00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

המשקל ואני...(חלק שני)

                            

הרגע הנכון

טוב...אתם בטח שואלים מה כבר יש לי "לחפור" לכם שוב על המשקל שלי...כמה אפשר לכתוב על זה ועוד לעשות מזה שני חלקים?? אז ככה זה כשנוגעים אצלי בנקודה רגישה (גם אם אני זו שמתחילה...) לא כל כך מהר אני מצליחה לסתום ולמצות...ולמה לא בפוסט אחד ארוך במקום שניים קצרים אתם שואלים? אז זהו שאין לי תשובה מוחלטת. אולי כי יש בחיים דברים שעדיף לתת אותם במנות קטנות לפעמים, מאשר לאכול עד כדי תחושת בחילה וקבס...  

אנחנו לא פעם שואלים את עצמנו מתי הוא הרגע הנכון. לא רק בשאלות גורליות בחיים כמו מתי הרגע הנכון להתחתן ו/או חלילה טפו...טפו...להתגרש, לעבור דירה וכו' וכו...אלא גם מתי הרגע הנכון למשל, לבשר משהו למישהו, או מתי הרגע הנכון לבקש העלאה מהבוס...ועוד כהנא וכהנא...
רק בשלב מאוחר יותר בחיים הבנתי שהחולשה שלי היא בעצם לתפוס את הרגע הנכון. הרגע בו אני לא רואה אף אחד ממטר כשאני רעבה או כשאני מחזיקה ביד את פרוסת העוגה הנימוחה. או כשסתם אני עוברת ליד המאפיה בשכונה והריח מצליח עד כדי כך "לעמעם" לי את החשיבה...

                                

איך זה מצליח לעורר בי את כל החשקים...במיוחד את התחושה הזו שאתם בטח מכירים...השפתיים מתחילות להתייבש...הלשון יוצאת לעזרתן ובלוטות הרוק עובדות שעות נוספות וכל הפנטזיות על גיזרה חטובה נשכחות ונמוגות. ולמרות שאני יודעת שאחר כך אתייסר אני לא מצליחה להחזיק את עצמי. וככה פתאום בלי שום מאמץ מלחמתי מצידי,  אני נרמסת תחת מכבש התאווה, נכנעת לריחות, מתמסרת לטעמים ומאמצת מהר מאוד לחיקי את הפתגם הידוע: ..If you dont beat them, join them"."
ואם בפתגמים עסקינן...יש פתגם שאומר: "אם אתה רוצה תמצא את הדרך, אם לא, תמצא את התירוץ"...אז זהו שאני משום מה תמיד מוצאת אותו. את התירוץ. או יותר נכון את הפיתוי. הרי האוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון למחייה. הוא פיצוי, הוא נחמה, הוא תמיד סיבה למסיבה. אז את הרגע הזה אני רוצה לתפוס בזמן. את הרגע האידיוטי הזה שאני אומרת לעצמי את המשפטים הכי לא נכונים בזמן הלא נכון...
ושלא תבינו אותי לא נכון...אני ממש לא "פרסרית" כפי שאולי זה עלול להצטייר...וגם לא קרניבורית או בולימית...זו סתם חולשה שמצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש, כי בתחומים אחרים בחיים אני יכולה להיות הרבה יותר אסרטיבית ונחושה.

אני מודעת לזה שבדיאטה נכונה יש חוקים מאוד ברורים של עשה ואל תעשה...רק מה לעשות שאצלי זה אף פעם לא עובד. זה מזכיר לי שמישהי פעם אמרה לי משהו מצחיק, שכדי להישאר רזה היא עושה ספונג'ה כל שעה...אם ככה אני מבינה "על בשרי" מה התוצאה ב"לחפף" ולהעביר סמרטוט..
אבל ביננו...איך זה שיש נשים שלא מעלות אפילו גרם אחד ואחרות כמה קילו? איך לא הבנתי כבר מזמן שאת מה שקיבלתי טבעי כשהייתי צעירה, היום אני צריכה להילחם עליו מלחמת חורמה...ממש לא בא לי להפוך מבחורה שאמרו עליה חתיכה כמו שהייתי (וסליחה אם אני משויצה...) לסתם אישה שמנה...ולא תאמינו, פה בבלוגיה כמו בחיים האמיתיים אני מוצאת את עצמי מתמודדת כל הזמן מול פיתויים מתוקים חדשים...היכולת (ובמקרה שלי הקושי...) להתמודד מול פוסטים של מתכונים טעימים שמצליחים להטריף לי את כל החושים וכל פעם מחדש גורמים לי תחושה של מסכנה כשאני נאלצת להסתפק במלפפון או עגבניה. וזה לא שהגעתי למסקנה שאני לא יכולה לאכול את כל העוגה ולהישאר רזה...את זה הבנתי מזמן...התובנה שלי עושה אותי קצת יותר אומללה...אני לעולם לא אוכל לאכול את העוגה בהנאה...

                                                   

אומרים שלסביבה הקרובה תפקיד מאוד חשוב בהצלחת הדיאטה. אז ברור שאני לא מצפה ממכם להפסיק לפרסם מתכונים...ובטח לא להחזיק לי את הפה...סליחה את היד...אבל עכשיו אחרי שעברתי את השלב החשוב של ההכרה... קבל עם ובלוגיה....אתם לא חושבים שאם יש כאן עוד אנשים בסביבה עם אותה בעיה, שכדאי להקים לנו קבוצת תמיכה??
בכל אופן, תודה שהייתם בשבילי אוזן קשבת ואם גם ארגיש כלפיכם קצת מחוייבת...אולי סופסוף אוכל להגיד לעצמי שתפסתי בזמן את הרגע הנכון...

אז זהו. מחר אתחיל דיאטה!!

 

                                    

* התמונות מ-Google

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת