבחרו מקצועות חופשיים כמו סופרים, אומנים, אקדמאים, הם הצליחו לעשות זאת. הם גם הבינו מה הם אוהבים, מצאו את התשוקה שלהם וגם מרוויחים מכך כסף מבלי לאבד את מרבית החופש והשליטה על חייהם. אפילו יזמות ויזמי סטארט-אפ, אם הן לא הלכו לכיוון זה בגלל הכסף אלא באמת הבינו מה הן אוהבות, אם הם בחרו בדרך זו כדי להגשים את חלומם דרך היזמות, גם הם מראים לנו שהדרך הזו אפשרית, אם רק נפתח לעצמנו אמונה בעוצמה שלנו.

כן, הדרך הזו מפחידה יותר, תמיד יש את החשש ליפול, להיכשל ולא להצליח ומכאן נובע גם חשש כלכלי. תמיד יש את החשש שאנחנו לא טובים מספיק ולא נוכל לעמוד בציפיות של עצמנו. אבל זוהי בדיוק ההגדרה לאומץ. אמיצה היא לא מי שאף פעם לא מפחדת, כולם מפחדים, אלא מי שמתגברת על הפחד. מי שרוצה חופש צריך לפתח אומץ, זוהי האחריות שבאה עם החופש ועם ההבנה שיש בך עוצמה אדירה. מי שלא רוצה לקחת את האחריות הזו צריך לזכור שאי אפשר להפריד בין תחומי החיים השונים ולהקטין ראש ולהיות בורג קטן במערכת אומר להקטין את עצמך, לא לתת ביטוי לעוצמה האדירה שלך ולהפוך לבורג קטן בסרט שהוא החיים שלך. אני לא יודע מה הרצונות שלך, אבל אני יודע שאני רוצה לקחת את האחריות הזו! 

 

קונטקט - לראות את התמונה הכוללת

קטע מתוך הסרט המצויין "קונטקט". הגיבורה (ג`ודי פוסטר) מנסה לשכנע משקיעים פוטנציאלים שישקיעו כסף בפרוייקט היומרני שלה לחיפוש אחר חיים תבוניים ביקום. דוגמה נפלאה למישהי שמצאה את אהבת חייה ואת התשוקה שלה וכעת חיה אותם למרות הקשיים והסיכונים שבדרך. זו אומנם דרך שדורשת יותר אומץ, אך בתמורה גם הרבה יותר מתגמלת. בנאום חוצב הלבבות שלה היא מזכירה לנו תמיד להסתכל על התמונה הכוללת ולא להסחף לפרטים הקטנים השוליים ולנסות ולהגשים את החלומות שלנו, גם אם הם נראים בלתי אפשריים.

כמו שאמרנו, אנחנו לא העבודה שלנו, אנחנו בני תמותה שסופם קרב, אנחנו בני אדם בעלי עוצמה אדירה ולכן חיינו חשובים יותר מכל עבודה שהיא, אנחנו יצורים מורכבים בעלי הגיון ורגשות, תשוקות ופחדים, יש בנו הרבה צדדים ואת כולם אנחנו צריכים לפתח כדי לקבל חיים מלאי משמעות. העבודה היא רק עוד מרכיב ובהחלט לא העיקר. ולמען האמת, אין דבר כזה עבודה, יש תשוקה ואהבת אמת שיכולה למלא אותנו משמעות ואושר ואותה אנחנו צריכים לגלות ותוך כדי עשייתה לקבל עליה תשלום. זוהי צורת החשיבה אותה חייבים לפתח, זו צורת חשיבה משחררת ובעזרתה אפשר להיות באמת חופשי ומאושר.

תעשו לעצמכם טובה ואל תפחדו לקפוץ מהרכבת, היא דוהרת לעבר מוות ריקני, אין בה כלום מלבד בטחון מזויף. תהיו אמיצים ותאמינו שאתם יכולים להגשים את החלומות שלכם ואת התשוקות שלכם. בתור יצורים עם מודעות עצמית, לכולנו יש עוצמה אדירה, חפשו אותה, תפתחו אותה וכך תגלו שיש לכם תשוקה לממש את העוצמה שלכם ושיש לכן אומץ ללכת איתה עד הסוף. לפחות תנסה, תני לעצמך צ`אנס, אתם חייבים זאת לעצמכם.

ואולי כדאי לסיים עם ציטוט שמסכם הכל, מדובר בפילוסוף הסיני קונפוציוס שהשפיע בצורה מרחיקת לכת על התרבות הסינית (אך חבל שלא בנושא זה..)- "אם תבחר לעסוק בדבר שאתה אוהב, לא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך".

המלצה לקריאה נוספת: הספר "אין מחיר לחופש"

 

וכעת הגיע הזמן לקצת שירה. לפני כמה ימים ניגש אליי מישהו ברחוב ושאל אותי אם אני מתעניין בשירה. הוא סיפר לי שהוא היה מנהל בנק עד שהוא התפטר והחל לכתוב שירים. הוא נתן לי ספרון שירים שלו וביקש משהו קטן כדי שהוא לא ימכור שירה בחינם ברחוב. הסכמתי ותמורת כמה שקלים קניתי את הספרון. התחלתי לקרוא את השיר הראשון ומאד התלהבתי ממנו. אך אז, כשרציתי לדבר עם המשורר על השיר שלו, הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. אז הנה אחד השירים מהספרון, שיר רלוונטי מאין כמוהו -

אני מר אברהם שיין

לשעבר מנהל בנק מת

ליד בית האבות הקרוב לבית הקברות

בבוקר היו המתים

באים להפקיד את כספם

ובלילה שיעבדו את נשמתם

בחשבונות העובר ושב ולא שבו

תקבל ספר תנ"ך לקדיש, ושעון קוקיה לתשמיש

כדי שתדע הזמן שלך עבר מזמן

ושום נייר קופי לא יוכל לשכפל

לך את השנים האבודות

ואף ערב לפרוע את השטרות

שהופקדו בכספת הזמנית

של החיים. הייתי מנהל סניף

בנק מקומי בין בית הקברות לבית הקברות.

1996

קופת קמל - קדיש

צואה - שלילית

 

נ.ב.

אני יודע שלפעמים אני כותב דברים קשים, והפוסט הזה בוודאי יקומם הרבה אנשים. רציתי להזכיר שהמטרה שלי היא לא להרגיז אף אחד אלא להטיל ספק בדרך המוכרת ולהראות שיש גם דרכים אחרות, דרכים שלדעתי יכולות להוביל את האדם למשמעות ולסיפוק. אני חושב שרק על ידי הכרת האפשרויות והדרכים השונות אנחנו באמת יכולים להיות חופשיים ולבחור את חיינו כרצוננו.

בהצלחה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת