00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

הגולן בלבן-רשומה שהתפלחה....

09/10/2012

הרשומה הזו עומדת בסתירה להגדרותי שלי עצמי את הבלוג שלי!
זהו בלוג יצירה ואני משתדלת לא לזוז מההגדרה הזו. עד כה אני עומדת בזה לא רע. פחות טוב מהמצופה כי בכל זאת משתחלות להן תמונות נוספות לכאן. תמונות מטיולים או תמונות של הפלא (טוב, זה כי היא פלא  ) אבל סה"כ אני די מרוצה. מה שיצירתי נכנס לכאן, מה שפרטי נשאר פרטי.

ובכל זאת, מה הפעם?
או, יופי ששאלתם.

לקראת ראש השנה החלטתי שתי החלטות הקשורות לבלוג. האחת, קטנה, משעשעת אותי וברור לי שהסיכוי שאעמוד בה קטן (פרטים בהמשך), והשניה החלטה שמתקבלת אצל רבים בנוגע לכל תחומי החיים: לנקות את השולחן!
יש המון תמונות שרציתי להראות לכם, יש עוד כמה עבודות יצירה שהוכנו, צולמו והושמו בתיקיות תחת הכותרת "לפירסום בבלוג" וגם אותן רציתי להראות לכם, יש המון עבודות מותחלות שטרם סיימתי עקב מחסור בזמן ומוזה, ויש ערימה ענקית של תכנונים ורצונות להכנת כרטיסים, דפים, סריגה, ריקמה ושאר מלאכת יצירה שאני רק מתה כבר להתחיל להכין.

אז החלטתי לנקות את ה"שולחן".
כפי ששמתם לב בימים האחרונים האצתי את פרסום הרשומות וזאת בדיוק עקב ניקיונו של אותו שולחן וירטואלי...
בין כל תיקיות הסקראפ, חיכו להן בסבלנות תמונות שאינן של יצירה. לכן פירסמתי את הרשומה "כינים או זנבות", בה ערמתי  שלל תמונות מסוגים שונים.
נשארו עוד...וביניהן תיקיה אחת, עמוסת תמונות, הצבע הלבן שולט בה וההתרגשות הכל כך ישראלית ניבטת ממנה בלי מאמץ.
לכן החלטתי, לחרוג באופן בוטה וגס שאינו נסלח ( איזה כייף שאין לי כאן מנהלים...) ולפרסם רשומה שכולה לבן. אין כאן יצירה כלל!  זו בכלל לא רשומה. זהו אלבום תמונות חלקי מטיול נחמד שנערך מזמן...לפני יותר מחצי שנה. הסממנים הפרטיים הוסרו והלבן לבן הזה מוגש לכם בימי סתיו חמים במיוחד.

אני מזהירה מראש את מי שלא אוהב ריבוי תמונות: יהיו כאן עשרות תמונות. חלקן דומות זו לזו, חלקן טובות מבחינת האיכות וחלקן פחות, חלקן מעניינות וחלקן משעממות.
זהו אלבום.

אז הנה, קבלו בבקשה תמונות מהגולן המושלג בחודש מרץ 2012.

 הנה הדרך, יפה, פורחת, אוויר טרי ונעים, אנחנו עדיין בצפון ה"קרוב" של הארץ:


 

 

הגליל מלא בפרחים בשלל צבעים.
החרדל הצהוב משגע ביופיו. שדות שלמים צהובים נפרשים למולנו:

 
 

 

הדרך יפה וההתרגשות מהטיול באוויר,

 
 

 

אל הצהוב של החרדל מצטרפים אדום, 

 

ורוד,

 

וסגול...

 

והנה מרחוק  מציץ עלינו ....

 

אני מרגישה קצת כמו בחו"ל. נוסעים ככה סתם ומרחוק הרים לבנים...לגמרי לא נוף מולדתי הרגיל....


מתחילים לטפס לגולן, עצירה בגשר בנות יעקב.
הירדן מלא מים, חורף טוב עבר עליו.


 

 

מבט מהגשר,

  

ועוד,

 

תמיד כאן משהו זז בי.
השילוב של הפלדה של הגשר, הבזלת, הכביש הצר שמטפס לרמה,


תמיד מזכירים לי את מורשת הקרב. את המלחמות, את הקרבות וההקרבה, את הלוחמים האמיצים שהבינו שאם לא הם......

 

 

אז גם לא אנחנו.....

 

תמיד אני רואה בדמיוני טנקים, כאן בכבישי הרמה. ואני כ"כ מקווה שזה ישאר רק בדמיון...

 

פטל, יאממי...
לא הצלחנו למצא פרי אחד לרפואה....
מקסימום נקנה תרכיז פטל בקצרין..... (כן, יודעת שזה לא אותו דבר...).


 

 

 

אנחנו כבר על הרמה,
הנוף  מוכר ואהוב עלי מאד.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וסתם שלולית פוטוגנית.....

 

והנה משהו שלא נראה באלפים או בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות,  בכל זאת אנחנו כאן, בארץ הגבולות הבלתי אפשריים......


 

 

השלג כבר ממש קרוב.
אמרו בחדשות שברמת הגולן יש שלג ושאין צורך להגיע ממש עד החרמון.... ובכל זאת עברו כמה ימים מאז. האם נשאר משהו מתחת להר?

 

איזה מוטק'ה נוסע לעבודה.
או שזה אחמד?
או בכלל צ'אנג?
מעדיפה לחשוב שזה מוטק'ה....

 

כמה מאיתנו זוכים לכזה נוף בדרך לעבודה?
(ולכאלה פקקים?)

 

היי, יש סממנים ראשונים לקצפת הזו..... ואנחנו אפילו לא באודם.

 

הנה פרוסת עוגה שמראה את השכבות. מקסים!!

 

טוב זה כבר לא ממש פירורים כמו קודם.....

 

את התמונה הזו צילמתי כי אני רואה בה את מפת איטליה....
אולי זה "ווישפוליי ת'ינקאות" כמו שאומר ג'קי לוי, אבל לא תשכנעו אותי אחרת. יש כאן מפה של איטליה.
אז אולי אנחנו שם?

 

הנה, מקרוב,

 

כלנית חורפית מבלה לה....

 

 

 

והנה עוד אחד באמצע העבודה.....

 

יום עבודה. מה רע?
 

 

ממשיכים בדרך,

 

שהולכת ומלבינה,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באודם ראינו מגרש כדורגל.....
קצת קשה לשחק כרגע....


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

י

 

ממשיכים לטייל,

 

 

והקצפת נהיית מסיבית יותר.

 

 


 

 

 

 

שלט דרכים נחמד שאני לא זוכרת מה היה כתוב בו, אבל אין ספק, אופי הדרך משתנה, צבע הנוף משתנה מאד...

 

תצפית יפהפיה על ברכת רם.
אני לא יודעת אם אני בחו"ל, בחלום או באגדה.
כ"כ יפה ושלוו כאן.

 

 

 

 

הייתי מוכנה לצימר מול הנוף הזה....

 

שילוב של אגם ושלג ...לא נוף רגיל כאן...
מה שאני לא יכולה , לצערי, להעביר כאן זה את הריח.


ריח של אוויר קר עם ריח של עשן  שעולה מתנורי עץ.
אני מתה על הריח הזה....


 

 

 מעניין מי גר שם?
מעניין אם הוא עדיין מודע ליופי שיש לו מול האף......


מעניין אם הוא יושב ומצייר או מפסל.....
 

 
או אולי כותב שירים,

 

כי הנוף הזה מזמין את המוזה.


 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מג'דל שאמס,

 

 

 

 

 

 

 

 

מכאן הדרך לפסגה קצה ולבנה...

 

 משקיפה לעבר ברכת רם,

 
ובעזרת הזום מקרבת לי אותה....

 

 

 

 

 

 

 

 אני אוהבת להסתכל רחוק רחוק ולראות עד כמה רחוק ניתן לראות את החורף....

 

 

 

מה רע? שמש סימלית, רוח נעימה, חורף אמיתי בעיניים, נוף מושלם.
אז יושבת ונהנית....

  

 אח"כ כבר נהיה קר...כמו שאני אוהבת:


 

 

 

 

מישהו בנה בובה משלג. לא ממש איש שלג רגיל.
קראנו לה "אשת לוט".....

 

ובמקום אחר ראינו את זה:

 

הכביש לבן. ממש מזכיר לי את הנסיעות לסקי בחו"ל.

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הטמפרטורה צונחת ככל שמטפסים,

 

והרצון לסקי גובר.
לא הפעם, לצערי.
הפעם רק בולעים את הנוף..... 

 

מתה על הדרך הזו, הכביש בתוך הלבן.

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 


 

 

לא שבעים מהשלג, לא שבעים מהנוף, לא שבעים מהחורף,
אבל בהחלט שבעים מאוכל טוב.

 

מהחלון בישוב נמרוד נשקף נוף מהמם, וכדי להעצים את התחושה של מקום אחר, מתקרבים אלינו סוס ורוכבו.

  

 

 

זה בשבילכם, שלא תשכחו מי כתבה את הרשומה הזו.... 

 

 

כבר כמעט ערב , קרני השמש ארוכות ארוכות וצובעות את הכל בגוונים של זהב.
לא יכולתי שלא לצלם עוד ועוד ועוד.....

מבט מזרחה,

 


ומבטים צפונה ומערבה,

 

הצללים ארוכים,

 

 

האור רך,

 


הכל הופך לקסום עוד יותר.

 

 


 

 

 

 

 

 

 

ועוד תמונות שמעידות על כך שלא רק ירושליים היא של זהב:
(חזרה לכיוון אודם).

 

 

 

 

 


 

 

 

לסיום, אני רוצה לספר לכם על סרט דוקומנטרי שראיתי לפני מספר ימים בטלביזיה.
נושאו הוא הקרב בתל סאקי. אחד הקרבות הקשים במלחמת יוה"כ.
גבורתם של הלוחמים ובעיקר אנושיותם וערכי האחווה של אותם חיילים צעירים שלא ויתרו וניסו שוב ושוב לחלץ את חבריהם המכותרים ע"י הצבא הסורי, צימררו אותי במהלך הסרט. לא יכולתי לעזוב אותו לשניה ועד עכשיו אני מסתובבת בהרגשה שאני חייבת לנסוע לבקר שם שוב, בפעם המי יודע כמה.
מי יודע, אולי הסרט הזה זירז או גרם לי להחליט סוף סוף לפרסם את תמונות הטיול הזה. (למרות שזה באיזור אחר לגמרי של הרמה. תל סאקי נמצאת בדרום רמת הגולן, מצפון לתל מגשימים).

למי שמתעניין ורוצה לקרא קצת על הקרב הזה, הנה קישור לאתר "עמותת הרעות והמורשת".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת